שיש זוגיות טובה ובריאה, פשוט כיף לחיות.

שאתה יודע\ת שיש לך סיבה ללמוד, להצליח, שיש מי שמפרגן לך...

הכל נראה אחרת.

לחזור הבייתה כל יום, או אפילו לבוא בערב לפגישה כייפית, להתרענן קצת- זה כיף.

נכון, גם כיף לפעמים הוא קשה.

אבל זה שווה את זה!

ממש לא מסכימה איתך.. החיים מראים אחרת.. זוגיות זה הרבה יותר מחויבות מכיף..

ראה ערך אנשים נשואים..

גם לי אין ניסיון. אבל אם יש משהו שמרתיעה אותי מלהתחתן זה לראות כמה פחות כיף לאחיי ואחיותיי בחיים הזוגיים הקשים..

לא אומרת שאין כיף.. אבל יום יום.. זה כבר עבודה לא קלה..

זה כיף, וגם המחויבות והעבודה שבזה כייפית.

ונראה לי יותר מידי בציבור שלנו מדגישים את ה"עבודה" ופחות מידי את ה"כייפית".

להיות נשואים זה כ"כ משמח, שזה נותן כוח גם כשיש פחות זמן יחד.

אני זוכרת שבהתחלה גם אני שאלתי חברה איך אפשר להפרד לכ"כ הרבה שעות,

ובהתחלה באמת היה קושי,

אבל ככל שהזמן עובר, והקשר הנפשי מעמיק, גם במעט זמן אפשר להרוויח המון.

(אבל כן צריך גבולות. זוג צריך הרבה יותר מפגישה שבועית קצרה)

אני מרגישה שאולי שווה לך להפגש עם זוגות עם קשר טוב ובריא ושמח,

או ללמוד איך עושים קשר כזה, לפני החתונה.

הפחד שלך נשמע נורא הגיוני, אם זה מה שאתה רואה סביבך,

אבל חבל לחיות בתחושה הזו, כשמה שאמור להיות (וגם קורה בהמון מקרים) - 

זה בדיוק ההפך.

כיף גדול, שמחה גדולה, ומחויבות מלאת אהבה וסיפוק.

שווה להיכנס לפה לפעמים... תודה

אמנם בסופו של דבר זה לא נסגר, וכן אני רווק...

אבל זו האמת.. כשיש לך קשר טוב, הכל עובר יותר בקלות.

גם זמנים קשים.

זה אכן נראה קשה, וכמו כל דבר טוב דורש מאמץ, אבל בהחלט אפשר למצוא את הזמן והמקום גם לבניית קשר. מכירה את זה שכשיש מלא מה לעשות-מספיקים הכל וכשיש זמן סתם מורחים?

מה גם שבד"כ בתקופות מבחנים וכו' הצד השני יבין/ יחווה על בשרו

לגבי בית-

לא בפורום הזה..

בעזהי"ת.

לא טוב ולא הכי בריא.

יש את מ19- 8 למחרת...

נראה לך שכלא לומדים אז ה'חיי זוגיות' מתחילים לפני?

מהעבודה ומנחה ערבית מגיעים לפני?

אלו החיים.

קשה

לארגן ערב קודם סיריםל ארוח"צ... שיהיו

לקום ב6 בבוקר- שעון חורף, קור חורף

להשאיר מיטה חמה... (הו השמיכה קורצת...)

למצוא דרך להגיע עד לנק' איסוף של ההסעה... או להתחיל לנסוע באוטובוסים (הו הממוגן הממוגן )

להגיע. לנחות. ללמוד. להפנים משו מכל מה שמועכים לנו למוח (מי אמר פסיכולוגיה ולא קיבל????)

הפסקת צהריים.

לאכול עם חברות זה נחמד... אבל אני רגילה לאכול עם בעלי!!

להתקשר אליו.... "השארתי סירים- תהנה! אל תשכח לאכול..." |פולניה|

נגיד הלימודים נגמרים ב7 בערב?

וזמן מינימום להגיע הביתה- את בבית ב8 וחצי- 9 בערב?

והבית- כולו אומר-הבית הזה זקוק בדחיפות לבעלת הבית!

הכיור.... והכביסה... והרצפה... והשיעורי בית... 

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה ריקה

המון מרץ ורעננות נעורים- ושום מימוש

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות פאנלים, לא להבין למה תחתית הסל כביסה זה תופעת טבע,

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחרפן אותו כי הוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ ולא יכול להיות 10000% רק איתה

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי ושל חברותי)

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה לא איך הכיור שלך נראה

אלא איך השמחת חיים שלך ממומשת-

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה מלאה

המון מרץ ורעננות נעורים-עם  המימוש הכי אמיתי ומנותב

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות וליצור ארמון, לכבס ולנתב את הכישרונות שלה בבנית ביתה - הממלכה

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחכות לו הכי קרוב לגדר, קרי-במקום הכי שלהם ,כן ולהודיע לו את זה, מנסיון זה לא מחרפן אותו , אלא גורם לו להרגיש אהוב ונצרך כמובן תוך הבנה  שהוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ אבל יכול להיות 10000% רק איתה כי הוא זוכר שגם הלימוד/ הפרנסה זה בשבילה וזה עשייה של שניהם, הוא שר החוץ והיא הפנים.

וזה נפלא .

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי )

הכל בראש.

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה להישאר אישה 

 איך השמחת חיים שלך ממומשת- נר ,חלה ,נידה.

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

וגם אם תרצי לעבוד או ללמוד, אפשר דרך הבית..

אז אולי לא הכל בראש....

תני לי לנחש- בטח נולד לך ילד ראשון אחרי פחות משנת נישואין?

ויש לך ילדים ברצף שנה אחרי שנה- נכון ?

את גננת במשרה מלאה (אם לא 5 משרות מלאות... |אימהות כבוד!| )

לא פלא שאת מוצאת את מלוא המימוש העצמי שלך בבית- אין לך רגע לנשום!

המפרשים\ הראשונים מדברים על המושגים של "אישה" ו"חוה"

מעבר להיותך שרת הפנים של הבית-

את גם בנאדם. לכי תעשי משו מעניין עם עצמך.

מי שהאישיות שלה מתאימה ומקיימת לימודים ועבודה- עוד לפני נישואיה- אין סיבה שהנישואין שלה יגרמו לכל החלק הזה באישיות שלה לקמול לגמרי.

(והלוואי שלא ניגרר לדיון פמיליזם\ שובניזם\ פמיניזם...)

אישה חושבת היום שגבר זה החיים ואישה לא. ולכן היא מוצאת את "מימושה" בעולם הגברי.

למה עורכת דין עמוסה בעבודה, תקבל הערכה של מימוש עצמי, ואישה בבית עמוסה בעבודה, נקראית כלואה ולא ממומשת? למה עומס לאחות בבי"ח נקרא, אישה כ"כ ממומשת, ואישה בבית, עמוסה בממלכה שלה לא?

למה גננת בגן נקראת ממומשת, וגננת בבית לא? למה שפית בבית מלון זה ממומשת, ושפית בבית לא?

זה איך שאני אבחר להסתכל על הדברים. 

הכל מתחיל כאן.

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן "שלה"

עורכת דין שהבית שלה מסכן מחסר יחס- היא אכן לא ממומשת

עקרת בית שהמוח שלה מסכן מחסר יחס- גם היא לא ממומשת

הנק' היא-

האיזון!

לא להיות רק בעבודה, לא להיות רק בפיתוח וריכוז בצדדי האישיות שלך כאדם חושב\ בוגר\ יוצר\\

וגם לא רק להיות בבית, להיות מרוכזת בצדדי האישיות שלך כאדם יוצר\ מחיה\ הורה \אוהב\\

אישה שהיום החיים שלה הם לימודים ועבודה- הצדדים האלו באישיות שלה צריכים יחס ומענה- גם כשהיא עקרת בית!

זה לא או-או, זה לא מפצה אחד על השני

(מלבד זה- שציינתי ברמז- רוב העומס בבית הוא לא בשנות הנישואין הראשונות- אלא אח"כ כשהבית מלא.. שהן בדיוק שנות הלימודים- אח"כ עובדים... )

והמשפט בכותרת- מוכיח את התזה שלי

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן שלה" ..ברור שהחיים זה היא אלא מי? והיא גם לא ממציאה.

והעולם שלה לא קטן אלא ענק- את רואה אותו קטן כי את לא מבינה אותו.

את רוצה לחשוב כך זה עניין שלך.  רק הצורם, שאת הופכת את זה לאמת כ"כ מוחלטת וזה לא כך.

 תשאירי את זה בתור דעתך האישית .. ולא בתור איזה אמת אידיאלית..

כי כך המצב- זו לא האמת האידיאלית

הזלזול הצורם בנשים שעושות אחרת ממך הוא מזעזע

(שלא לדבר שהוא גם לא אמיתי) אבל זה מה שאת רוצה לחשוב סבבה, זכותך..

רק תשאירי את זה בפורפורציה המתאימה.

נ.ב

לגבי הניוון של המח ויציאה ללימודים-

הידעת:

כאשר במרכז האקדמאי מגלים טעות בחומר הנלמד- מחכים לפחות 20 שנה עד שכל הפרופסורים יצאו לפנסיה, בטרם מעדכנים את חומר הלימודים....

יש לי עכשיו התלבטות ענק בין להמשיך לחפור

לבין להגיד- אוקי... וואטאבר... ממילא זה שיח-חרשים

ד"ר תול!!!  אנא הצילני!

הזילזול שלך בנשים אחרות- שלא כדעתך-

לומר עליהן משפטים כמו

"שהוא גם לא אמיתי"

מזעזע

---

שתהיה לך שנה מתוקה מלאה בשורות טובות ואושר בכל מסלול בעבודת השם שבו תבחרי

ובו שאלה לבנות האם תסכמנה להתחתן עם בעל מלאכה, שרברב וכו', שהוא גם חכם ואיטלקטואל בזמנו החופשי;

ובאמת לא הצלחתי להבין: מדוע אשה שהיא "בעלת מלאכה" בבית וחכמה בזמנה החופשי, זה פחות טוב?

וכבר הבעתי דעתי, שכל אחת איך שמתאים לה. אך דומני שיש בכך יופי ו"אידיאליזם" לא פחות מ"עבודה עברית" בתחומים דומים בחוץ, שאינם בבנין הבית פנימה.

אשריי שזה רמת הזלזול שאני נמצאת (כמובן תמיד יש מה להשתפר..)

אבל לפחות לא נגועה באמירות:

אשה ריקה

מח מסכן

לכי תעשי משהו מעניין עם עצמך

אבל מה זה משנה.. כל אחד ועולם היופי שהוא חי

שמחה בעולמי

כמובן, גם בין נשים יכולים להיות אופיים שונים.

יש מי שחייבת לצאת, מותר לה (לא מדובר כרגע על אילוצי פרנסה וכד').

אך בוודאי שלהציג אשה שמרגישה ממלכה ומלאוּת בביתה, ועם ילדיה, כאילו משהו "מתנוון" אצלה, זו טעות.

אין בכך "נוסחאות". זה קצת דומה לנוסחאות של רווקים על חיי נישואין. 

וגם בבית יש הרבה מקום לפיתוח הראש. יש זמן לקריאה ולימוד עצמי, כל אחת כעניינה.

ומי שעיקר חשוב בעולמה הוא הלימודים והעבודה מחוץ לבית - גם לגיטימי, כל זמן שאינה שוכחת את מרכזיות ה"ממלכה"; קל וחומר בתחילת נישואיה כשעוד אינה מטופלת בילדים.

העיקר זו ההבה שיש בכך גוונים, ולא להחליש את היפה שיש בכל גוון.  וכמובן, לכבד ולהפנים את הערכים שמאחרי הגוונים. יהא דרך יישומם אשר יהא, כל אחת כעניינה.

ויש נשים שעבורן הקשה הזה הופך לבלתי אפשרי ולכן הן מעדיפות להשאר בבית ולעבוד, ללמוד, לעשות משהו עבור עצמן דווקא מתוך הבית או בקישור אליו... וזה מה שמשמח אותן

לעומתן יש נשים שמתנהלות אחרת, ולכן הקושי הזה הופך לאתגר כלשהו, והן רואות את זה כמשהו שניתן להתעלות מעליו

עניין של סדרי עדיפויות לדעתי..

לא בטוח בכלל...

 שנה שעברה סיימתי די מוקדם לעבוד כל יום אבל הייתי חוזרת גמורה, והיה לי גם הרבה עבודה מהבית, ושמחתי שעדיין אין לי בעל/ילדים להתייחס אליהם ובית לנהל כי אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה.

כל הזמן הסתכלתי בהערצה על אלו שעבדו איתי והיה להם גם בית לנהל, והשקיעו המון בעבודה (גם מעבר לשעות העבודה) ועשו את זה בכזו קלילות (ככה זה היה נראה לפחות), אין לי מושג איך, אולי עניין של גישה לדברים.

בעזה"י

[ועדיין (?) עושה את זה בקיץ עם קורס מסכן באנגלית,

כמה אפשר לחפור???]

זה נפלא מאוד,

[למרות שאני לומד רק 3 ימים בשבוע

אבל במחשבים ומתמטיקה וחייבים לתרגל המון...

וגם אני לומד במקביל בשילובים בישיבה,

וגם עשיתי חצי פר"ח השנה...]

נכון שהיה לי פחות זמן ללמוד אבל אישתי נותנת לי את המרווח ללמוד

והיא מאוד מאוד שמחה שאני לומד גם בישיבה וגם לימודי חול,

[ובכלל בתקופת המבחנים שבועות שלמים למדתי,

וגם הייתי בבית המון...]

הבית [אישתי!!!] נותן לי עוגן חזק מאוד שמאוד חיוני,

הוא נותן לי תמיכה רגשית קודם כל -

לא משנה מה תקבל יש לך עדיין את המקום שלך!

וגם רוחנית - אתה לא שייך למכללה ולמה שהולך שם,

יכולים להיות לך חברים משם,

אבל יש לך עוגן בבית ובישיבה ובישוב.

[והבסיס של הנתינה ההדדית בכלל נפלא...]

(אומנם תמיד יש ירידות ועליות אבל זה הבסיס)

וברוך ה' גם הצלחתי השנה מאוד

הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי...

אני מקווה שגם בשנה הבאה יהיה כך,

השנה השניה אצלנו גם יותר עמוסה מבחינת קורסים,

וגם ברוך ה' נולד לנו ילד מתוק וחמוד ...

בהצלחה לכם אנשים יקרים

ואל תשכחו שבעבודה אין יותר זמן...

חייבים לחיות...

יהודה

הצגת את החיים ככ"כ כיפיים! 

בזכות אנשים כמוך עוד יהיה לי את האומץ להתחתן..

אבל מעניין מה אשיתך עושה?

בעזה"י

היא אומרת להתחתן להתחתן ...

בחודשים הראשונים של אחרי החתונה היא למדה באמונה (בירושלים),

זה ממש לא היה קל,

נסיעה רחוקה 3-4 ימים בשבוע,

אבל זה עבר,

(היא תמיד ידעה שיחכה לה בית מסודר עם בעל שמח

שמשקיע באוכל של היום למחרת עם פתקים...

[אז עוד לא למדתי במכללה, הייתי בין לבין...])

והשנה היא למדה יומיים בשבוע באמונה

[שנה רביעית... עם פרוייקט גמר שברוך ה' הסתיים...]

ו3-4 ימים בשבוע היא עבדה בישוב במעון ובצהרון...

ואני לא אומר שאין קשים,

יש גם יש - רבים ולפעמים ממש,

אבל כשיש אהבה וקשר עמוק הכל עובר ומחזק...

בהצלחה לך

אמא שלי התחילה תואר רווקה וסיימה אותו נשואה עם 2 ילדים.

מאז היא טוענת שנכון שזה קשה- אבל שזה אפשרי (אה.. וגם זה מוריד את הממוצע ציונים )

לא חושבת שכל אחד מסוגל לזה. אבל זה אפשרי.

אם הבן/בת זוג גם סטודנטים אז זה אולי יותר קל כי יש מי שנמצא איתך באותו מצב...

בכל מקרה- אם האביר על הסוס הלבן יופיע- לא נראה לי שלימודים זה סיבה נכונה לדחות את החתונה...

ואני שואלת ולעבוד ולגדל משפחה זה קל???
לחנך את ילדינו זה קל??
לטפל בבעל מזדקן זה קל??

החיים לא קלים ואין זו המטרה שלהם... יש קשיים בחיים והמטרה שלהם זה למנף אותנו

ובואו לא נשכח שאם יש לנו קושי בחיים אז יש לנו גם את הכוחות להתמודד איתו

כל אחד צריך לעשות את החשבון נפש שלו מה היכולות שלו ומה סדר העדפויות שלו ולפי זה לקבל החלטות

 

עם אמונה ביכולת- (אני לא הראשונה שעושה זאת ובהצלחה)

עם העמדת סדר עדיפויות מתאים (בעל ילדים לימודים התקשקשויות)

עם ניתוב הכוחות למקומות הנכונים- (הזמנת קניה בטלפון, שיחות עם החבריה ולא עם חברות בטל', נקיון בפרופורציה, קבלת עזרה מהאמא/ חמות/ סבתאלה..)

עם התארגנות מתאימה (בישול בכמויות גדולות, לוח תורנויות, אם אפשר להתארח בשבתות של תקופות לחץ)

עם שיתוף הגדוד במטלות (גדוד זה גם בעל וילדים בכל גיל)

ועם תפילות למי שברא את עקרת הבית- שמרגישה ויודעת שבשביל להצליח במטלה הנהדרת הזו להיות עיקר הבית היא צריכה גם ללמוד ולהגיש מבחנים ולכתוב עבודות ולדגור ולגרוס חומר ולחשוב קצת מעבר  ול.. ול...

זה אפשרי ואפילו רצוי- למי שצריכה את זה

אז בהצלחה!

אבל לא עם ילדים! רחמנות..!

בשנה-שנתיים הראשונות של הנישואין מאד נחמד להיות שקועים בעשייה,

ומ-6-7 בערב להקדיש את כל השעות הבאות עד לשינה לזוגיות.

הבית יכול להיות מבולגן בעליזות כיאה לזוג נשואים שממשיכים לחיות כמו רווקים,

ואוכל פשוט בסיסי/קנוי תמיד הולך!

ואיך אפשר להחזיק בית מבלי לעבוד

ולא על חשבון אבא-אמא?

לכן צריך לעשות חושבים ולהבין שחתונה זה לא רק כיף ולא מה שרוצים תמיד צריך להיות באותו הרגע.

אם לא יכולים, אז לא מתחתנים בשלב הזה. אם מתחתנים, אז עושים ויתורים. קשה לי לראות זוג שמוותר על לימודים אקדמיים. מה שאני רואה לא מעט הוא זוגות שנופלים כנטל על ההורים. חלק לא רוצים שהוריהם יסבלו, אז עושים "תורנות" בלימודים. קודם האישה לומדת ורק אח"כ הגבר לומד או להפך. למותר לציין שזה צעד שטומן בחובו תסכול רב. 

כשיש דבר כ"כ נשגב שזוכים להגיע אליו.. אז הקושי מתגמד... (לא אמרתי נעלם!!)

ראיתי על עצמי שכשהייתי בקשר טוב.. אז הקשיים בחיים שלי התגמדו ממש!!!!!

עכשיו, ברור שכשמתחתנים ויש כבר מחוייבות מלאה אז זה שונה, אבל תחשבו- יש מישהו לחזור אליו, שכ"כ קרוב אליך... זה שווה את זה!!!!!!!!! לא כל קושי הוא רע.... ממש לא!! יש קושי משמח!!! ואפילו- משמח מאוד!!!!!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך