מבחינתי זה לא "קטע יפה" ולא "מעולה" או "יפה".

זה עצוב.

זה ביטוי של תחושה פנימית צורבת.

חשבתי שאולי אם אצליח להביע אותה,

זה יקל עלי.

ואולי אנשים יוכלו לסייע בהתמודדות.

ב. אז זהו, שאני לא מצפה באמת לעצות, כי אני יודעת מה נכון לי לעשות ואני מודעת בדיוק למה שמפריע לי.

אבל כן לתמיכה כזו של "את לא באמת סתומה, שאת מקנאה בחברה של אחיך. זה מצב מוכר".

מבין?

ראשית זה כן יפה ותגידי מה שתגידי

היופי הוא שקל מאוד להזדהות עם מה שכתבת ולהרגיש את אשר על ליבך

אמרת שרצית לפרוק אז לא הגבתי אלא את המינימום הנדרש

כי אי אפשר לקרוא להמשיך כאילו כלום....

לגבי ההתמודדות

לעניות דעתי וניסיון מסוים

אל תדאגי כי קשר כזה חזק לא מתפוגג ברגע.

נכון הם יצטרכו את הזמן שלהם כדי "להתרגל לחיים החדשים"

אבל אם הכל תקין שם

אז מיד בתום ההסתגלות תקבלי מעמד יציב של "האישה השנייה של חייו"

זה בכלל לא כמו חברה שמתחתנת אם מזה חששת

כי החיים ימשכו אתכם אחד ליד השני

רק תעברי את התקופה ראשונה של "ושימח את אשתו אשר לקח"

וזה כבר יבוא באופן טיבעי

אני באמת מקווה שהקשר החזק שלנו יחזור, אפילו במינון אחר.

אני פשוט צריכה להתרגל למציאות חדשה.

ממש לא. 

ודווקא כי הכל תקין שם.

אח שלי גם היה האוזן של המשפחה, ושהתחתן זה השתנה , זה היה קשה בהתחלה , אך לטעמי (ואני אחותו שלה היה קשה) זה החסד הכי גדול שהיה יכול לעשות עם אשתו, עם עצמו וממילא עם המציאות.

אין משהו שני לאשה וזה לא יתקרב לרמה הזו. אישה היא הדבר היחיד לבעלה וכך היא צריכה להרגיש, בלי שיש מקום שני.

הם בסקאלות אחרות לגמרי, אשתו ממלאת את כולו.

ומשפחתו המורחבת היא רק מעגל שני.

על כן יעזוב איש את אביו ואמו(אחותו , אחיו וכו') ודבק באשתו.

צר לי על הבוטות . אבל זה פשוט שלא תצפי מידיי, כי זה עלול להוביל לכמה דברים:

1. שתהיי סוג של שוויגער לא נעימה.

2. הם יחושו בצורך הסמוי שלך לצ'ומי וזה יפריע לאשתו (קנאת נשים-דבר בריא) ולו. ואז חבל.

לדעתי נתבי את האהבה והכבוד שיש לך לאחיך , לאהבה יותר רחבה אהבה להחלטות שלו ולחציו השני, ותני להם את מקומם.

זה מה שעשיתי, היה לי קשה, אבל זה הדבר שהכי טוב להם ולי.

ב. אחי לא האוזן של המשפחה. אחי הוא החבר הכי טוב שלי. שלי, לא של שאר המשפחה.

גם שלהם, אבל כולם הודו שיש קשר מיוחד בין שנינו.

ג. אני מאמינה שכשלי גם יהיה קשר רציני כזה, לא ארגיש כ"כ בחסרון. או לפחות ארגיש אותו פחות.

זו ההרגשה (הזמנית? בע"ה! ) של הבדידות, של הנטישה..

אני צריכה להתרגל למציאות החדשה. זה הכל.

וקשה לי עכשיו. קשה לי ממש..

תיקון "האישה השניה של חייו "<צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ>

ברור לכל כי לא התכוונתי שיהיה לה חדר בבית של הזג הצעיר

הכוונה היא שאמנם היא לעולם לא תשוב להיות הראשונה

אבל בכל זאת יהיה לה את ההמקום שלה

לגבי השאר

לא אני ולא את נביאים ולא מכירים את כל הנפשות הפועלות

אז יש פה 2 כיווני מחשבה

בהצלחה

תהיי חזקה

שה' ימלא חסרונך במהרה!!!

חיבוק גדול ו...

כתבת נהדר

|תוחמאי!|

מניסיון שלי-

את יכולה לבחור לך אחת משתי גישות-

או ש- הפסדת אח.... הגברת באה ו"גנבה לך" אותו

או ש-

הרווחת פה אחות (=גיסה)!

ואז את מרוויחה פעמיים

גם אח- גם אשתו

והם מרוויחים- אותך

נכון- כשגדלים בחיים- דברים זזים

הקשר עם אחיך כשהייתם בגן- והלכתם יד ביד הביתה כל צהררים

לא דומה לקשר לשכם כשלמדתם בישיבה\אולפנה ודיברתם בטלפון ונפגשתם בבית פעם ב.....

לא דומה לקשר שלכם כסטודנטים\לומדים\חייל\בש"ל שמדברים... ושומרים על קשר עמוק-- אבל לא תלכי איתו יד ביד הביתה מהגן יותר!

