שיש זוגיות טובה ובריאה, פשוט כיף לחיות.

שאתה יודע\ת שיש לך סיבה ללמוד, להצליח, שיש מי שמפרגן לך...

הכל נראה אחרת.

לחזור הבייתה כל יום, או אפילו לבוא בערב לפגישה כייפית, להתרענן קצת- זה כיף.

נכון, גם כיף לפעמים הוא קשה.

אבל זה שווה את זה!

ממש לא מסכימה איתך.. החיים מראים אחרת.. זוגיות זה הרבה יותר מחויבות מכיף..

ראה ערך אנשים נשואים..

גם לי אין ניסיון. אבל אם יש משהו שמרתיעה אותי מלהתחתן זה לראות כמה פחות כיף לאחיי ואחיותיי בחיים הזוגיים הקשים..

לא אומרת שאין כיף.. אבל יום יום.. זה כבר עבודה לא קלה..

זה כיף, וגם המחויבות והעבודה שבזה כייפית.

ונראה לי יותר מידי בציבור שלנו מדגישים את ה"עבודה" ופחות מידי את ה"כייפית".

להיות נשואים זה כ"כ משמח, שזה נותן כוח גם כשיש פחות זמן יחד.

אני זוכרת שבהתחלה גם אני שאלתי חברה איך אפשר להפרד לכ"כ הרבה שעות,

ובהתחלה באמת היה קושי,

אבל ככל שהזמן עובר, והקשר הנפשי מעמיק, גם במעט זמן אפשר להרוויח המון.

(אבל כן צריך גבולות. זוג צריך הרבה יותר מפגישה שבועית קצרה)

אני מרגישה שאולי שווה לך להפגש עם זוגות עם קשר טוב ובריא ושמח,

או ללמוד איך עושים קשר כזה, לפני החתונה.

הפחד שלך נשמע נורא הגיוני, אם זה מה שאתה רואה סביבך,

אבל חבל לחיות בתחושה הזו, כשמה שאמור להיות (וגם קורה בהמון מקרים) - 

זה בדיוק ההפך.

כיף גדול, שמחה גדולה, ומחויבות מלאת אהבה וסיפוק.

שווה להיכנס לפה לפעמים... תודה

אמנם בסופו של דבר זה לא נסגר, וכן אני רווק...

אבל זו האמת.. כשיש לך קשר טוב, הכל עובר יותר בקלות.

גם זמנים קשים.

זה אכן נראה קשה, וכמו כל דבר טוב דורש מאמץ, אבל בהחלט אפשר למצוא את הזמן והמקום גם לבניית קשר. מכירה את זה שכשיש מלא מה לעשות-מספיקים הכל וכשיש זמן סתם מורחים?

מה גם שבד"כ בתקופות מבחנים וכו' הצד השני יבין/ יחווה על בשרו

לגבי בית-

לא בפורום הזה..

בעזהי"ת.

לא טוב ולא הכי בריא.

יש את מ19- 8 למחרת...

נראה לך שכלא לומדים אז ה'חיי זוגיות' מתחילים לפני?

מהעבודה ומנחה ערבית מגיעים לפני?

אלו החיים.

קשה

לארגן ערב קודם סיריםל ארוח"צ... שיהיו

לקום ב6 בבוקר- שעון חורף, קור חורף

להשאיר מיטה חמה... (הו השמיכה קורצת...)

למצוא דרך להגיע עד לנק' איסוף של ההסעה... או להתחיל לנסוע באוטובוסים (הו הממוגן הממוגן )

להגיע. לנחות. ללמוד. להפנים משו מכל מה שמועכים לנו למוח (מי אמר פסיכולוגיה ולא קיבל????)

הפסקת צהריים.

לאכול עם חברות זה נחמד... אבל אני רגילה לאכול עם בעלי!!

להתקשר אליו.... "השארתי סירים- תהנה! אל תשכח לאכול..." |פולניה|

נגיד הלימודים נגמרים ב7 בערב?

וזמן מינימום להגיע הביתה- את בבית ב8 וחצי- 9 בערב?

