אמרו לי שזה ממש עצוב בסוף..

דווקא שמעתי דברים נגדו, שהרעיון יפה וכו', אבל.

התחלתי והפסקתי.

אפשר למצוא בתוכו את כל הגועל נפש של העולם הזה:

הנדוס ילדים,

ילדים שתובעים את ההורים,

סמים,

קללות...

בעעע... למה צריך?!

ספר אחד המיוחדים.

אחד היחידים שבאמת בכיתי בהם...

ודג זהב- פיספסת את כל הפואנטה של הספר.

אבל אני חושבת שהוא מתאים רק לחברה בוגרים(מינמום שמינית)

[נא לא לסקול אותי. זו דעתי!....]

אוקי, אז קראתי אותו בכיתה ח', ובקריאה ראשונה הוא היה נראה בעיני פשוט ספר מושלם!! ממש התאהבתי בו!! בקריאה שניה ושלישית עדיין ממש אהבתי אותו, אבל ככל שעבר הזמן והתבגרתי  וקראתי אותו שוב ושוב, פחות ופחות אהבתי אותו [וספרים שאני אוהבת באמת כל קריאה חוזרת הופכת את הספר ליותר יפה בעיני] 

אני חושבת שככל שהתבגרתי הבנתי עד כמה הוא ממש לא מושלם וכמה בעיות יש בו, למרות שהוא עדיין ספר מדהים.

דג זהב- 

הינדוס ילדים, ילדה שתובעת את ההורים שלה- זה אולי דברים רעים, אבל בספר זה שני הדברים הכי יפים ונכונים ואמיצים שיש!! להנדס את אנה זה היה הדבר הכי נכון ויפה שההורים היו יכולים לעשות, הבעיה היא שהם פשוט לא גידלו את אנה בצורה הנכונה. להוליד אותה? אין כל בעיה.

כשאנה תובעת את הוריה זה אולי נראה ונשמע רע, אבל זה הדבר הכי אמיץ ויפה שהיא עושה, וזה הרעיון הכי גדול בספר!! [רק מי שקרא ת'ספר בתשומת לב יבין למה] זה כנות ואומץ ואהבה והביטוי הכי נכון ל'ואהבת לרעך כמוך'. 

קללות? נו באמת,כמעט כמו בכל ספר. 

סמים? לא מספיק כדי לא לקרוא ת'ספר..

סה"כ ספר מדהים.

אם אני זוכרת נכון, יש שם קטעים מאוד לא נקיים. אז לצומת לבכם..

תקנו אותי אם אני טועה..

קראתי אותו בגיל 11-12 והוא היה בהחלט טוב.

אני עדיין חושבת שזה ספר לחבר'ה בוגרים.

אם קראתן ונהנתן, אז אחלה, אבל אני לא אמליץ עליו לחברה בגילאים שהזכרתן.

יומטוב

ואם לא הייתי יודעת מראש מה יהיה הסוף הוא בטח היה יותר מדהים בשבילי, אבל אחותי סיפרה לנו עליו לפני שקראתי אותו..

ובקשר לסקילות כאן - לא הייתי ממליצה עליו לאנשים בני 11-14, אבל אני גם לא חושבת שהספר מיועד לאנשים בני 18 ומעלה בלבד..

אממ...

והיא הסבירה לי בקצרה על מה מדובר...

אז אני לא יודעת אם לקרוא תספר או לראות תסרט..

אבל ממש שונה.
האמת הרבה מהסרט שונה...

לדעתי לגילאי 15 ומעלה..

וכן- לא הכי נקי..

אבל פשוט מ-ה-מ-ם!!!

יכול להיות שהיו בוודאי סיפורים אמיתיים כאלה, אבל לא כל דבר כדאי או רצוי להעלות על הכתב להפצה ברבים. סיפרו לי את תוכן הסיפור, ולא הייתי רוצה לקרוא.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.