אבל עכשיו כשכבר ארבע או חמש שנים הוא שבוי זה יותר מסובך...

פעולה צבאית של צה"ל זה לא כמו בסרטים נכנסים משהו משתבש אז עושים משהו בספונטניות וזה מצליח.

זה לא ככה.

זה דורש הרבה הרבה מודיעין שכן לפני ארבע שנים כשגלעד נחטף היה לנו אבל עכשיו כבר אין לנו כי אז לא תפסנו את עצמינו ויצאנו לפעולה לשחרורו למרות שעופרת יצוקה נראה לי היה קשור לשחרורו.

אותו ח"ו!!! זה לא כזה פשוט כמו שנדמה לכם!

היינו מלאים רגשות ושום דבר אחר לא היה מעניין אותנו. יכול להיות שלא היינו מסוגלים לראות את התמונה שלימה ואת המחירים הכואבים, כי מה שווה יותר מלשחרר אח מידי החמאס? נהפוך ת'עולם ואף אחד לא יעצור אותנו.

זה לא נכון.

גלעד הוא לא בן יחיד. בעם ישראל יש עוד אחים שצריך להגן עליהם.

פעולות שחרור בני ערובה הן לא פשוטות בכלל. מעבר למודיעין, ברגע שחייל מהכוח המחלץ נהרג - לא הרווחנו כלום. שחררנו חייל אחד והפסדנו חייל אחר. האם דמו של גלעד אדום יותר? זה קצת לא נעים להסתכל על זה מנקודת מבט קרה, אבל כן יש פה שאלה של סיכון מול שכר.

ובכל זאת, עושה רושם שזו האופציה היותר עדיפה.

ואין לי בכלל אחים יש לי רק אחיות..

חבר'ה משעממם לי מישו רוצה להתכתב איתי האישי? פפליז!!!

שלך יפגע?

מה אפשר לעשות עם זה עכשיו.

אבל בהתחלה לדעתי היה צריך להיכנס לשחרר אותו.

ולא, ח"ו, דמו של חייל אחר לא אדום יותר.

אבל אם לא מגיבים בתקיפות על חטיפות, יהיו עוד כאלה.

וילקחו חיילים שאולי יכלו לשחרר את גלעד ולעצור את זה...

אבל זה רק בגלל שלא הייתי מצליחה להתגבר על הרגש ובעניין הזה שהוא כזה רגיש צריך ללכת לפי השכל...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....