והבית- כולו אומר-הבית הזה זקוק בדחיפות לבעלת הבית!

הכיור.... והכביסה... והרצפה... והשיעורי בית... 

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה ריקה

המון מרץ ורעננות נעורים- ושום מימוש

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות פאנלים, לא להבין למה תחתית הסל כביסה זה תופעת טבע,

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחרפן אותו כי הוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ ולא יכול להיות 10000% רק איתה

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי ושל חברותי)

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה לא איך הכיור שלך נראה

אלא איך השמחת חיים שלך ממומשת-

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה מלאה

המון מרץ ורעננות נעורים-עם  המימוש הכי אמיתי ומנותב

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות וליצור ארמון, לכבס ולנתב את הכישרונות שלה בבנית ביתה - הממלכה

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחכות לו הכי קרוב לגדר, קרי-במקום הכי שלהם ,כן ולהודיע לו את זה, מנסיון זה לא מחרפן אותו , אלא גורם לו להרגיש אהוב ונצרך כמובן תוך הבנה  שהוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ אבל יכול להיות 10000% רק איתה כי הוא זוכר שגם הלימוד/ הפרנסה זה בשבילה וזה עשייה של שניהם, הוא שר החוץ והיא הפנים.

וזה נפלא .

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי )

הכל בראש.

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה להישאר אישה 

 איך השמחת חיים שלך ממומשת- נר ,חלה ,נידה.

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

וגם אם תרצי לעבוד או ללמוד, אפשר דרך הבית..

אז אולי לא הכל בראש....

תני לי לנחש- בטח נולד לך ילד ראשון אחרי פחות משנת נישואין?

ויש לך ילדים ברצף שנה אחרי שנה- נכון ?

את גננת במשרה מלאה (אם לא 5 משרות מלאות... |אימהות כבוד!| )

לא פלא שאת מוצאת את מלוא המימוש העצמי שלך בבית- אין לך רגע לנשום!

המפרשים\ הראשונים מדברים על המושגים של "אישה" ו"חוה"

מעבר להיותך שרת הפנים של הבית-

את גם בנאדם. לכי תעשי משו מעניין עם עצמך.

מי שהאישיות שלה מתאימה ומקיימת לימודים ועבודה- עוד לפני נישואיה- אין סיבה שהנישואין שלה יגרמו לכל החלק הזה באישיות שלה לקמול לגמרי.

(והלוואי שלא ניגרר לדיון פמיליזם\ שובניזם\ פמיניזם...)

אישה חושבת היום שגבר זה החיים ואישה לא. ולכן היא מוצאת את "מימושה" בעולם הגברי.

למה עורכת דין עמוסה בעבודה, תקבל הערכה של מימוש עצמי, ואישה בבית עמוסה בעבודה, נקראית כלואה ולא ממומשת? למה עומס לאחות בבי"ח נקרא, אישה כ"כ ממומשת, ואישה בבית, עמוסה בממלכה שלה לא?

למה גננת בגן נקראת ממומשת, וגננת בבית לא? למה שפית בבית מלון זה ממומשת, ושפית בבית לא?

זה איך שאני אבחר להסתכל על הדברים. 

הכל מתחיל כאן.

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן "שלה"

עורכת דין שהבית שלה מסכן מחסר יחס- היא אכן לא ממומשת

עקרת בית שהמוח שלה מסכן מחסר יחס- גם היא לא ממומשת

הנק' היא-

האיזון!

לא להיות רק בעבודה, לא להיות רק בפיתוח וריכוז בצדדי האישיות שלך כאדם חושב\ בוגר\ יוצר\\

וגם לא רק להיות בבית, להיות מרוכזת בצדדי האישיות שלך כאדם יוצר\ מחיה\ הורה \אוהב\\

אישה שהיום החיים שלה הם לימודים ועבודה- הצדדים האלו באישיות שלה צריכים יחס ומענה- גם כשהיא עקרת בית!

זה לא או-או, זה לא מפצה אחד על השני

(מלבד זה- שציינתי ברמז- רוב העומס בבית הוא לא בשנות הנישואין הראשונות- אלא אח"כ כשהבית מלא.. שהן בדיוק שנות הלימודים- אח"כ עובדים... )

והמשפט בכותרת- מוכיח את התזה שלי

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן שלה" ..ברור שהחיים זה היא אלא מי? והיא גם לא ממציאה.

והעולם שלה לא קטן אלא ענק- את רואה אותו קטן כי את לא מבינה אותו.

את רוצה לחשוב כך זה עניין שלך.  רק הצורם, שאת הופכת את זה לאמת כ"כ מוחלטת וזה לא כך.

 תשאירי את זה בתור דעתך האישית .. ולא בתור איזה אמת אידיאלית..

כי כך המצב- זו לא האמת האידיאלית

הזלזול הצורם בנשים שעושות אחרת ממך הוא מזעזע

(שלא לדבר שהוא גם לא אמיתי) אבל זה מה שאת רוצה לחשוב סבבה, זכותך..

רק תשאירי את זה בפורפורציה המתאימה.

נ.ב

לגבי הניוון של המח ויציאה ללימודים-

הידעת:

כאשר במרכז האקדמאי מגלים טעות בחומר הנלמד- מחכים לפחות 20 שנה עד שכל הפרופסורים יצאו לפנסיה, בטרם מעדכנים את חומר הלימודים....

יש לי עכשיו התלבטות ענק בין להמשיך לחפור

לבין להגיד- אוקי... וואטאבר... ממילא זה שיח-חרשים

ד"ר תול!!!  אנא הצילני!

הזילזול שלך בנשים אחרות- שלא כדעתך-

לומר עליהן משפטים כמו

"שהוא גם לא אמיתי"

מזעזע

---

שתהיה לך שנה מתוקה מלאה בשורות טובות ואושר בכל מסלול בעבודת השם שבו תבחרי

ובו שאלה לבנות האם תסכמנה להתחתן עם בעל מלאכה, שרברב וכו', שהוא גם חכם ואיטלקטואל בזמנו החופשי;

ובאמת לא הצלחתי להבין: מדוע אשה שהיא "בעלת מלאכה" בבית וחכמה בזמנה החופשי, זה פחות טוב?

וכבר הבעתי דעתי, שכל אחת איך שמתאים לה. אך דומני שיש בכך יופי ו"אידיאליזם" לא פחות מ"עבודה עברית" בתחומים דומים בחוץ, שאינם בבנין הבית פנימה.

אשריי שזה רמת הזלזול שאני נמצאת (כמובן תמיד יש מה להשתפר..)

אבל לפחות לא נגועה באמירות:

אשה ריקה

מח מסכן

לכי תעשי משהו מעניין עם עצמך

אבל מה זה משנה.. כל אחד ועולם היופי שהוא חי

שמחה בעולמי

כמובן, גם בין נשים יכולים להיות אופיים שונים.

יש מי שחייבת לצאת, מותר לה (לא מדובר כרגע על אילוצי פרנסה וכד').

אך בוודאי שלהציג אשה שמרגישה ממלכה ומלאוּת בביתה, ועם ילדיה, כאילו משהו "מתנוון" אצלה, זו טעות.

אין בכך "נוסחאות". זה קצת דומה לנוסחאות של רווקים על חיי נישואין. 

וגם בבית יש הרבה מקום לפיתוח הראש. יש זמן לקריאה ולימוד עצמי, כל אחת כעניינה.

ומי שעיקר חשוב בעולמה הוא הלימודים והעבודה מחוץ לבית - גם לגיטימי, כל זמן שאינה שוכחת את מרכזיות ה"ממלכה"; קל וחומר בתחילת נישואיה כשעוד אינה מטופלת בילדים.

העיקר זו ההבה שיש בכך גוונים, ולא להחליש את היפה שיש בכל גוון.  וכמובן, לכבד ולהפנים את הערכים שמאחרי הגוונים. יהא דרך יישומם אשר יהא, כל אחת כעניינה.

ויש נשים שעבורן הקשה הזה הופך לבלתי אפשרי ולכן הן מעדיפות להשאר בבית ולעבוד, ללמוד, לעשות משהו עבור עצמן דווקא מתוך הבית או בקישור אליו... וזה מה שמשמח אותן

לעומתן יש נשים שמתנהלות אחרת, ולכן הקושי הזה הופך לאתגר כלשהו, והן רואות את זה כמשהו שניתן להתעלות מעליו

עניין של סדרי עדיפויות לדעתי..

לא בטוח בכלל...

 שנה שעברה סיימתי די מוקדם לעבוד כל יום אבל הייתי חוזרת גמורה, והיה לי גם הרבה עבודה מהבית, ושמחתי שעדיין אין לי בעל/ילדים להתייחס אליהם ובית לנהל כי אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה.

כל הזמן הסתכלתי בהערצה על אלו שעבדו איתי והיה להם גם בית לנהל, והשקיעו המון בעבודה (גם מעבר לשעות העבודה) ועשו את זה בכזו קלילות (ככה זה היה נראה לפחות), אין לי מושג איך, אולי עניין של גישה לדברים.

בעזה"י

[ועדיין (?) עושה את זה בקיץ עם קורס מסכן באנגלית,

כמה אפשר לחפור???]

זה נפלא מאוד,

[למרות שאני לומד רק 3 ימים בשבוע

אבל במחשבים ומתמטיקה וחייבים לתרגל המון...

וגם אני לומד במקביל בשילובים בישיבה,

וגם עשיתי חצי פר"ח השנה...]

נכון שהיה לי פחות זמן ללמוד אבל אישתי נותנת לי את המרווח ללמוד

והיא מאוד מאוד שמחה שאני לומד גם בישיבה וגם לימודי חול,

[ובכלל בתקופת המבחנים שבועות שלמים למדתי,

וגם הייתי בבית המון...]

הבית [אישתי!!!] נותן לי עוגן חזק מאוד שמאוד חיוני,

הוא נותן לי תמיכה רגשית קודם כל -

לא משנה מה תקבל יש לך עדיין את המקום שלך!

וגם רוחנית - אתה לא שייך למכללה ולמה שהולך שם,

יכולים להיות לך חברים משם,

אבל יש לך עוגן בבית ובישיבה ובישוב.

[והבסיס של הנתינה ההדדית בכלל נפלא...]

(אומנם תמיד יש ירידות ועליות אבל זה הבסיס)

וברוך ה' גם הצלחתי השנה מאוד

הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי...

אני מקווה שגם בשנה הבאה יהיה כך,

השנה השניה אצלנו גם יותר עמוסה מבחינת קורסים,

וגם ברוך ה' נולד לנו ילד מתוק וחמוד ...

בהצלחה לכם אנשים יקרים

ואל תשכחו שבעבודה אין יותר זמן...

חייבים לחיות...

יהודה

הצגת את החיים ככ"כ כיפיים! 

בזכות אנשים כמוך עוד יהיה לי את האומץ להתחתן..

אבל מעניין מה אשיתך עושה?

בעזה"י

היא אומרת להתחתן להתחתן ...

בחודשים הראשונים של אחרי החתונה היא למדה באמונה (בירושלים),

זה ממש לא היה קל,

נסיעה רחוקה 3-4 ימים בשבוע,

אבל זה עבר,

(היא תמיד ידעה שיחכה לה בית מסודר עם בעל שמח

שמשקיע באוכל של היום למחרת עם פתקים...

[אז עוד לא למדתי במכללה, הייתי בין לבין...])

והשנה היא למדה יומיים בשבוע באמונה

[שנה רביעית... עם פרוייקט גמר שברוך ה' הסתיים...]

ו3-4 ימים בשבוע היא עבדה בישוב במעון ובצהרון...

ואני לא אומר שאין קשים,

יש גם יש - רבים ולפעמים ממש,

אבל כשיש אהבה וקשר עמוק הכל עובר ומחזק...

בהצלחה לך

אמא שלי התחילה תואר רווקה וסיימה אותו נשואה עם 2 ילדים.

