בס"ד

והסרט פשוט מכוער!!! אני לא יודעת מי בוחר שחקנים כאלה היום!!!

סרט לא יצא משהו,

הספרים טובים

 אתה מאמין באלוקים והם כותבים את ההפך הגמור מזה...

אני מאמינה שדרקונים לא קיימים, אבל לפעמים אני נהנית מאד לקרוא ספרים שטוענים ההיפך.

מד"ב [ובמידה פחותה גם פנטסיה- ובידיון בכלל] עוסק ב"מה אם": מה אם היית מוצא את עצמך יום אחד בעולם שלא ידעת על קיומו בלי שום אפשרות לחזור למצב הקודם? מה אם גורל האנושות היה תלוי בך, למרות שאתה בכלל לא מעוניין בזה? מה אם היית נאלצת לתת את כל מה שיש לך למישהו אחר, בלי אפשרות בחירה, כדי להציל את חייו?*

אלה שאלות מעניינות מאד, אבל אני אשמח בהחלט אם הדיון בהם יישאר תיאורטי וספרותי בלבד- אין בי שום עניין להגיע לסיטואציות האלה ואני גם לא אגיע אליהן.

*נתתי שלוש דוגמאות של ספרים אהובים עליי מאד- מד"ב, פנטסיה ורומן רגיל. נראה אם תצליחו לזהות...

אבל זה ניחוש קצת רחוק...

דווקא ספר שאני חופרת עליו

ספר הפנטסיה לא כזה מוכר. במקרה קראתי אותו ערב לפני כן...

לסרט אין שמץ של קשר לעלילה / לדמויות של הספרים המקוריים. אני אישית מתכחשת לקיומו בכלל.

קצת רדוד..

אם כי בכללי ריק ריידן הוא סופר מצוין, מקורי ועם הרבה הפתעות בעט. 

באופן כללי לא התחברתי בכלל לקטע של האלים,או לדמויות שהוא מציג עצם היותן שטוחות, אבל הספרים היותר מאוחרים שלו מראים השתפרות מבחינת עומק (:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t329371#4085076

אני הייתי בעד.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.