(וכן, הכוונה אליו)

הכוונה ללמה זה משנה לדעת שהוא ד"ר למ"מ. זה לא חייב לסתור את העובדה שהוא אברך (לא מכירה את הבנאדם, אז אני לא יודעת מה המצב כרגע), ולא חייב להשפיע על דברים שהוא כותב גם בלי קשר לתחום ההתמחות שלו.

ו...סטינו מהנושא.

שיהיה רק בשמחות!

בעזהי"ת.

והכי הכי מעניין. ת'אמת!

כל קורס יכול להיות מעניין, זה תלוי במישהו מאוד משמעותי שאני לא אזכיר כרגע...כבר עדיף חדו"א אצלנו, או לינארית1...

אבל מה נפלתם עליי? כבר עברנו את המבחן מזמן ב"ה!

אולי גברת כלה-חברה שלך רוצה לכתוב גם היא בעצמה?...

זה נראה לי הכי אמיתי!

מזל טובים!

בעזהי"ת.

אבל נראה לי שהיא תרצה להתבסס על משהו קיים...

יצא לי לקיים מצווה לא "סטנדרתית",

שאין לה "לשם ייחוד" ידוע ומקובל...

שאלתי את הרב שלי מה אפשר לעשות?

ואם הרב יכול לכתוב לי "לשם ייחוד" אישי?

ובתגובה הרב אמר לי לחבר "לשם ייחוד" בעצמי
(בפועל ברגע האמת לא היה לי את הנוסח

שחיברתי אז אילתרתי משהו מהלב וזה עבר )

המתכון הוא כזה,

לחפש "לשם ייחוד"ים בסידור (יש מלא..)
לבחור בין נוסח קיים (ע"פ העדה שלך),

לבין, לאחד את הנוסחים למשהו כולל יותר...

לשנות את ה"תוכן" של ה"לשם ייחוד"

ולמצוא פסוק... (עדייף כולל כמה שיותר)

לא לשכוח להביא לאישור אצל הרב שלך!
 
אותו מתכון יכול לעבוד בשביל חברה שלך,

היא יכולה גם להתבסס על תפילה קיימת

וגם ליצוק תוכן אישי לתוך "תבנית" קיימת...
 
מלא מלא מלא מזל~טוב!!!!

בס"ד

בחתונה שלי קיבלתי מחברים של ההורים שלי משו שנקרא "מחזור ליום החופה".

הוא פשוט מ-ל-א תפילות שחבל על הזמן-

למציאת זיוג

לשבוע החתונה

ללפני טבילה

לאחרי טבילה

לקברי צדיקים

לבוקר

לצהרים

למנחה

ללפני החתונה

לכסא כלה 

וכן הלאה...

בהצלחה רבה

ובקרוב אצלך!

בעזהי"ת.

אדבר איתך..

שייך לחברה של אחותה או משהו כזה...

בגלל שזה משמש ליום אחד אז מעבירים את זה...

זה כייף לקנות דבר כזה לחברה טובה שמתחתנת ואז זה עובר בין החברות הטובות... כולם על אותו סידור...

את זה אמר רבי אליעזר לא אני

ונראה לי ש- יש גבול!!

כמה אפשר להתפלל תפילו שמישו אחר הכתיב? מה עם קצת נשימה לתפילות של עצמך אישית?

אם אני הייתי עושה סידור עם תפילות ליום חתונה- היו בו יותר דפים ריקים (למילוי עצמי) מדפים מודפסים....

הזכרת לי אמרה יפה

אחד האדמורים אמר פעם שאנשים לא יודעים כמה גדול וחשוב יום החופה

ואם היו יודעים אז ...... 

המשיך האדמור ואמר :

רק דבר אחד אני לא מבין....

למה הקב"ה נתן את היום הזה לילדים !?!?!?!

אצלי עברו כמה ימי נישואין מאז החתונה

אבל יום החופה מאז לא חזר.

מה שלפעמים קצת צובט לי בלב זה שאם הייתי אז במקום בו אני נמצא היום (רוחנית וכו..) היום הזה היה נראה אחרת.  (הבהרה גם אז הייתי בייניש )  פשוט כי ניסיון בחיים....

