אם למשל את בחברה נפרדת לחלוטין ודאי שלא תהיינה לך תקריות.

תחשבו שמהיום שהילד יוצא לרחוב (גיל 5 בערך) הוא מקבל מדי יממה עשרות אלפי טיפטופי פריצות למוח (שמיעה וראייה).

אז תחשבו מה קורה כשהוא מגיע לגיל 15 למשל.

איזה קושי אדיר יש לו....

זה קושי ראשון, ההחפשות והמתירנות של דיבור על מיניות.

   מה שאומר שאם היה באפשר, כמה שפחות טלוויזיה וגלישה יותר מודעת

   [חסמים אובייקטיביים לא יעזרו ללא שליטה עצמית]

פשוט הם אוהבים לשתף.. ולומר את האמת.. ואם תעשי סקר ניראה לי תגיעי בערך לאותו מידה של קושי

גם לבנים קשה וגם לבנות קשה.. כולנו בני אדם..

תסכים איתי שהראש של בנים והראש של בנות שונה במהותו?

אני לא בן.

אבל אני חושבת שהאמירה שלבנים היצר הרע במובנים של בנים ובנות הוא יותר חזק.

בנים לא רואים מה שבנות רואות על אותה תמונה... אבל זה ככה ה' ברא בכוונה כדי שיהיה יצר חזק בין הבעל לאשתו. היצר הזה הוא עם מטרה ברורה לקיום בתים נאמנים... זה נשמע פלצני אבל זה כככה כדי שתתגבר האהבה בין הבעל לאשתו ולצערנו היום יש יותר פיתויים ובאמת צריך להיזהר...

כל השאר נכון.

מכליל ויותר מידי בכותרות אבל הכיוון הכללי נכון

למה יותר קשה?

אולי היצר יותר חזק וזה מתבטא במחשבות או בראייה, אבל מי שמרגיל את עצמו לא לגעת יתקשה פחות. אני לא מרגיש שזה כל-כך קשה, אבל אני גם לא ממש רגיל לזה. לא זוכר הרבה סיטואציות שהייתי ממש צריך להתאפק.

זה תלוי בעוד גורמים: קרבה לבנות, הרגל, חשיפה וכו'... 

לא רק לבנים כ"כ קשה לשמור נגיעה!

הקושי הוא לשני המינים לכל אדם ברמה שונה, כי זה תלוי בסביבתו,

בחברתו, ועוד ועוד כמו שכבר הזכירו...

העניין הוא שהראש שלנו נבנה שונה, לנו הבנות..

המחשבות עוסקות בדברים שונים ונמשכות לכיוונים שונים.

כנ"ל אצל הבנים!

אצלם, היצר יותר חזק בדברים שונים,

אצלינו היצר יותר חזק בדברים השונים משלהם.

זה כל מין לגופו!

אולי זה נראה לך יותר קשה כי הם נדרשים לשמור על דברים יותר מחמירים מאיתנו...

שמירת עיניים, שמיעת קול אישה ועוד,

ואז כשהבן נופל בנגיעה זה נראה כאילו יותר קשה לו לשמור...

אבל זו טעות!

(ואם הבת היתה מאפשרת לו לא לגעת בה, כך שהיא לבושה צנוע, היא בעצם גרמה לשמירה להיות יותר קלה!

יש פה עניין של ערבות, אם נשמור על צניעות הדדית, גם הבן וגם הבת, יהיה יותר קשה ליפול, וככה השמירה נהפכת להיות יותר קלה! שנזכה כולנו)

סליחה על החפירות

יומעולה

בחברה נפרדת לחלוטין לא יהיו לך תקריות?!?!?!

שטיות.

היצר קיים! ואין על זה ויכוח.

אבל כשאתה מתעלם ממנו לגמרי (כמו בחברה מופרדת לחלוטין) הוא יתפרץ בדרך הכי מגעילה שיכולה להיות... כי הוא קיים בתוכנו ואי אפשר להתעלם ממנו, צריך אותו בהגבלה... אי אפשר לכלוא אותו לגמרי!

וכשאתה ותן לו חופשי אז אתה הורס אותו ושוחק אותו.

ולכן, הדרך שלנו,היא הכי קשה, כשאנחנו לא כולאים ת'יצר ולא נותים לו הכול.

צריך למצוא את האיזון הנכון.

אבל לא את ולא כל בנאדם בסדר גודל שלנו יכול לקבוע  שמותר ללכת לתנועה מעורבת  בשביל שהיצר אח"כ לא יתפרץ יותר בחזקה.

