בואי באישי..

יש לי המון מה להגיד לך....

אין ממש פתרון.

אא"כ תעלו את זה ותדברו על זה

ת'אמת, שאין לי מה להתלונן.. כי אני לא באמת חלק מזה, כי אני רוצה לצאת להדרכת חוץ בכלל.. אבל זה בהחלט סיוט מה שהולך פע.. כולם לחוצות.. וזה מעייף...

(ד"א, את שישיסטית? מוזמנת לפנות אלי, ואני יכניס אותך לפורום שישיסטיות... וכנ"ל לגביי כל שאר השישיסטיות..) 

בס"ד

רבבה בנשמה- מה זאת הפרסמות סמויה הזאת, הא?

ולשאלתך, אורחת כבוד-

נכון, הרגשה מבאסת מאוד. וזה יכול לקרות בכל תחום אחר בחיים- מי תפקיד להכתרה (שבט הראה, או שמינית), עד ציון במבחן, קבלה לאיזה עבודה, ביביסטר, חברות, התנדבות, חבר (), וגם הדרכה.

זה מדכא ומלחיץ הלהתקבל להדרכה, כי אני ממש רוצה להדריך את השבט הזה, ממש מתאים לי...אבל גם חברה שלי רוצה... מה עושים? אם אני אכנס לשבט הזה? אני אשמח בשביל עצמי, אבל בשביל חברה שלי אני תבאס... אבל אם הפוך...אם חברה שלי תכנס, אז אני אתבאס בשביל עצמי, אבל בשביל חברה שלי אני אשמח...

יש לי צמד מילים שישמעו נווווווווורא קלישאי, אבל זאת האמת- עבודה פנימית.

מה זה אומר?

זה אומר, שאת עובדת עם עצמך, עם הלב שלך, ומכניסה לעצמך טוב, טוב לשכל- שלא משנה מה יקרה, אם תכנסי להדרכה, ואם חברה שלך תכנס להדרכה, ואם אף אחת ממכן לא תכנס להדרכה, או אם שניכן תכנסו להדרכה לאותו שבט- לא משנה מה יקרה, זה ה-כ-ל משמיים. הקב"ה זה שמחליט, וזה שקובע, וזה שמסבב את הגלגל. (אני אתן לך דוגמא מדהימה שלמדתי ממנה השנה את המושג הזה שהקב"ה מסובב את החיים שלנו ולא משנה מה נעשה- בחשוון של שנה שעברה היה אמור להיות לנו טיול שנתי, הוא התבטל כי ירד גשם. טוב, מה עושים? דוחים, דחו לאדר א', ואז לאדר ב', וניסן כבר לא מתאים, מתכונות, עבודות, בגרויות...בטלו לנו לפחות עוד פעמיים... בסוף, יצאנו בסיוון- איזה גשם יורד בסיוון? ביום הראשון ירד עלינו גשם נחמד, סביר, טיפטוף, בלילה ירד עלינו כמויות, ביום השני ירד גשם מטורף- חורף אמיתי, היה מלא בוץ וחזרתי מצוננת הביתה- זה פשוט הראה לי שלא משנה מה נעשה, וכמה שנזיז, וננסה לקחת את העינינים לידיים- הכל בידו של הקב"ה...) לא משנה מה קורה, זה מה שהיה צריך לקרות, כי הקב"ה מבין קצת הרבה יותר ממני, וקצת הרבה יותר ממך ומחברה שלך, אני צודקת? - אז זה אולי את חושבת שC המתאים לך להיות מדריכה של השבט הזה, אבל הקב"ה רוצה בכלל שתעשי דברים אחרים? את לא יודעת את השיקולים של הקב"ה...וגם אני לא.

אני מכירה סיפור דומה של חברה טובה שלי, היא רצתה נורא להכנס להדרכה בסניף אצלנו- אבל היא לא נכנסה, היום היא מדריכת חוץ מדהימה, יש לה חניכות מקסימות, יש לה מדש"ית תותחית, יש לה קומנרית מצויינת והיא נהנת מכל רגע- זאת חוויה.-זה מה שהקב"ה רצה שהיא תעשה.

ב"הצלחה רבה, רבה- גם אם את נכנסת, וגם אם לא

ותזכרי, הכל בראש, צריך לקחת הכל בפופרציות...

כפרותעלייך!!!

לדעתי זה תקופה שיכולה לעבור בטוב ואפילו טוב מאד. ויכולה ברע, תלוי מה השבט יעשה איתה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...