שנזכה לצאת מעצמנו החוצה ולפעול לטובת הכלל.

זו בהחלט עבודה יומיומית- לא רק של חתן וכלה, הרבה הרבה לפני. 

צריך להבין שהזוג כמעט ולא שם לב למה שקורה באולם ולארגון, לרוב זה המשפחה אחראית לזה.

בס"ד

הרבה פעמים זה בכלל ההורים שלהם שקובעים את הפרטים האלו..

והאירוע יתקתק כמו שצריך- עושה את זה. זה לגמרי בידו!

ובכלל לא תמיד יש אילוצים...

ואפשר להגיד לצלם שיצלם בסוף

או שלא יסחף

אני הייתי בהרבה חתונות (גם של אח שלי) שהיו מתוקתקות להפליא- חופה בערך ברבע שעה עד חצי שעה איחור גג

וסבב שני בשעה שעוד כולם נמצאים...

והייתי בחתונה שב12 בלילה האולם נסגר לגמרי.

בקשר למה שכתבת שלחברים שמים בר ולא שולחנות, צריך להבין שהעלות של כל מנה היום היא יקרה מאד ולזוג אין כסף מיותר מה גם שלרוב בינשי"ם כמעט ולא שמים כסף אז יוצא שהזוג מפסיד מהם...

דעתי האישית היא שכן צריך להשקיע קצת בחברים וב"משמחים" כי בסופו של דבר הם אלו שעושים את כל השמח..

שמבחינת המנטליות, המנה לסבא ולסבתא חסרי השיניים והבאים בימים-

צריכה לעלות בסביבות 2,000 $...

בעזרת ה' -

למשמחים שלי יהיה מנה אמיתית!!

אין כסף? תנו לכולם משמחים.. לא רק לחבר'ה..

[כן, כבר הודעתי להורים.. השאלה רק איך הדודים יבלעו את זה]

רק חתן..אין

ומה אם החתן שלך ירצה משהו אחר ?

ומה אם ההורים שלו לא יסכימו ?

ומה אם תתחתני בגיל 39 וכבר לא יהיה לך קשר עם כל החברות מהאולפנה ?

ואם החתן ירצה משהו אחר - 

כנראה שאני אוהב אותו מאוד ואהיה מוכנה לוותר.

בס"ד

באמת זלזול באורחים...לדעתי עדיף להזמין פחות חברים שישבו בצורה מכובדת משר להזמין הרבה ולהעמיד להם בר מסכן ומזלזל..

העם דורש צדק-חברתי-גם במשמחים ;)

שלא היה לנו אפילו שתיה.... שלא לדבר על אוכל... התחננו למלצרית לאיזה בקבוק שתיה....

חזרת עצבני מחתונה כזו?

תטפל בעצמך!

כן, אומנם ראוי (ודאגתי לזה בחתונתי) מצד משפחות החתן והכלה להשוות בין המשמחים (חברי החתן...) לבין מוזמני הכבוד (צריך להזמין אותו כי הוא ...),

אבל זה אך ורק עניין של בעלי השמחה,

מי שמתעצבן על כך שלא כיבדו אותו מספיק אז הוא בבעיה קשה.

לגבי חתונה במקומות נידחים,

כנראה שהיתה סיבה לזוג לעשות את החתונה שם,

אתה רשאי לא להגיע, למרות שסביר שתקבל יותר הערכה אם תגיע,

אם אני זוכר נכון ברוב ההזמנות מצויין מקום החתונה כך שלא קשה לברר מרחק,

אז פשוט פעם הבאה קח את זה בחשבון.

לסיכום:

מחתונה מסויימת אתה תחזור עצבני אם לא יהיה לך את התנאים שלך בצורה מספיק טוב?

אז עדיף במקום זה להסתכל פה למשל ולבחור מקום טוב ללכת אליו.

ובחתונה שלך תארגן כפי שאתה חושב שצריך להיות, בתקווה שלא תדפוק את הראש בקיר עם ההורים והמחותנים.

שיהיה במזל טוב!

חתונה זה אירוע חברתי- זה לא שהוא הזמין את עצמו למשפחה והתלונן שלא היה אוכל.

