אסור לך לחשוב ככה ("אולי עדיף כבר שלא אתחתן וזהו?!")!!! אני אישית לא תמיד לוקחת את מה שאומרים לי ברצינות... אני ממש חושבת שכדאי לך פשוט לדבר עם אותם אנשים.. אבל אסור לך להתייאש..לא תמיד הם רוצים לפגוע בך..פשוט זה מחוסר תשומת לב..תעירי להם. והכי חשוב....אל תתיאשי מעצמך זה לא יוסיף לך כלום!!!

נשמה-

אני לפעמים ממש מזדהה עם המצב הזה, ש"יאללה! עזבו אותי בשקט ותגידו תודה על מה שעשיתי!"
מקרים כאלה קורים לנו מלא פעמים.

כשאמא חוזרת מתה מעייפות מהעבודה ורואה שחצי מהבית תוהו ובוהו, אז היא מתעצבנת. אבל מה שהיא לא יודעת זה שאת החצי השני [שהוא לא תוהו ובוהו], את בעצם סידרת וניקית ועמלת עליו רבות.
עכשיו, צריך לדעת לעשות את ההפרדה הזאת שבין דברים שנאמרים מתוך לחץ והיסטריה לבין דברים שנאמרים מתוך רצון לפגוע [שהם בד"כ, מעטים עד לכדי אפסיים].

צריך להבין שעולם המבוגרים זהו עולם מלא בלחץ. ההורים שלך עובדים קשה בשביל להחזיק בית עם כמה ילדים. הם צריכים לפרנס אותו ולפעמים לוקחים על עצמם יותר ממשרה אחת ע"מ שתוכלו לחיות בכבוד.

מעבר לזה הם גם צריכים לדאוג שכל יום יהיה בבית אוכל נורמאלי, לדאוג שכולם חזרו הביתה או עלו בזמן על ההסעה בבוקר... פשוט מרדף אחד שלם. ומתוך מרדף שכזה, קשה שלא לצאת עצבניים.

וביננו, תנסי להזכר בפעם האחרונה שבה היה לך כח לאחותך הקטנה/אחיך הקטן כשהיה לך מבחן ענק על הראש? את התיישבת וקראת לו/ה סיפור? סביר להניח שלא.. ולא כי אני מזלזלת בך, אלא כי אני מכירה את עצמי ויודעת שזאת בערך התגובה הראשונית.

עכשיו לעניין, נכון שזה מתסכל ההתייחסות הזאת. זה מדכא וזה מגעיל ונמאס מזה! באמת!
אבל לפעמים כשחושבים על מה שיוצא לנו מזה אם נגיד, מגיבים ברוגע, לא מגיבים בכלל או משנים את נושא השיחה למשהו קצת יותר עליז ונחמד..

א. יכול להיות שהעצבים על זה שהבית לא "מושלם" ירגעו קצת.
ב. גם אם לא, לפחות את תלמדי איך להתחסן נגד הערות כאלו בחיים היומיומיים ואח"כ בחיים האמתיים. לאט לאט את תראי שדווקא בזכות אורח הרוח שלך יעריכו אותך יותר ויותר ואולי אפילו ימעיטו בתגובות כאלה כלפי הדרך שבה את מבשלת/מסדרת או אני לא יודעת מה..
גם אח"כ, בחיים האמיתיים, אם תגיבי בצורה כזאת של אורח רוח, תראי שאנשים מעריכים את זה, יותר ויותר.

ועל זה נאמר-
"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, מקבלים באהבה ושמחים ביסורין, עליהם הכתוב אומר: "ואהביו, כצאת השמש בגבורתו"

קבלי את מלא הערכתי אלייך,
מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם.
מוזמנת להתייעץ תמיד..

אימא שלי לא מכינה אוכל וככה גם אבא...

יש סיבה לזה שהם לחוצים אבל לי כברא נמיאס לראות אותם רבים ואחרי זה גם אני סובלת מזה...

אין אצלינו שום מרדפים מכיוון שאף אחד לא רודף אחריי שאלך להסעה ואני היחידה בבית.

אני לא עונה להוריי משום כיבוד הורים ברור שלא אתחיל לצעוק עליהם!

אבל לא יודעת למה הם צריכים להגיד לי דברים כאלו?

וסתם בכללי למה התירוץ הטיפשי לזה שאני צריכה ללמוד לבשל זה "מה תעשי כשתתחתני?"

בעלי יבשל! עכשיו טוב לכם?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...