ו..לא. זה לא מטאפורה.
אתמול נסעתי עם חברות שלי בבימבה של חברה שלי [למי שלא מכיר- כזה כמו קלנועית, רק פי אלף יותר מגניב ופחות של זקנים(: ]
עכשיו- חברה שלי נהגה, וזאת הייתה פעם ראשונה שהיא נוהגת בדבר הזה.
ואז הגענו לכביש צר מאווד, ובאה מולנו מכונית. אז היא נלחצה ובלהבלה, נצמדה לימין, ועוד קצת לימין, וממש ממש לימין-
בום.
עלתה על המדרכה.
נכנסה בעץ.
עברה ת'עץ- וכמעט נכנסה למכונית.
ב"ה ב"ה לא נכנסנו ברכב שעמד שם..
אני וחברה שלי עמדנו מאחורה, ועוד 4 בנות ישבו מקדימה.
אני עפתי אחורה כשהיא התחילה להיכנס בעץ.
חברה שלי עפה אחורה באמצע העץ.
כל השאר- ניצלו בלי פגע ב"ה.
וגם אנחנו- רק צד שמאל שלנו בערך מת. חוצמזה- הכל דבש.
כמה אמרתי היום תודההה לה' שלא קרה כלום.
כי- באמת! עפתי אחורה!! אינלי רבע של שמץ של מושג איך עפתי הצידה ונפלתי על הצד ולא על הגב והראש..
אחח ב"ה!!! ממש!!!
פעם ראשונה שהרגשתי שאשכרה היה מלאך בבימבה שפשוט שמר עלינו, והזיז אותי שאני לא אפול על הגב והראש...
[ובאו אנשים צדיקים לעזור לנו להרים ת'ביבמה בחזרה לכביש, ושאלו אותנו אם אנחנו בסדר וממש דאגו לנו... אשריכם ישראל! ]
למה אני מספרת את זה פה?
כי אבא אמר שלא צריך לברך הגומל [רציני!! אתמול כמעט ברכנו... אבל ממש התלבטנו אם צריך או לא..], אבל הרגשתי שאני ממש צריכה לספר על הנס.. אז סיפרתי (:
ואם יש פה בנות מהאולפנא שקוראות את זה-
אל תדברו על זה באולפנא. בכלל. אנחנו לא רוצות שילעסו ת'סיפור מכל כיוון, יגידו איזה בנות לא אחראיות ובלהבלהבלה ויסתכלו עלינו כמו קרפדות מביצה ורודה. אנחנו רוצות להישאר אנחנו (:
צדיקה 