אם מזמינים אנשים, צריך לדאוג לתנאים מינימליים לפחות בשבילם. וכיסא, זה מספיק מינימלי.

לגיטימי לחזור עצמי במצב כזה..

מה אחי?

עשיתה חתונה כאילו זה בית אבל.....

אתה רק מקטר פעם אחת אתה אומר אין אוכל עש רק בר...ואח"כ אתה מתלונן על זה שיש הרבה אוכל כמה סוגי בשר...וזה מאריך את החתונה......

בקיצר אחי בא תבין מזה חתונה(לא,אני לא עומד להסביר לך כאן...)אבל חתונה זה כאילו אתה רוקד ומשמח לפני השכינה בחינת בי המקדש,איפה תמצא כזאת שמחה חוץ מחתונה.....בקיצר אחי בא נלך לחתונהנ מתוך שמחה

בתור חברים לחתונה שלי אל תבוא....רק מי שרוצה באמת שיבוא

אולי אני יעשה את זה בקצה הארץ כדי שרק מי שבאמת רוצה יבוא!!!

בא נזרום כבר!!!!

לחיים לחיים!!!

אז לכולם אתם אנשים מוזרים!!!

אף אחד לא מבקש תנאים מפוארים ומנות גורמה, רק יחס מינימלי ואנושי.

לבקש כסא בחתונה זה בהחלט הגיוני. גם אתה לא היית רוצה לעמוד כמה שעות ובטח לא אחרי ריקודים מעייפים.

ואין ספק שלקבל רק כוס מים בלי לזכות בסעודת מצווה של חתונה כדי לברך את החתן והכלה- זה בהחלט מבאס

אני חושבת שכוונת הכותב הייתה לדברים בסיסיים ולא מעבר.

אין ספק שכל זוג נאלץ לקבל החלטות כאלה ע"פ מצבו הכלכלי,

וחס שלום לא באים לשפוט אדם שאין לו אפשרות.

אבל לפעמים יש תחושה שהחתן והכלה בחרו בסדר עדיפות קצת אחר,

כי הם יצאו מתוך נק' הנחה ש"בקטנה , החבר'ה בטח ישרדו, לא נורא שהם יטרחו להגיע לשמח אותי מכל קצוות תבל ומוותרים על לימודים/עבודה וכד', הם יתמודדו כי הם באים לקיים מצוות שימוח חתן וכלה".

גישה מבאסת.

יש פה בקשה לקצת רגישות. זהו.

אתה לא בא רק לשמח אותו...

אתה מגיע כי כיף לך לפגוש חברים, אתה מגיע כי זה אירוע כייפי.

ואם זה כ"כ קשה לך- אל תבוא!

מה שכן, החתן והכלה צריכים לעשות השתדלות גדולה- ולהתייחס יפה לכל מי שהגיע.

גם אם הוא לא החבר הכי טוב שלך.

אוכל?

בר בעמידה?

שטיות... נתגבר על זה.

בס"ד

והחתן- כלה צריכים להיות מספיק רגישים ולדאוג שהחברים שלהם יקבלו כבוד מינימאלי.

אם זה כבר ככה, אז ברור בגישה טובה, באנו לשמח חתן וכלה (ועל הדרך לפגוש ת'חברים שלא ראינו מיליון שנה..)

השרשור הזה באמת מחרפן אותי...

מדובר פה בזוג צעיר חסר אמצעים, ותכלס, חבל שהם יבזבזו הון תועפות.

על קהל- שלא יחזיר להם אגורה.

המבוגרים- לרוב מכסים את המנה שלהם.

אנחנו- לא נותנים גרוש.

בואו נזרום ונשמח בכיף, למה להיות כאלה כבדים!

אם הזוג משלמים את החתונה- אז כן- הם יעזו פשוט וצנוע

אבל יש גבול בין פשוט לבין- מבייש!

בעיני כן יש מקום נירחב להתחשב באורחים- בדברים הכי בסיסיים כמו

שיהיה להם איך להגיע ואיך לחזור

שיהיה להם מקום לשבת

שיהיה להם אוכל נורמאלי (וכן- אם התקציב שלהם מאפשר מנות פשוטות יותר לחברים- אני מכבדת את זה! אני לא סבתא או דודה שצריך ואכפת לה ממנה מכובדת ומרשימה)

שיהיה מוזיקה שלא מחרישה את האוזניים

וגם אנחנו החברים צריכים לשים לב-

למשל בריקודים- לתת מקום של כבוד וריקוד לסבתות דודות ומי שחשוב מאוד- אבל פחות אנרגטי....

