הרבה פעמים יוצא ששמועות נשמעות ואפילו סתם ובסוף מדובר בלא בדיוק אמת..

היה לי עניין כזה. כאן באישי אם את מעוניינת(:

ולא רוצה שידעו,אז פשוט תשמרי בבטן...

מה כזה מסובך?

אז אני יסביר את עצמי-

אף-אחד לא יודע מזה. וילדה אחת פלטה לי את זה בטעות..

ואני מסתכלת עליה וחושבת, רוב החברות שלה לא יודעות את זה. ואני אפילו לא חברה שלה, רק מכירה, ואני יודעת?

לא יודעת לא נעים כזה.. כן. אני שומרת את זה בבטן. אבל ואוו כמה שזה מסובך.

בא נגיד לא מסובך, אבל לא קל. כי חברות שלה לא יודעות את זה ופשוט בא לי לבוא ולספר להם את זה. גם כדי שיעריכו אותה יותר, וגם כי אני לא חברה שלה והם כן. ואולי מי שיותר נחוץ לו לדעת זה חברות שלה. לפחות יותר ממני. ואז גם אני אוכל להרגיש יותר בנוח שגם החברות שלה יודעות. חוץ מזה שאולי צריך שהם יתמכו בה קצת ויהיו איתה. וידעו מה עובר על החברה שלהם..

ואני לא יודעת את זה משמועות. אני יודעת את זה כמעט ישירות ממנה. רק בלי שהיא יודעת מזה.

קיצור קשה לי להסביר איך.. אבל ת'אמת זה לא כ"כ משנה,.

עיקר העניין- זה שאני לא ארגיש לבד עם הידיעה הזאת. ושמישו יעזור לה. ושאני ארגיש נעים לעבור לידה..

בכל-זאת ילדה מהאולפנה שלי שאין לה מושג מה אני יודעת עליה...

הלואי והבנתם.

ותודה על התגובות!

ואולי נקודת ההנחה שלך שגויה?

אני מתכוון, פירטת כאן דברים לא פשוטים. יכול להיות שהיא לא רוצה? אולי כבר עוזרים לה? אם הידיעה הזו הגיעה אלייך בטעות, היא  בטח לא רוצה שתיכנסי לזה עמוק יותר. זה אישי, זה מביך, זה מסובך. וזה שאת אפילו לא חברה שלה רק הופך את זה ליותר גרוע.

בנוסף, כתבת שהרצון שלך לספר נובע ממספר גורמים:

"כדי שיעריכו אותה יותר"

-איך יעריכו אותה? הערכה זה בטח לא מעורר. אולי רחמים.

"רוב החברות שלה לא יודעות את זה... ואני יודעת?"

-אל תנסי לעשות צדק פואטי כאן, זה לא המקום. זה שאת יודעת לא אומר שהן גם צריכות.

ו"עיקר העניין":

"זה שאני לא ארגיש לבד עם הידיעה הזאת. ושמישו יעזור לה. ושאני ארגיש נעים לעבור לידה.."

-התחושות והאי-נעימות שלך הן לא סיבה מספיק מוצדקת. זה העיקר?

לפני שתחליטי לקחת את זה צעד אחד קדימה, בדקי עם עצמך למה את רוצה להוציא את זה. כדי להקל על עצמך, כדי לעזור לה? זה באמת נהדר שכל-כך אכפת לך מהחברות שלך באולפנה, אבל במקרה כזה רגיש צריך להיות רגישים.

אני חושב שלפנות לחברות זה לא רעיון טוב כ''כ. את יודעת איך זה ישפיע על היחסים ביניהן? את בעצמך אומרת שאת רואה אותה בצורה שונה, קל וחומר חברה קרובה. לחברות יש כוונות טובות, אבל לא כל מהלך שלהן נכון. יש לכן אולי דמות אחרת, מקצועית, שיכולה לעזור? יועצת, מחנכת וכו'... אם מישהו צריך לשמוע מכך, אלו הן.

גליוי נאות,

מעולם לא עמדתי בדילמה שכזו. קחי את הדברים שלי בערבון מוגבל...

בהצלחה.

זה שמישהי פלטה לידיך, זה לא בהכרח אומר שזה קרה. אני חייבת לציין את זה כדבר ראשון. אנשים אוהבים להגזים. אז קחי את זה בחשבון.

דבר שני שמאוד חשוב לי להגיד- היא בן אדם. אין אות קין על המצח, היא לא מפלצת, היא לא מפחידה, מבטיחה לך שגם לא נושכת. זה שהיא מעשנת סיגריה, או זה שהיא עברה אונס לא הופך אותה לבן אדם שצריך לפחד ממנו. היא בן אדם כמו כולם, יש לה פרצוף כמו לכולם, ורגליים, וידיים, ב"ה. 

אני מבינה שדברים כאלה מרתיעים, אבל- יש לי כמה חברות שעברו כל מיני דברים בחיים שלהם, אני אתמקד כרגע בשתיים מהם: אחת, איבדה את אחיה התאום, השנייה- רצתה להתאבד.

אני זוכרת איך בהתחלה שהכרתי אותה, איך פחדתי לדבר איתה. "אולי אני אפלוט משהו לא במקום? אני אצחק על משהו לא שייך? שקשור באח שלה?" מיליון "ואולי". המון. כ"כ פחדתי, לא ממנה אפילו, אלא מאיזה שטות קטנה שאני אגיד, ואז...זהו. היא תפגע ממני, היא תעלב ממני, ואני לא אוכל לסלוח לעצמי יותר בחיים.

את השנייה, אני זוכרת איך מישהי הייתה זורקת בדיחה...משהו כמו "יאללה, מי באה איתי להתאבד? לקפוץ מהצוק הזה ששמה", ואיך כל החברות היו מפנות אליה את הפרצוף הכי מפחיד שהן יכולות וצורחת עליה "שששש!!!". 

אני אגלה לך סוד, הן גם לא מפלצות. הן בנות אדם, בדיוק כמוני וכמוך. הם חייות, מדברות, מספרות, לומדות, כותבות, ואפילו גם צוחקות. יצא לי לדבר על ה"פחד הזה" עם חברות שלי, הראשונה אמרה לי חד וחלק :"אנחנו בני אדם! אנחנו לא נושכים! לא צריך לפחד מאיתנו! ולא צריך לחשוב מיליון פעם לפני שמוצאים משפט מהפה. צריך לחשוב לפני שאני מוציא משפט מהפה, בדיוק כמו שאני חושב לפני שאני מדבר עם ילד רגיל. גם אם יפלט משהו, זה לא יהיה אסון טבע." השניה פשוט התעצבנה- "מה? אני לא בן אדם? אז זהו?! רציתי להתאבד אז יותר לבנות אחרות אסור לצחוק לידי? אי אפשר לנשום לידי? כל החיים שלי תזכרו לי את זה? יסתכלו עלי בפחד כזה? שאולי, חס וחלילה אני אעשה לעצמי משהו? מה זה שווה את זה?!".

היא לא צריכה להפחיד אותך. את לא צריכה להיות "עצורה" לידה. תדברי איתה חופשי, בכיף, כדי שיהיה לה נעים ונחמד להיות איתך בקשר. אנשים לא אוהבים להיות בקשר עם אנשים שמפחדים מהם.

לגבי לספר לחברות שלה, את לא יודעת מה באמת קרה. אל תספרי לאף אחת, אולי הן כבר יודעות ואת לא באמת יודעת מזה? אולי סתם ספרו לך וזה בכלל לא נכון? ואולי הן באמת לא יודעות, וזה באמת קרה, אבל אותה ילדה לא רוצה שידעו מזה- זאת זכותה המלאה, ולך אין שום זכות לקחת לה את הזכות הזאת. זה מצויין שאת רוצה לעזור לאחרים, אבל צריך לדעת איך. 

ב"הצלחה, מוזמנת בשמחה באישי, שמע קולי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....