האחריות להחלטה כזאת היא רק על גדולי הדור שהם פסקו (כולם!)

שאסור ללכת לתנועה מעורבת בגלל הנסיונותו וכו..

ולכן, לא בשביל לפגוע, אבל פשוט שלא כל אחד יזרוק היתרים הלכתיים שרק לרבנים הגדולים באמת מותר לפסוק.

אבל באופן כללי הרעיון נכון.. מקווה שהובנתי. 

למרות שבאופן כללי אסור לכולם, יש את היוצאים מין הכלל.

 כל רב (כמעט) יאמר לך שאסור. (אם אתה רוצה פירוט תדבר איתי.)

וכתבתי את המילה כמעט בגלל שיש כמה דעות שכבר אמרו עליהם גדולי הדור שהם "תמוהות",

ובכל מקרה-הלכה כרבים. 

רשום בכותרת שאני מסכימה עם בל"חית.

רק הגבתי על התגובה של האדמו"ר מצנעא... כי הוא רשם שבחברה מופרדית לא יהיו תקריות.

מקווה שעכשיו זה קצת יותר ברור.

דעת המיעוט הוא הרב שלי?

אם כל אחד היה יכול לקבוע היתרים הלכתיים אז היתה לנו כאן בעיה

לרבנים ולגדולי הדור יש את מקומם

מכירה את המשפט: "משביעו - רעב, מרעיבו- שבע"?

המשפט הזה נאמר על יצר העריות, משמעותו היא שככל שאנחנו משביעים את היצר ונותנים לו את רצונותיו כך הוא יותר דורש, ואילו כשאנו מדכאים אותו ושומרים עליו הוא פחות חזק.

ודאי שהיצר הזה הוא דבר חשוב מאוד, אנחנו לא כמו הנוצרים שסוברים שצריך לדכא אותו לחלוטין, הרי ביצר הזה טמון כח החיים, אלא שלפי היהדות מקומו של היצר הזה הוא אך ורק בין איש ואישה נשואים, אין שום מקום לתת ליצר הזה להתבטא לפני החתונה!

אני לא יודע באיזו חברה את נמצאת, אבל בחברה שבה אני גדל: נפרד לחלוטין, לא יצא לי אפילו פעם אחת שהייתי צריך להלחם בעצמי כדי לשמור על נגיעה! זה חשבון פשוט מאוד- כשאתה לא מדבר עם בנות ולא מתקרב אליהם ואין לך שום קשר איתן, אז גם אין לך התמודדות!

והטענה שאח"כ היצר הזה מתפרץ בצורה הכי מגעילה- תסלחי לי - אבל זה פשוט שטויות! כל האנשים שאני מכיר שגדלו בחברה נפרדת  (כמוני) גדלו להיות אנשים צדיקים ויראי שמיים שהקימו בתים קדושים, טהורים וצנועים!

(אני לא בא לומר חלילה שמי שלא גדל ככה לא יצא כזה, אבל וודאי שהיה לו פחות קל וההתמודדויות שלו היו יותר קשות!)

אני לא אומרת את דעתי בעניין נפרד/מעורב, אבל להכליל ולהגיד שמי שיצא מבנ"ע שומר נגיעה יותר ממי שיוצא מאריאל קצת (הרבה) לא נכון. אי אפשר להכליל פה כלום. 

מסכימה- שמי שנמצא בחברה מעורבת ומצליח לשמור על עצמו, זה מחשל ומחזק.

לא מסכימה- האם שווה להסתכן? לא כולם מצליחים להחזיק מעמד ולהתגבר. הרוב עלולים ליפול בצורה חזקה מאוד.

חברה נפרדת היא האידיאל- ולו רק כדי שלא ליפול במה שחזק לעיתים מהאדם.

ונתקלתי בהרבה הרבה מקרים של כאלו שלמדו לאורך השנים בבועה ובישיבות (גם גבוהות, והרבה שנים) ובפחות מחצי שנה ירדו מטה מטה.

לא הייתי מתחמק ממנה, כן הייתי מכין אליה.

הלוואי והיתה לזה הכנה ראויה ..

אני לומד בכתה י"א וכבר במשך כשנה וחצי מדברים איתנו על זה בצורה פתוחה לחלוטין!

אותם בחורי ישיבה ירדו מטה לא בגלל שהם חיו בבועה ולא כי הם חיו בסביבה סטרילית.

