בעז"ה
לעילוי נשמת החייל בצבאות ה´ מנחם מנדל ע"ה בן הרב יוסף חיים שיח´ גינזבורג.
לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת חב"ד בקרית גת, שנהרגו לפני שנה בחנוכה בדרכם לשמח את חיילי צה"ל באילת בשמחת החג: התמים לוי הנדל ע"ה, התמים יונתן ביטון ע"ה, התמים משה גולן ע"ה.
לעילוי נשמתה של הגב´ שטערנא שרה ע"ה רוזן, שהייתה שליחת חב"ד בסטריט מרילנד, ונהרגה בתאונת דרכים בדרך לביתה.
לעילוי נשמת התמים ישראל נח צפתמן ע"ה, תושב קראון הייטס בן 24, שנדרס למוות ברכבת התחתית של ניו יורק.
ולעילוי נשמת שמונת הקדושים הי"ד, נרצחי הטבח בישיבת ´מרכז הרב´.
ומי יתן ויתקיים תיכף ומיד ממש "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר.
שבת 'פרה'- מדוע מצוות פרה אדומה נקראת 'חוקת התורה' ולא 'חוקת הפרה'?
מצוות פרה אדומה נקראת 'חוקת התורה' ולא 'חוקת הפרה', משום שבפרטי המצווה – שריפת פרה אדומה, מהילת אפרה במי מעיין חיים והזאה מהתמהיל על טמא-מת כדי לטהרו – יש משמעות מהותית לכל מצוות התורה!
לדוגמה: בכל פעם ששורפים פרה אדומה, מצווה התורה להניח חלק מהאפר למשמרת, למען טמאי-המתים שיהיו בדורות הבאים. עובדה המלמדת על האחריות הלאומית שרוצה הקדוש ברוך הוא שנחוש גם כלפי יהודים שלא מכירים אותם כלל ועיקר; יהודים שיחיו רק בדורות הבאים.
ברוחניות, מכונה 'טמא-מת' מי שהדרדר והגיע למצב נחות ושפל ביותר. כאשר דואג יהודי ומכין לעצמו 'פרה אדומה'– מתכון לטהרה והתקדשות עצמית בדרכי ה' – עליו לדעת כי חלק אינטגרלי מהטהרה העצמית מהווה הדאגה לטהרת הזולת. 'חוקת התורה' היא שידאג אף לזולת שהנו "טמא-מת", וגם אם הוא מ'הדורות הבאים' ומעודו לא הכירו.
כל מצווה שאנו מקיימים צריכה להיות בבחינת 'למשמרת'; להפיק ממנה לא רק תועלת אישית פרטית, אלא גם תועלת סביבתית של הוספת קדושה בעולם. זו 'משמרת' שצריכה להיות נר לרגלינו, ושגם נציב אותה לרגלי הדורות הבאים – הילדים שאנו מחנכים.
קיום המצוות של כל הדורות משול לאפר הפרה המונח למשמרת. זוהי ערבות הדדית ואחריות משותפת של העם היהודי לדורותיו, בהכנת העולם כולו לגאולה העתידה. ולנו, כמי שחיים בדור האחרון של ערב הגאולה, נותר להוסיף רק מעט אל אותה 'משמרת', ובכך להשלים את המלאכה ולהביא את הגאולה השלמה.
(תורת מנחם, תשמ"ט, כרך שני, עמוד 466)
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
