בס"ד

חלף עם הרוח- בסוף  ו - (ספויילר) וכשמאלני מתה, מררתי בבכי!! 

אממ, אממ, איך קוראים לזה כבר?? ניראה לי "אני אתגבר" קראתי לפני שבעת'אלפים שנה, 

ועוד כמה ואחרים..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

נכון שיודעים מההתחלה שהוא מת,

אבל בסוף - כשמודיעים לאמא שלו ולחברה שלו,

פשוט בכיתי את חיי...

לכל הרוחות אני בקושי בוכה מספרים. גם אם כן זאת רק דמעה מסכנה.

לא הוגן. 

סיריוס מת, ירדו לי קצת דמעות, וגם בסרט.. אבל כשדמבלדור מת... ואי... מממש בכיתי שנה... הייתי בדיכי כל היום...

בס"ד

אחותי קראה הארי פוטר, והשעה הייתה בערך 1 וחצי, יעני- מאוחר!~

ואז היא יצאה כולה כועסת בשוק, ובוכה, וצעקה- "סנייפ הרג את דמבלדור!!!!!"

ואז אבא שלי שמע, ויום למוחורת הוא הסיע את אחותי וחברות שלה לאיזשהו מקום, והוא כולו שמח טוב לבב,

צועק בצחוק- (אבא שלי אפעם לא קרא הארי פוטר) "סנייפ הרג את טרומפלדור!!!"

וכ-ל החבורת של אוחותי שעדיין לא קראו את זה, התחילו לכעוס ולצעוק אליו...

קיצור.. מאז זאת בדיחה.. 

אז כשאני קראתי את זה, ידעתי בידיוק מי הרג את מי... אז סתם המשכתי לקרוא.. זה לא היה משו' מיוחד..

וגם כשבאת' מתה, בנשים קטנות...

שום דבר לא אמיתי???

אתה רציני???

לפעמים העולמות האלו יותר אמיתיים משלנו....

אם ככה אתה קורא ספרים אז מעולם לא באמת קראת ספר!

כמו שאמר ריצ'ארד באך-

"כשתתנסה ביצירת דמויות דמיוניות תיווכח, שלעיתים אלו ממשיות יותר מבני תמותה נושמים וחיים."

מישו מכיר?? בכללי בכל הספר..

כ"כ אנושי ומתוק בפשטותו. 

כעיקרון אני לא מרבה לבכות בספרים, אבל כמה שיותר תיאור קר וחסר תיאורים מלאי רגש - ככה אצליח יותר להתחבר ...

אחד הספרים!

ספרים של ניקולס ספארקס הורגים אותי... לא חושבת שהיה ספר אחד שלא בכיתי XD
בהארי פוטר זה היה בקטע שפרד מת ומתארים איך גברת וויזלי בכתה...
והמביך מכל - בספר אלה המכושפת. לא נעים, אבל בסוף כשהיא מנסה לשכנע את עצמה לומר לו "לא" והיא לא מצליחה והיא בוכה וזה - אני גם D:

ג"כ אחד הספרים המבכיאים (גורמים לך לבכות...)

הסוף נורא נורא עצוב...

שפכתי שם דמעות..

ממש לא אהבתי!

אני גם בכיתי בסוף של אלה המכושפת... ובכיתי טיפה בבודדה במערכה... אוי, אני צריכה לפתוח על הספרים האלו שרשור.....

מצטערת.

יותר מידי קיצ'י.

לא דווקא על האנשים בספר, בכללי..

כנראה שזה לא עובד על כולם אותו דבר

וכל פעם חשבתי שנגמרו לי הדמעות, ואינמצב שאני יבכה יותר..

אבל לא בכיתי בגלל האנשים עצמם בספר.. לקחתי אתזה למקום אחר..

כל הספר כמעט ישבתי ובכיתי.

ובספר גיא אוני כשיחיאל בסוף מת וגם כשהוא ופאניה כל הזמן מתברברים עם עצמם

יש עוד אבל אני לא זוכרת את כולם ולרוב אני לא בוכה מספרים\סרטים.

אבל בנשים קטנות תמיד בסוף יש את הקטע שעושה גוש בגרון..

המובטחת" שניהם מומלצים בחום.

להפסיק לבכות בסוף, כשמיכאל ותמר מתים... וואי, המצב נואש, גם עכשיו כשאני נזכרת בזה זה מעלה לי דמעות בעין..

טוב אני מניחה שבכיתי פעם באקסודוס כש-הישמרו לנפשותיכם! ספוילר אדיר! (וגם למי שראה את הסרט...)

כשדוד מת, אני מניחה שזה היה לי מאוד עצוב, אז אולי היו לי כמה דמעות...

וואי, אחרי שאחותי ראתה את הסרט היא היתה פשוט באבל על זה שקרן מתה...

כשסיריוס מת, אבל הייתי בהלם שחבל על הזמן....

לא רגועה בהם...

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!