בס"ד

כל אחד וסדרי העדיפויות שלו. לענ"ד יותר נכון לחסוך בדברים אחרים ולא על החברים כשרוצים מוצאים במה לחסוך. וגם אם חוסכים על החברים יש לחסוך ויש לחסוך. (ואני לא מדברת על מקרים ממש חריגים)

ואני דווקא זורמת עם מה שיש מצדי שיתנו שוקו ולחמניה.. בעייני לבא לחתונה זה לבוא לשמח לא משנה מה יש או אין.

אבל זה צריך להיות ידוע מראש לאורחים. כך למשל קיבלתי הזמנה לחתונה, (אמנם חתונה של חרדים). שהיה כתוב בה שעת הגעה מסוימת לחברי החתן והכלה.ואני מצטטת "לשמחת חתן כלה נא להגיע בשעה 9". וכך כל החברים והחברות יודעים/ות בדיוק למה הם מגיעים, הם מגיעים לשמח חתן וכלה (יחסית בשעה מאוחרת), בעיקר בריקודים (והמנות בהחלט יהיו פשוטות יותר). והעיקר לשמח את הזוג הצעיר.

וכל אחד יעשה את החשבון שלו אם לבוא או לא לבוא.

אני למשל החלטתי לא להגיע זה היה רחוק מדי בשבילי וליסוע 3/4 כל כיוון (וזה במקרה שנפלתי על טרמפים לכיוון ובמהירות) רק בשביל שעה שעתיים של ריקודים ולמחרת יש יום עבודה.  

אני עוד 2 דקות נוסעת לחתונה בגולן..ואכן זה באמת סיוט המרחק..

אבל מה לעשות.. אני יודעת מה הקירבה שלי וכמה הרבה אנשים לא מגיעים בגלל זה.. והחלטתי ללכת למרות זאת

אני לא מרשה לך לעשות את זה!!

בעצם

מה אכפת לי?

תתחתני ברבנות מצידי!

העיקר שתתחתני באמת סוף סוך!

[למה אין פה סמיילי של פולניה???]

אם תחשבו שהכל מגיע לכם לא תקבלו כלום,

ברגע שתחשבו שלא מגיע לכם כלום תקבלו הכל!

שכל אחד יעשה מה שהוא חושב...

לא רוצה ליסוע כל כך רחוק? אז אל תיסע,

לא רוצה לשים כסף על המנה? אל תשים.

העיקר שתבואו לחתונה במטרה אחת ויחידה-

לשמח חתן וכלה!

קצת עבודה על המידות והכל מסתדר...

אנשים אומרים- טוב אני אעבוד על המידות שלי...

במקום לומר-

טוב אני אגרום לתיקון של תופעות בחברה!

אני כאורחת- יש לי עין טובה

אומרת תודה על מה שנתנו

ושמחה עם הזוג- ולא בגלל הפולקע.

אבל אני כיוצרת תודעה, חברה של מה מקובל ומה נכון-

למי שמתכנן אירוע-

אז כן- צריך לכבד אורחים

צריך לדאוג להם

חברים הם דבר חשוב- לא איזה "שלעפערס" שבאים לשמח

יחד עם ההבנה של הזוג והקשיים צריך לכבד את מי שבא לכבד... אז לא צריך להוציא להם אנטריקוט אבל מינימום זה מקום לשבת ומנות משמחים...

כי עם כל הכבוד את הערב של החתונה לא עושים הדודים והחברים של ההורים עם הצ'קים השמנים אלא חברי החתן וחברות הכלה, הם אלה שרוקדים מתחילת הערב ועד סופו גם אחרי שרוב האורחים כבר בבית...

יכול להיות שזה בגלל שהמשפחה היא זו שמתעסקת בהפקת הארוע עד הפרטים המעשיים (דבר

לא פשוט בכלל כשלעצמו), ואין מספיק מוּדעוּת או תשומת לב לחלקם של המשמחים. קל להתחשב

יותר במבוגרים המכובדים. אם כי כשאפילו אין כיסאות - זה קיצוני.

