בס"ד
שיר שכתבתי לפני 5-6 שנים.
היהונתן ימות?!
מרגיש בודד בלי חֵברה,
מרגיש חצוי ללא אישה,
מרגיש נבגד ללא עזרה,
חולה ללא תַקנה וּרפואה.
עשיתי לשם שמיים וקיבלתי מנה אפיים,
כוונתי הייתה לטוב נזרקתי כיוסף לבור.
אֵחַי עזבוני בני דורי שְכַחוני,
צעקותיי לא נשמעות, בחדרי הלבבות.
שבע שנות רעב להצלת בני לאה לא הספיקו,
גם שבע למען בני רחל לא הועילו.
למען בני השפחות לקיתי בשבע,
האם גם בשביל בני עְשיו אשב שבע?!
לא ביקשתי טובה וְגמלוני רעה,
צעקתי לעזרה גרשוני בלי בושה.
הרגשתי כאישה גרושה,
בעוון דאגה לְבעלה.
בארצי, מי שנלחם למעני, נאסר כמותי,
כי השולט בארצי לא סובל שכמותי.
אם היה מרגיש קמעה מסִבלי,
היה חיש מהר פועל לשחרורי.
ויהי רצון שיזכה בנים ובני בנים עוסקים בתורה.