גם תפילות דורשות ניסיון חיים והכלה שביום החופה עדיין רווקה (למרבה ה..) לא יודעת מספיק על מה לבקש.

ואני בעד שכל אחד ואחת יוסיפו משלהם על התפילות הקיימות או לפחות ילמדו אותם כדי לדעת על מה לבקש

כי בהרבה מקרים אנחנו מבקשים על שטויות או סתם משנים סדרי עדיפויות

חכמים היו בעלי ניסיון וקבעו נוסחים לתפילות אז כדאי לנצל אותם כבסיס וכל המוסיף הרי זה משובח

ורעיון קצר מתנה ראש השנה

ידוע ששערי דימעה לא ננעלו

ואם כן מתבקשת השאלה---אז למה צריך בכלל שערים? אם הכל תמיד פתוח

התשובה שאני שמעתי היא שיש אנשים שבוכים על שטויות ואצלם לטובתם גם שערי דמעה ננעלים

אשמח לשמוע תשובות אחרות

משל לאומנים שמלטשים יהלומים

והיה יהולם מהכתר של המלך שהיה צריך לתקן את הליטוש

כל אומן- הסתכל בו- וחשש לעבוד "אולי אני אטעה? אולי אפספס? והרי זה היהלום מכתר המלך!"

עד שבא שולית-אומן מתחיל אחד- ולא ידע איזה יהלום הוא מלטש- ותיקן אותו

דווקא להיות "ילד" שלא מבין

מאפשר לך להגיע  לעומק ומיצוי העיניין

מה זה לא לדעת מספיק על מה לבקש? ?!?!

כל החתנים וכלות מבקשים את מה שחשוב- אהבה, שלום בית, ילדים טובים, פרנסה בקלות, שכינה בבית, תשובה לכלל ישראל, ישועות לכל הסובבים אותם

היית היום מבקש משו שונה מזה????

גם ביום נישואין ה100 שלך יהיה לך צובט בלב- למה לא התפללתי על הילדים שלי כשהם היו בני 5- כמו שאני יודע להתפלל עכשיו?

ככה זה החיים. לכל דבר- שלב

ואולי זה הסיבה שהורים מתפללים על הילדים שלהם

יש משו שמרתיע אותי בנוסחי תפילות שהם לא מאנשי הכנסת הגדולה- מודפסים בספרי תפילות

נכון חכמים וצדיקים חיברו אותם, ואלו תפילות מכוונות וטובות

אבל--- תפילת תחנונים לא צריכה את זה.

הדפוס- יוצר קבע, מנהג, "וכן ראוי". ורחמנא- ליבא בעי!

כמו שאמרו מעלי בשירשור אחר-

אם תתרגל לשאול רב על דברים קטנים- תבוא לשאול על הגדולים

אם תתרגם לבקש מהשם ולדמוע כל "שטויות"- גם את הדברים ה"חשובים" תבקש מאיתו

הקב"ה נתן את היום הזה למי שמתאים בעיניו

אפשר לקרוא להם ילדים וכו..

אבל זה רצון ה' אז את צודקת

מצד שני יש אדמורים ש"זוכים" ליום החופה גם בזקנותם

מצד שני הרעיון נשאר שכדאי לקחת את הקיים  ועל גביו להוסיף את הפן האישי

כלשון חז"ל "כננס על גבי ענק"   ככה אנחנו אומנם גמדים אבל כשאנחנו עומדים על גבי הענקים (הגדולים) אנחנו יכולים להיות יותר גבוהים

אז (כמובן לדעתי) אפשר לקרוא את התפילות הקיימות ובסיום כל תפילה להוסיף את הפן האישי

אפשר "ללמוד" את התפילות מבעוד מועד ולהתפלל אח"כ בלי שום טקסט מגביל

אפשר לשכתב מראש כדי להתפלל מתוך הכתוב

כ"א לפי עניינו. כמובן שהעיקרון המנחה הוא איך להגיע לפתיחת הלב

באופן אישי אני לא חסיד של כל היום להתפלל כי כל מה שאני צריך מופיע בתהילים ובסוף אני מוסיף תפילה קצרה במילים שלי