מאז היא טוענת שנכון שזה קשה- אבל שזה אפשרי (אה.. וגם זה מוריד את הממוצע ציונים )

לא חושבת שכל אחד מסוגל לזה. אבל זה אפשרי.

אם הבן/בת זוג גם סטודנטים אז זה אולי יותר קל כי יש מי שנמצא איתך באותו מצב...

בכל מקרה- אם האביר על הסוס הלבן יופיע- לא נראה לי שלימודים זה סיבה נכונה לדחות את החתונה...

ואני שואלת ולעבוד ולגדל משפחה זה קל???
לחנך את ילדינו זה קל??
לטפל בבעל מזדקן זה קל??

החיים לא קלים ואין זו המטרה שלהם... יש קשיים בחיים והמטרה שלהם זה למנף אותנו

ובואו לא נשכח שאם יש לנו קושי בחיים אז יש לנו גם את הכוחות להתמודד איתו

כל אחד צריך לעשות את החשבון נפש שלו מה היכולות שלו ומה סדר העדפויות שלו ולפי זה לקבל החלטות

 

עם אמונה ביכולת- (אני לא הראשונה שעושה זאת ובהצלחה)

עם העמדת סדר עדיפויות מתאים (בעל ילדים לימודים התקשקשויות)

עם ניתוב הכוחות למקומות הנכונים- (הזמנת קניה בטלפון, שיחות עם החבריה ולא עם חברות בטל', נקיון בפרופורציה, קבלת עזרה מהאמא/ חמות/ סבתאלה..)

עם התארגנות מתאימה (בישול בכמויות גדולות, לוח תורנויות, אם אפשר להתארח בשבתות של תקופות לחץ)

עם שיתוף הגדוד במטלות (גדוד זה גם בעל וילדים בכל גיל)

ועם תפילות למי שברא את עקרת הבית- שמרגישה ויודעת שבשביל להצליח במטלה הנהדרת הזו להיות עיקר הבית היא צריכה גם ללמוד ולהגיש מבחנים ולכתוב עבודות ולדגור ולגרוס חומר ולחשוב קצת מעבר  ול.. ול...

זה אפשרי ואפילו רצוי- למי שצריכה את זה

אז בהצלחה!

אבל לא עם ילדים! רחמנות..!

בשנה-שנתיים הראשונות של הנישואין מאד נחמד להיות שקועים בעשייה,

ומ-6-7 בערב להקדיש את כל השעות הבאות עד לשינה לזוגיות.

הבית יכול להיות מבולגן בעליזות כיאה לזוג נשואים שממשיכים לחיות כמו רווקים,

ואוכל פשוט בסיסי/קנוי תמיד הולך!

ואיך אפשר להחזיק בית מבלי לעבוד

ולא על חשבון אבא-אמא?

לכן צריך לעשות חושבים ולהבין שחתונה זה לא רק כיף ולא מה שרוצים תמיד צריך להיות באותו הרגע.

אם לא יכולים, אז לא מתחתנים בשלב הזה. אם מתחתנים, אז עושים ויתורים. קשה לי לראות זוג שמוותר על לימודים אקדמיים. מה שאני רואה לא מעט הוא זוגות שנופלים כנטל על ההורים. חלק לא רוצים שהוריהם יסבלו, אז עושים "תורנות" בלימודים. קודם האישה לומדת ורק אח"כ הגבר לומד או להפך. למותר לציין שזה צעד שטומן בחובו תסכול רב. 

כשיש דבר כ"כ נשגב שזוכים להגיע אליו.. אז הקושי מתגמד... (לא אמרתי נעלם!!)

ראיתי על עצמי שכשהייתי בקשר טוב.. אז הקשיים בחיים שלי התגמדו ממש!!!!!

עכשיו, ברור שכשמתחתנים ויש כבר מחוייבות מלאה אז זה שונה, אבל תחשבו- יש מישהו לחזור אליו, שכ"כ קרוב אליך... זה שווה את זה!!!!!!!!! לא כל קושי הוא רע.... ממש לא!! יש קושי משמח!!! ואפילו- משמח מאוד!!!!!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!