זה מגיע ממקום אחר..

הכנה נכונה צריכה להיות בכ"מ, גם בחברה נפרדת.

אני מקבלת את זה שכיום יכול להיות שזה הכרח, החברה המעורבת, אבל להבין שזה מצב זמני

ולהתכונן (כמה שאפשר) למצב המתוקן.

חברה מעורבת היא פיתרון לא בהכרח פותר את הבעיה ולא מכוון בכלל לשאלה,

  אבל לצורך העניין זה יוצר בעיות של חיבור טבעי בקשר שאחרי.

  חברה מעורבת לכתחילה זה פיתרון שלא הצעתי בין השורות,

  אבל אני מודע שיש כאלה שמציעים את זה כמות שהוא.

כל עוד אתה יודע איפה לשים את הגבול.

הבעיה היא- שרובנו הגדול כ"כ לא יודע איפה הגבול עובר.. וזה לא רק בשמירת נגיעה.

יש מעטים ממש, שיודעים איפה הגבול עובר.

ב"ה- אני היום יודעת, אבל למדתי את זה בדרך הקשה..

חברה נפרדת זה ללא ספק הפתרון הקל, השאלה היא אם מה שקל הוא מה שנכון וגם מה שיחזיק..?

ח"ו בלי הכללות ובלי הכפשות- אני מכירה כ"כ הרבה מקומות נפרדים שהיו חזקים כ"כ הקטע הזה ופרקו כל עול ברגע שיצאו מהבועה.. ואני מדברת על גיל 15, 16. 

ובקשר ליצר, בנים או בנות?

עוד לא הייתי בן, ולכן אני לא יודעת (;

אבל למיטב ידיעתי, לבנים ההתמודדות יותר קשה. 

היצר אצלהם יותר מקשה..

אבל כל מקרה לגופו ואשריי הבנים, באמת שאשריכם. והבנות כמובן(;

שבת קודש

להתגבר גם באריאל ומי שלא קשה לו בכלל יוכל לצאת מבני עקיבא פחות חזק מזה שבאריאל... חוץ מזה שב"ע אצלנו הוא נפרד אז אין טעם להכליל....

אני מעידה על עצמי שזה נושא שממש לא קשה לי... ת'כלס- במי כבר יש לי לגעת? באח שלי, אבא שלי?? אין לי שום משיכה ליגוע בשכן שלי! איזו סיבה יש לי לבוא במגע עם מורה (זכר) שלי?? זה נהיה קשה רק בגיל בוגר יותר (נגיד בין האירוסים לחתונה...). הכי הרבה שיכול להיות זה שאני אגיע לשכנים שלי לבקש חומוס, ואז כשהבן שלהם יביא לי חומוס אני אגע לו בטעות ביד וזה לא כל כך חמור... נראלי שהבעיה היחידה שנתקלתי בה זה לשחק ג'ונגל ספיד עם בני דודים שלי כשאנחנו איתם בשבת אצל סבתא שלי שזה באמת מעצבן... (למרות שנראלי שאם הייתי משחקת איתם הם היו שוברים לי ת'עצמות...), מה שאנחנו עושים בדר"כ זה משחק בנים ומשחק בנות אבל גם עם זה אפשר להתמודד...

ושלא תבינו לא נכון- אני לא מזלזלת במי שקשה לו אלא רק מנסה להגיד שזה לא סוף העולם ואם מסתכלים חיובי אז מתמודדים!

את מקרה מיוחד. אולי גם כל החברות שלך מקרה מיוחד!

העניין הוא, נשמה שלי- שאנחנו בגיל ההתבגרות. כןכן, הגדרה מעצבנת שכזו ><

אבל. 

מה שקורה, זה שיש מקומות שברגע שהבנים יוצאים לישיבות, הם מכירים שם חבר'ה טובים, שמכירים להם בנות, שמביאים את התרבות הזו ליישוב\עיר, שלאט לאט כל הבנים מתנהגים ככה..

ובבנ"ע? עוד יותר.

הייתי בסיירים השנה, וראיתי סניף- מהזה צדיק. סניף נפרד, לפני שנתיים שראיתי אותם במעפילים צחקתי עליהם שהם דוסים.. (אשריהם.)

ובסיירים, לצערי הרב ( מ א ד ) ראיתי משהו שונה לגמרי.

הם באו למחנה מעורב, אחרי שהם כל החיים רגילים לנפרד.. ומה לעשות. לכולנו יש יצר.. וכשדוחקים אותו, הוא מתפרץ. אז נכון שהבנות שלהם צדיקות עדיין (מתוקות להפליא..) אבל.. מה איתם? כמה חוסר צניעות, שבירת נגיעה וכד'. ואני לא שופטת, שלא להבין לא נכון.

זה בעייתי.

(אמאלה, יורד גשם~ היש הזוי מזה? Oo)

כאילו זה חצי מעורב אבל הצוות הדרכה זה בכלל נורא

אבל כל האלו של אריאל לא צדיקים כל כך כמו שהם חושבים...זה דעתי... וכשפתאום יהיה להם הזדמנות לפול ככה בחשאי..יהיה להם קשה הרבה יותר כי הם לא הורגלו לנסיונות..לא חושלו... ככה נראלי..!!

בכל מקרה אני שולחת חיבוק ועידוד לכל אחד ואחת פה ששומרים נגיעה וששומרים על עצמם..וגם למי שלא...אני עוד יותר מחזקת ותדעו לכם שזה בשבילכם...יום אחד עוד תבינו!!! אמן!!!

ממי שהיה באריאל? לא מסכימה.

וכל מי שאמר שאפשר להתחמק מהיצר- אי אפשר, בפשטות- כי זה נמצא בכל מקום! בפרסומות, באינטרנט, על שלטי אוטובוסים! 

מה שאומר, שמה ששמר נגיעה באריאל- ממש לא שווה פחות ממי ששמר בבני עקיבא. כלומר- גם לו היו הרבה פיתויים, ולאו דווקא במסגרת הסניף.

בכלל, אני לא חושבת שאפשר להגיד שמישהו יותר "שווה" בצורה זאת או אחרת. זו צרות עין. אנחנו לא באמת מכירים את הנפשות הפועלות, בשביל להחליט.

שמי שהיה בניסיון והחזיק בו הוא יותר חזק, תסתכלי בהלכות תשובה לרמב"ם..

יש לו בני דודים ובנות דודות ואי אפשר לומר שאתה לא מסתכל עליהם או לא מדבר איתם...

הכי חשוב זה לשאול.

התורה נתנה לנו מצוות וחוקים מסויימים בשבייל לרסן את היצר ולהפוך אותו למשהו יותר קדוש ונקי.

אם התורה אסרה או הגבילה אותנו במשהו, כנראה שהדבר המדובר הוא הכי טבעי הכי מושך והכי יצרי שיש.

קשה לנו לשמור נגיעה כי הדבר שתכלס' הכי מחבר בין מישהיא ומישהוא זה המגע.

מאמוש, אל תתייאשי, תזכרי גם שמכל נפילה אפשר לקום

ההלכה ידעה שקשה ליגוע אז היא אסרה.

למה קשה?

כי העובדה שנגע יכול להיתפס בציבור הכללי לעיתים באמת רק מגע היא טעות.

מגע גופני הוא מגע פנימי נפשי לכל דבר ועניין.

כתבתי פעם על הקריעה של האדם שמצד אחד מחפש את החיבוק הזה,

את המקום החם שאחרי הבית [לא פירטתי עד עכשיו עד כדי כך]

אבל גם הוא מחפש נפש תאומה לחיות איתה גם במובן האפלוטוני.

כך שהצרכים שבין חיפוש החצי השני של הנשמה שלו,

והתחושת בית אבל אחרת מתחלפות בקלות, במיוחד בגיל הנעורים.

כל ההתנסות הראשונית הזו שבאה לא תמיד במודע נובעת מאחד משני המניעים האלו,

לעיתים שניהם ביחד ועדיין לא באופן בשל.

דרך של אש ודרך של פרישות,

האהבה היא אש בוערת, והיא יכולה להצית את עצמה מנגיעה אחת, אי אפשר לדעת.

אבל בלעדיה כל החיים הם כפור בכל מיני רמות ומי שלא ידע אהבת אישה לא ידע אהבת ה'.

[ציטוט מאוד לא מדוייק של הרמב"ם לענ"ד על אהבת ה']

~~

מי שירצה לקרוא מעט יותר..

  פנים וחוץ – על הנסירה IV [שקפים]

     קוויה העדינים של הנשמה כמכחול
      רקע מתאריה של הנפש ברישום וחריטה
      לאורך קימוריו של הגוף לארכו ורחבו
      בעיקר עמקו
      סימנים המראים את שהיו חייו
      את שרצה לחוות בחייו

    ...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....