ככה זה החיים- מתבגרים, משתנים, הקשר עם אחים לובש צורה חדשה

ועכשיו הקשר ילבש צורה חדשה גם-

אח שיש לו ב"ה בית.

ואת- לא רק אחות שלו- אלא אחות של כל המיכלול הזה שנקרא בית (כלומר- בעז"ה בהמשך- דודה...)

תחשבי על זה

מצד אחד, אח שלך מתחתן ואת באמת ובתמים שמחה בשבילו, בשבילם, ובכלל --

"ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה, ואין לך מציאות יותר שלמה מנישואי חתן וכלה" (המהר"ל).

ומצד שני, לך נוצר איזשהו חוסר במציאות, ובמקום שתהיי שמחה בכל הלב מתגנבת לה בשקט בשקט, 

בלי שאף אחד ישמע, איזו הרגשה של צער.

וזה הכי טבעי שיש! זה אומר שיש לך נשמה רגישה ששמה לב לתנודות כל כך עדינות שבנפש, שבלב.

ועכשיו, במקום לשקוע במחשבות שמעציבות, את יכולה לקחת את ההרגשה הזאת ולהתחבר דרכה יותר לעם ישראל.

לנשמה של עם ישראל. נשמת האומה.

שנזכה...

כתבת כל כך יפה ונוגע. "דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב"

אני כבר כמה ימים מסתובבת עם כל מיני מחשבות שמציקות,

ועכשיו, כשאני קוראת את מה שכתבתי לך, אני מרגישה שעניתי לעצמי ולכל המחשבות הטורדניות הללו.

חבל שאנו לא מתייחסים יותר לנשמה שלנו... נראה כי אם הייתיי מנסה לכתוב את מחשבותי, הגיגיי ורעיונותי, כבר הייתי עונה לעצמי ממזמן.

(ברחה לי התגובה הקודמת..)

קודם כל כתבת נהדר. נהדר!! קבלי חן חן! (אהבתי את זה שהכל לא כ"כ ברור עד לחתימה...)

אני רוצ הלהאיר לך עוד נקודה: נכון שב"ה אחיך מצא את בת זוגו, וב"ה טוב לו איתה ויש להם קשר יפה וחזק, שיתחזק בעז"ה עם החתונה ועם הזמן עוד ועוד...

אבל תזכרי שיש נקודה בלבו של אחיך, שרק את אחותו יכולה לגעת בה!

את שחוית איתו את חווית הילדות, את שגדלת איתו באותו הבית, עם אותם הורים, אותם 'קווצ'ים' משפחתיים עברו עליכם, אותן חויות טובות ולא כ"כ טובות שיש בבית גידלו אתכם. יש דברים שרק את יכולה להבין אותו לעומק, ותמיד זה יהיה כך. והנקודה הזאת, הקשר המיוחד הזה, בעז"ה יהיה אבן פינה לתמיד, לקשר טוב אי"ה בינכם.

כמובן כדאי לך מאד להתחבר עם ארוסתו/אישתו לכשתהיה כזאת בעז"ה, וזה יכול מאד לתרום אם תהיה לך שיחה משותפת לבבית וקרובה איתה.

אבל בהחלט כשיעבור זמן, והזוגיות שלהם תתבסס, מותר יהיה גם למשהו המיוחד הזה בינכם לבוא לידי ביטי. לא בצורה מנקרת עיניים שעלולה לגרום לקנאה לאשתו, אלא בצורה עדינה ומכבדת, אבל בהחלט מהנקודה ש'אחים זה לא חברים' ו'דם זה לא מים'. ומותר מותר שיהיה לך קשר מיוחד עם אחיך.

והעיקר העיקר: שתמצאי במהרה את בן זוגך הנכון והראוי לך!!

,ידעתי מילים אין מספר על כן אשתוק" [רחל]

לק"י

לפני שבוע אחי הצעיר ממני ב-5 שנים התחתן.
אני אומנם נשואה שנתיים וכבר אמא,
אנחנו (אחי ואני) קשורים אחד עם השני מאז הברית שלו.
הייתי הביביסיטר שלו, הייתי כמו אמא בשבילו והוא בישבילי כשאחד מאיתנו היה חולה.
הוא היה כמו החברה הטובה שלי שבאה איתי לקנות  בגדים...

אומנם עם השנים הקשר הטלפוני לא מאוד תדיר, אך תמיד היינו אחד עם השני בשביל השני בכל מצב!!
וכעת שהוא נשוי (לא שזה בא אלי ביום אחד, הם הייו חברים תקופה ואח"כ בין האירוסין לחתונה היו 7 חודשים..)
אני שמחה בשבילו שהוא מצא את האישה שאהב! ושהיא אותו! אישה טובה!
אומנם זה קשה! אך אם זה לא היה קורה עכשיו זה היה מגיע בעתיד.
בסוף כל אחד יבנה את הקן שלו.
וצריך רק לאחל שזה היה עם האדם הטוב ביותר!!! ולשמוח בו! 
מתוך כך תזכי גם את לשמוח בשמחתך בקרובבבבבבב!!! 

בשמחות ו

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך