דבר ראשון - אשרייך. אשרייך שאת עשית את הצעד הגדול הזה, הקשה הזה, שלא כל אחד יכול לעשות. אני פשוט מתפעל.
דבר שני - אני מבין שזאת משפחה חילונית והיא לא מעודדת את החזרה בתשובה שלך. ואפילו שכעשיו ההורים שלך מתנגדים לכל העניין ומנסים להחליש אותך - את צריכה להיות חזקה (וזה קשה! אבל אם הצלחת עד עכשיו, אז בעזרת ה' ובתפילה את תצליחי להמשיך), ולהבין שדווקא מה שאת עושה זה יגרום הכי הרבה נחת רוח להורים שלך. אולי לא עכשיו, אולי רק בעוד כמה שנים. כמובן שבזה שאת הולכת בניגוד לרצונם למדרשיה אין בזה עבירה על כיבוד אב ואם. אדרבא! זה הכי כיבוד אב ואם! כי זה האושר הכי גדל שיש לאדם, לראות את ילדיו הולכים לפי התורה הקדושה. ונכון שעכשיו הם לא רואים את זה, ואפשר לגמרי להבין אותם. הם באים מזווית השקפה לא נכונה ומוטעית, והם אפילו חוששים לך. אבל הם עוד יראו את זה, עוד ישמחו ב"ה שיש להם בת כמוך.
מה הסיבה שאמא שלך לא רוצה שתלכי למדרשיה ארבע פעמים בשבוע?
תראי, זה שיקול כזה.
א'. אולי זה באמת דחוק ומכביד בשבילך. כרגע עזבי מה ההורים שלך חושבים על זה, אל תעשי שיקולים ע"פ ההורים שלך בכלל כרגע. תחשבי אם זה טוב בשבילך וזה לא יכביד עלייך. זה כל היום? או רק בערב? אם זה רק בערב, אז זה אולי לא מכביד (שוב, תשקלי זאת היטב כי אני לא מכיר אותך ויכול להיות שלך מתאים משהו אחר). תשקלי. אלו החלטות ש-ל-ך.
ב'. מה שאת מחליטה תאחזי בו בכל הכח ואל תרפי.
ג'. אולי היא צריכה הרבה עזרה בבית וזאת הסיבה?
תשקלי הכל, בלי חיפזון, תחשבי היטב, תתפללי, ובעז"ה ההחלטה תהיה טובה וישרה.
בעז"ה שתזכי להתחתן, את גם תצאי מרשות הורייך לרשות בעלך. זאת אומרת שאז בכלל לא תהיה לך בעיה בעניין הזה.
והערה אחרונה - אין יאוש בעולם כלל! זאת לא רק סיסמה. זאת דרך חיים, דרך חיים של היהדות! גם מהמצבים הכי קשים אפשר לצאת, ומכל הסיבוכים שיש (וככה זה בכל דבר, גם פרטי שלנו וגם כלל ישראלי) אפשר לצאת ולצאת ברכוש גדול. בעז"ה!
בהצלחה לך! וכל טוב ב"ה!