אני כבר לא מתפלא משום פסק שלהם

אז סבבה...

השלב הבא זה להכניס ערבים גם ליצהר.....

זה מתחיל בערים, עובר לישובים.. יום אחד הכלבים יבנו מאחזים, וכמובןן שלא יהרסו להם..

אני לפעמים חושבת אם לא עדיף להיות ערבי.

יותר משתלם...

נראה אם הם יסכימו לארח בבית שלהם ערבים!!! חוצפה!!

אולי תסתכלי מסביבך קצת??

יש בארץ פי כמה מאחזים של ערבים מאשר של יהודים.

בכל איזור רהט, בדרך למצפה רמון, בגליל, בשומרון ובכל מקום שתרצי או שלא תרצי.

וכשאני אומר מאחזים אני מתכוון לא חוקיים וזה לא מעניין אף אחד חוץ מכמה שפיצים שמגישים ערעורעים בוקר וערב לבג"נאצ אבל דוחים אותם כל הזמן.

יאללהה ימח שמם.

אמן.

והבנו שהמושב, לפי החוק הישראלי, חייב לקבל אותם, ואותו דבר גם אם יהודים ירצו לגור באיזה כפר ערבי מצחין [אם מישו ירצה...] וגם שכל הוועדות קליטה- זה משחק וכו'...

אבל לאמשנה... זה בכ"ז מבאס...

לכל הגודה יש זכות להחליט את מי לקבל ואת מי לא לקבל אליה.

ככה זה אצלנו ביישוב, לא כל אחד יכול להתקבל

גם בבית אל יש את המשפחה העלוקה הזאת שגרה ממש ליד שכונת דוד.

למה לא שורפים להם ת'בית?

מזל לפחות שהם לא דורשים להיחשב חלק מהקהילה.

שמעתי שהילדים כששואלים אותם איפה הם גרים, הם אומרית בית אל.

כי הם אשכרה גרים שם.

הלוואי שיעופו כבר. אמן!

חלקם כבר לא כ"כ נראים כמו מאחז אלא יותר מתקרבים לכפר...עיר????

גם אז הבג"צ היה פוסק שמותר?

(חוץ מי זה שהחלטת בג"צ סותרת את חוק היסוד של קק"ל שבבעלותה הקרקע של היישוב רקפת)

יכריחו אתנו לקבל משפחות ערביות לישובים ?!

בס"ד

אבל- כולנו בני אדם, ואני לא מדברת על הערבים, אני מדברת על בג"ץ. כולנו עושים טעויות, נכון? כולנו מפשלים לפעמים, כולנו נופלים, וטועים, ומתחרטים על המעשים שלנו. אין לנו שום זכות לקלל אותם, הם האחים שלנו, למרות שאנחנו לא מסכימים איתם בכלל...

משום מה אתם מזכירים לי מקרה שקרה לאבא שלי... "מצפה מאיר"- מישהו שמע עליו? (הוקם לזכרו של הרב מאיר חי הי"ד). כמו שכולנו יודעים יש יהודים שלא משתגעים על ישוב יהודי בא"י (זה בקטנה...) אז פינו את המצפה. אבא שלי היה צריך להסביר לנוער שהיו במקום שהם צריכים לא להיות נגד צה"ל והשוטרים, אלא נגד הדעה שלהם, שחבל שתהיה מלחמת אחים ושהם לא ילכו מכות עם החיילים. (לא משנה מה הסיבות כרגע...)- נער אחד, שחשב שמותר לו להגיד הכל למי שהוא רוצה קרא לאבא שלי "נאצי", אבא שלי בן לניצול שואה. הדבר שהוא ענה לו היה שהוא מתפלל שהוא יבין את המשמעות של המקרה. - באו נשקול את המילים שלנו לפני שאנחנו מוצאים אותם מהפה... לא בגלל שהם "צודקים" אלא בגלל שכולנו יהודים.

עץ של סכינים, רובים ובקבוקי תבערה ליד הבית!

מה זה השטויות האלה? שהם בעצמם יגדלו את האוייבים שלהם בתוך הבית!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...