נ"ב סתם דוגמא שנזכרתי בה

תפילת השל"ה היא אחת המפורסמות שבתפילות שחוברו בדורות האחרונים  (נוהגים לאמר אותה בר"ח סיוון)

חפשי  בגוגל בטח יש אותה איפשהו

היא אחת מהתפילות שהובילו אוי למחשבה זו כי פעם ראשונה שקראתי אותה הזדעזעתי מכך שאני מחזיק תינוק בן כמה חודשים ביד ומבקש מבורא עולם ש....תחפשי חבל להרוס

לגבי הדמעות

מה ששמעתי כתבתי. אני מחכה לעוד תשובות (כנראה זו לא הלכה)קה ה' איתך

ולגבי השאלה אם היום הייתי מקש משהו שונה

כן !בנוסף לכל מה שהזכרת

א. באופן שונה

ב. יש דברים נסתרים

נ.ב.א. (אחרון)

אהבתי את המשל

[בעע הכלים של עריכת טקסט לא עובדים לי!! תדמיינו שיש פה יפה מסודר מודגש מוקטן מוגדל וכולי]

הקב"ה נתן את היום הזה למי שמתאים בעיניו

היום- זה השטח שלי. ורק בו אני מנסה לשנות "אילו היה ככה..."

(חברה סיפרה על סבתא שלה- שחיה עד 114 שנים. היו לה שלושה בעלים. פעם היא שאלה- סבתא- למה את טורחת? הסבתא ענתה- בעל זה דבר שתמיד צריך שיהיה לך במלאי...)

גם אני לגמרי בעד שכל אדם ימצא לו את התפילה שמתאימה לו לפתוח את הלב והדיבור.

אם זה תהילים או נוסח מרבותני או נוסח אישי או משו אחר...

כל עוד הדפוסים נשארים בקטע של "המלצה טובה" ולא מנהג\ מה שמקובל\ מוסכמה חברתית

את תפילת השל"ה לא צריך לחפש בגוגל- היא על המקרר של אמא (מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי?)

אבל הנה לינק http://www.tfilah.org/tfilot/tfilat_hashlo/

ולא הבנתי מה מזעזע! זה הרי מה שאנחנו מבקשים כל יום

"ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה"

לבגי הדמעות- יש לך אולי את המקור של המידרש? זה יעזור לראות את ההקשר...

נ.ב.ב.

המשל שמעתי מאימי מורתי  [אר"א אר"ח]

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב

ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: +איכה ג'+ גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואף על פי ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר +תהלים ל"ט+ שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

השאלה .... שאלה

והתשובה... כנראה וורט חסידי

אל קחי את זה קשה

תגידי לאמא שלך שתתפלל גם עלי. נראה שהתפילות שלה פועלות.

ומה זה אר"א אר"ח

להפוך את תפילת ה'קבע' לתחנונים....

כמו בתפילה הרגילה שאנחנו אומרים כל יום כל כיום...

אנחנו צריכים (אמורים) להתפלל כאילו זה פעם ראשונה שאנחנו מבקשים את זה...

להתחנן לפני ה'...

אבל התפילה היא קבע... כל יום אותו דבר.

ואני חושבת שאולי זאת משמעות המשנה..שאגב היא:

"רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך
קבע--אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" "

פעם היו מתפללים באופן אישי ועם ירידת הדורות זה גרם לכך שאנשים היו פוטרים את עצמם

בתפילה כלשהי לצאת ידי חובה. 

לכן אנשי כנסת הגדולה קבעו סדר תפילה שעלול לגרום לקביעות ולחוסר תחנונים.

(ע"פ פניני הלכה)

לפי זה בתפילת כלה, שאין מקום לפטור את זה בתפילה דלה כלשהי, רצוי לחזור למצב המקורי - תפילה אישית שבאה מהלב (אולי יעזור לעיין בראשי פרקים מאיזה ספר כדי להוסיף לתפילה עוד דברים).

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.