כשנזכרים בעובדה שדווקא המשמחים היוו את רוב סביבתם וחברתם של החתן והכלה, זה נהפך

קצת לציני... 

אכן, לתשומת לבם של מארגני החתונות.

בעזהי"ת.

מבאס מאוד להגיע לכזה אירוע.

אבל מה, בדיעבד- תראה איפה זה יכול לעזור לך לתקן את עצמך. לפחות מזה תרוויח... =]]

אלא גם בכלל האורחים.

תסתכלו על השעון. כניסת שבת ויציאת שבת.

לפי ההלכה (מעשית) אי אפשר לעשות חופה בין כניסת שבת ליציאתה. חופה לוקחת 20 ד' וחייבת להיות לפני שקיעה או אחרי צאת הכוכבים.

חופה שנקבעת לזמן של כניסת שבת+-, פשוט תידחה בשעה כשכל האורחים מתייבשים.

לא לקבוע חופות לשעות מאוחרות, לאנשים יש יום עבודה למחרת. כבר קרה שמצאתי את עצמי ב-1 וחצי בלילה בטרמפיאדה בחיזמה בגלל חתונה שהתחילה מאוחר. לגמרי לא נעים.

לא צריך להשקיע 200 שקל במנה. בשבילי גם 20 לא צריך, אבל את המינימום - עמידה בזמנים, כיסא ושולחן, כוס מים וקצת אוכל.

לפחות חצי שעה אחרי הזמן שכתוב. נראה לי שרוב האנשים מתכננים מראש לפי זה. (לפחות אם לא כתוב "בדיוק" בהזמנה), ועמידה מדוייקת בזמנים במצב הקיים תגרום לחלק גדול מהמוזמנים להפסיד את החופה.

בנוסף, לא הכל תלוי במתחתנים, (למשל, הרב מסדר הקידושין תקוע בפקק), ולפעמים גם זו התלבטות האם לחכות למישהו קרוב שיצטער/ ייפגע אם לא יחכו לו.

וזה הדבר שלפי דעתי, כל המתחתנים לעתיד צריכים לעשות...

להתייחס.

קורה הרבה פעמים, ששיעור שלם מהישיבה, או קבוצה מסויימת שאתה חבר בה,

מגיע לשמח אותך, חלקם חברים יותר טובים וחלקם פחות.

נכון, אתה- החתן, ממש רוצה לשמוח עם החברים הטובים.

אבל אל תתייחס כמו אוויר, לחברים האחרים.

הם אלו שבאמת משמחים בחתונה..

חברים בחתונה זה עד כדי כך חשוב-

שישנם חבר'ה מישיבות שמתנדבים לבא ולהוות כחברים בחתונות שאין בהן מספיק כאלו..

אמא של החתן הייתה בתפקיד כלשהו כך שנאלצה להזמין את "כל העולם". החופה נקבעה למה שהיה אמור להיות אחרי הגירוש.

אלא שהגירוש נדחה, וכך חזרנו ישירות מבית המעצר בבאר שבע, לחתונה שהייתה בחיפה.

חלק מהאנשים ישבו בחוץ באוטו ובכו, חלק פשוט ישבו ולא הצליחו לזוז בכלל, ולמותר לציין שלא היה מי שירקוד.

בסוף איכשהו אני (שלא אוהב ריקודים באופן כללי) גירדתי את עצמי איכשהו כדי שיהיה מעגל כלשהו, גם של שלושה אנשים....

וחשוב מאוד להתייחס לאורחים

הכי מצחיק שתמיד אומרים שמה שחשוב הוא לשמח את החתן והכלה.. (ולכן, יש כאלה.. שמשקיעים בדברים שישרתו את המטרה הזו דווקא) אבל כשזה נוגע לחברים- שהם אלו המשמחים האמיתיים- שוכחים קצת את הנקודה הזו

אני חושבת שיש פה מסר: גם אם לפעמים בני הזוג לא אחראים על כל מה שמתרחש בחתונה כי לפעמים ההורים מחליטים, יש דברים שעליהם צריך לומר: עד כאן. ולא לאפשר להורים להתערב..

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה