איך אתה עושה לי את זה?
איך אתה מסוגל לנטוש אותי כך?
היינו החברים הכי טובים בעולם
מדברים על הנושאים הכי
אמיתיים ופנימיים.
הייתי משתפת אותך בעניינים
הרגישים ביותר,
כאלו שאף אחד אחר בעולם
לא ידע אודותם.
ואתה- היית מקשיב ומקשיב,
ובסוף- מציע עזרה מתוך
רגישות, אמפתיה ואהבה.
גם אתה היית מתוועץ בי.
הייתי משתדלת לסייע
וכמה שיותר לתמוך.
היית מתקשר לפחות פעם ביומיים
לשאול בשלומי,
ובסוף זה היה "נגרר" לכמה שעות
של שיחה איכותית.
ואני- הייתי גאה בך.
הייתי גאה שזכיתי..
כל חברותיי הכירו אותך
מבלי לראות או להקשיב לקולך.
כולם אמרו שאילו המצב היה אחרת-
בטוח היינו כבר מתחתנים.
ואני- הייתי מאושרת!
אבל פתאום-
ללא כל התראה מוקדמת,
התחלת להתרחק
וכבר לא להתעניין.
השיחות נעשו
קצרות
וקרות.
כמעט תמיד כשהתקשרתי-
צלצול תפוס.
ואם לא תפוס-
אמרת שאתה לא יכול לשוחח
ושתתקשר יותר מאוחר-
ולא, לא התקשרת. בד"כ.
אני לא כועסת עליך.
להפך, אני מאוד מבינה.
הגיע הזמן לעבור שלב,
למצא לי אדם שתמיד יהיה נאמן.
ואתה- צריך למצא את
האחת שתמיד תהיה שלך,
שתוכלו לבנות ביחד את ביתכם
בהרבה אהבה והקשבה.
היא באמת חמודה,
וביחד אתם "זוג יונים".
לאורך כל השבת צפיתי בכם,
וגם מבחינתי (לא ששאלו..)
אתם מתאימים.
רק בקשה אחת לי אליך,
תשתדל להיות קצת יותר
רגיש וסמפטי
אלי.
בסה"כ אנחנו עדיין אוהבים,
ותמיד נשאר קרובים.
אהיה כנה איתך,
וכמו שכבר אמרת
(בקול, לפני כולם..)
אני באמת מקנאה.
מקנאה בקשר שלכם,
מקנאה בבחורה שזכת בך,
שכ"כ אכפת לך ממנה.
בכלל-מקנאה בשמחה שלך.
אז מה אם אין לנו סיכוי?
אני עדיין מקנאה.
שתהיה לך הצלחה רבה,
וס"ד עצומה.
ד"ש ממני,
אחותך.
