אסור לך לחשוב ככה ("אולי עדיף כבר שלא אתחתן וזהו?!")!!! אני אישית לא תמיד לוקחת את מה שאומרים לי ברצינות... אני ממש חושבת שכדאי לך פשוט לדבר עם אותם אנשים.. אבל אסור לך להתייאש..לא תמיד הם רוצים לפגוע בך..פשוט זה מחוסר תשומת לב..תעירי להם. והכי חשוב....אל תתיאשי מעצמך זה לא יוסיף לך כלום!!!

נשמה-

אני לפעמים ממש מזדהה עם המצב הזה, ש"יאללה! עזבו אותי בשקט ותגידו תודה על מה שעשיתי!"
מקרים כאלה קורים לנו מלא פעמים.

כשאמא חוזרת מתה מעייפות מהעבודה ורואה שחצי מהבית תוהו ובוהו, אז היא מתעצבנת. אבל מה שהיא לא יודעת זה שאת החצי השני [שהוא לא תוהו ובוהו], את בעצם סידרת וניקית ועמלת עליו רבות.
עכשיו, צריך לדעת לעשות את ההפרדה הזאת שבין דברים שנאמרים מתוך לחץ והיסטריה לבין דברים שנאמרים מתוך רצון לפגוע [שהם בד"כ, מעטים עד לכדי אפסיים].

צריך להבין שעולם המבוגרים זהו עולם מלא בלחץ. ההורים שלך עובדים קשה בשביל להחזיק בית עם כמה ילדים. הם צריכים לפרנס אותו ולפעמים לוקחים על עצמם יותר ממשרה אחת ע"מ שתוכלו לחיות בכבוד.

מעבר לזה הם גם צריכים לדאוג שכל יום יהיה בבית אוכל נורמאלי, לדאוג שכולם חזרו הביתה או עלו בזמן על ההסעה בבוקר... פשוט מרדף אחד שלם. ומתוך מרדף שכזה, קשה שלא לצאת עצבניים.

וביננו, תנסי להזכר בפעם האחרונה שבה היה לך כח לאחותך הקטנה/אחיך הקטן כשהיה לך מבחן ענק על הראש? את התיישבת וקראת לו/ה סיפור? סביר להניח שלא.. ולא כי אני מזלזלת בך, אלא כי אני מכירה את עצמי ויודעת שזאת בערך התגובה הראשונית.

עכשיו לעניין, נכון שזה מתסכל ההתייחסות הזאת. זה מדכא וזה מגעיל ונמאס מזה! באמת!
אבל לפעמים כשחושבים על מה שיוצא לנו מזה אם נגיד, מגיבים ברוגע, לא מגיבים בכלל או משנים את נושא השיחה למשהו קצת יותר עליז ונחמד..

א. יכול להיות שהעצבים על זה שהבית לא "מושלם" ירגעו קצת.
ב. גם אם לא, לפחות את תלמדי איך להתחסן נגד הערות כאלו בחיים היומיומיים ואח"כ בחיים האמתיים. לאט לאט את תראי שדווקא בזכות אורח הרוח שלך יעריכו אותך יותר ויותר ואולי אפילו ימעיטו בתגובות כאלה כלפי הדרך שבה את מבשלת/מסדרת או אני לא יודעת מה..
גם אח"כ, בחיים האמיתיים, אם תגיבי בצורה כזאת של אורח רוח, תראי שאנשים מעריכים את זה, יותר ויותר.

ועל זה נאמר-
"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, מקבלים באהבה ושמחים ביסורין, עליהם הכתוב אומר: "ואהביו, כצאת השמש בגבורתו"

קבלי את מלא הערכתי אלייך,
מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם.
מוזמנת להתייעץ תמיד..

אימא שלי לא מכינה אוכל וככה גם אבא...

יש סיבה לזה שהם לחוצים אבל לי כברא נמיאס לראות אותם רבים ואחרי זה גם אני סובלת מזה...

אין אצלינו שום מרדפים מכיוון שאף אחד לא רודף אחריי שאלך להסעה ואני היחידה בבית.

אני לא עונה להוריי משום כיבוד הורים ברור שלא אתחיל לצעוק עליהם!

אבל לא יודעת למה הם צריכים להגיד לי דברים כאלו?

וסתם בכללי למה התירוץ הטיפשי לזה שאני צריכה ללמוד לבשל זה "מה תעשי כשתתחתני?"

בעלי יבשל! עכשיו טוב לכם?!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....