למה ההורים שלי בחרו לגור בחור?!

ועוד חור ממלכתי?!

כאילו אני לא יכולה כמעט לדבר עם בנות, לא יכולה להצטרף לכל מיני פרויקטים שמפורסמים פה בפורומים לא יכולה כלום!

אני גם רוצה לעשות!

אבל תכל'ס אם זה מה שאלוקים קבע מי אני שאתנגד...

"בטל רצונך מפני רצונו

שיבטל רצונו מפני רצונך" (נראה לי זה ככה נכון?)

אני הקטנה רוצה ושואפת לדברים אבל כנראה שה' רוצה אחרת...

ואל תגידו לי השתדלות וכו' כי אני משתדלת כמה שאני יכולה אבל אני לא יכולה לנסוע לירושלים כל פעם שצריך למרות שהייתי מתה לעשות את זהנ...

סיבוב שערים זה נראה לי הדבר היחיד שאני עושה!

אולי תעשו את כל הדברים כשאני נמצאת בירושלים?! |נואש|

מכירה את הסיפור על "איילת מחפשת מצוות"?

[הנה בקצרה: איילת הגיעה למסקנה שהיא רוצה להיות טובה. אז היא הולכת לחפש מצוות גדולות וחשובות. בדרך היא מסרבת לעזור לאמא שלה לזרוק את הזבל, לא קוראת לאח שלה סיפור, וכו' וכו']

יש לנו שאיפות אדירות בחיים.

אנחנו רוצים בית מקדש, ומדינה מתוקנת, ולהיות גדולים בתורה...

ורוב הפעמים היום-יום שלנו לא מתחבר לכל השאיפות הגדולות.

אנחנו רוצים להתאמץ על חינוך הדור הבא, לא להשקיע שעתיים ביום בש"ב!

לצערנו (או שלא), אדם לא יכול לקפוץ ישר לביצוע שאיפות גרנדיוזיות.

זה דמיון.

אפילו סוג של יצר הרע.

עבודת ה' טבעה - לעבוד את ה' בכלים שיש לי במציאות הקיימת.

כלומר:

אני לא יכולה לעלות להר הבית ולבנות את בית המקדש, אבל תפילה מעומק הלב זה מה שנדרש ממני עכשיו.

אני רוצה להתפלל כל ראש השנה, אבל אני צריכה להיות עם הילדים שלי כל היום. ואני אעשה את זה בשמחה - כי זה המקום שלי עכשיו. זה מה שה' רוצה ממני.

פעם שאלת את עצמך מדוע יש כל כך הרבה פרטי מצוות? בדיוק מאותה סיבה!

יש אידיאלים גדולים, אבל הם צריכים לרדת לפסים מציאותיים.

רק עבודה סזיפית, סבלנית, בלי לקפוץ מדרגות - תביא לקיום אמיתי של האידיאלים.

(יותר מזה - מי שקופץ - עבודתו מקולקלת. אישיותו הלא בנויה משפיעה על העבודה כך שהיא לא שלימה)

קורה לנו משהו רע בחיים. משהו שהורס לנו את כל הדרך הטבעית ומדרדר אותנו אחורה.

אז מה, אנחנו פחות עובדי ה'? פחות מיישמים את האידיאלים הגדולים?

ממש לא. להפך!

את ה' עובדים במציאות. ומה שה' מזמן לך - זה מדויק!

עם מה שקבלת תמצי את עצמך. אני בטוחה שתקבלי המון. בדיוק את מה שאת צריכה לבניין האישיות שלך.

חג שמח, הרבה איחולי הצלחה.

אוסנת.

אפי' לא הדבר הכי קטן אז תסתפקי במה שיש לך (לא תסתפקי אבל צאי מנק' מבט שיש אנשים שאין להם כלום לעשות)

זה לא לפעול למען העם היהודי?

שאיפה למטרה גדולה היא דבר יפה, אבל עיקר העבודה היא ביום יום. האנשים הגדולים באמת הם אנשי היום יום. אני סומך עלייך שאת בטח יודעת את זה.

יש מלא עמותות שעל א"י וכל מיני כאלה,אם את ממש מחפשת ו*יש* לך זמן אני יכולה להציע,לא שאני יודעת הרבה אבל אני מכירה..!

כן, מהצפון.

אם בוער לך לעשות ולפעול-את תעשי את זה! (חוצמזה שזה יוצא להגיע לי-ם רק פעם ב3 שבועות בד"כ)

וד"א-מתכננים להקים "סניף" של ההנהגה בצפון, תצטרפי להנהגה ותרימי את זה!!!

העלויות לא מאפשרות לי.

והלימודים לא מאפשרים לי.

לא הכל תלוי בי!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...