תכלס, אני גם חושב ככה -מה זה שווה הסליחה הזאת???

מחר אני חוזר לעשות עבירות!!

כאילו מה? אני עובד על עצמי???

יופי, עכשיו אני אשחק את עצמי צדיק לכמה שעות/ימים ואח"כ יחזור לחטאים!!!! מה הקטע???

אתה לא מאמין בעצמך, לא תשתפר, ובאמת - תחזור לחטאים.

זו נקודת הנחה רעה.

כי זה מה שאני רואה במציאות!!אני חוטאולחוזר לחטוא!!

זה להרגיל אותנו להשתפר!! ברגע שאנחנו עושים משהו טוב במשך המון זמן זה בונה ומשפר אותנו.

הקטע זה לא להיות צדיק חודש ולהגיד- זהו, עבר אלול, נגמר יום כיפור, אפשר לעשות עברות. הקטע זה שאנחנו נשתפר בחיים, ולא לחודש!

אתה אומר- "מה זה שווה הסליחה הזאת??? מחר אני חוזר לעשות עבירות!!" אז יש לי פיתרון- אל תחזור לעשות עבירות! לפחות אל תתכוון לעשות עבירות!!כשאתה אומר סליחה אתה צריך להתכוון לזה, או לפחות לנסון להתכוון, ולא סתם להגיד סליחה כי צריך!

הדרישה היא להשתפר. כל שנה תשתפר קצת, כפי יכולתך. להקפיד עוד מעט ומכאן ועוד מעט משם.

אי-אפשר להפסיק לחטוא במאה אחוז, אבל אם הפסקת חטא אחד - זו כבר נקודת זכות.

בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, כידוע:

צדיקים, רשעים ובינוניים.

אסור לאדם לראות עצמו כרשע - גם בסנהדרין אסור לקבל הרשעה של אדם על עצמו.

אסור לאדם לראות עצמו כצדיק - "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כולם נופלים, זה לא סוד.

הרמב''ם מורה לאדם לראות עצמו ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, הטה את הכף לכף זכות. למה הרמב''ם משתמש דווקא בלשון הזאת? איך מעשה אחד, של כמה שניות או דקות, יכול להטות שנה שלמה לכף זכות? הוא בקושי מורגש. וחוץ מזה, זה האידיאל? מעשה קטן אחד שבדוחק יציל אותי מספר רשעים?

זו ההדרכה של הרמב''ם וזה החידוש הגדול!

כל היהדות עניינה הוא היום יום. בעין אחת אפשר לראות זאת בשגרה מונוטונית, אבל בעין אמיתית הכוח הוא בהתמדה. מכירים את אלו ששומעים שיחה אחת של רב אחד, חוזרים הביתה, לובשים ציצית צמר, כיפה, תפילין, מגלחים את כל הראש מהפאות... ככה! מהקצה אל הקצה. זה יפה, אבל זו רק הצהרת כוונות. בפנים כולנו יודעים שבן-אדם צריך להסתגל למצב מסוים בשלבים. לכן הרמב''ם אומר לנו להתחיל ממעשה אחד. ואז שניים. שלושה... ארבעה...

כולם מכירים את הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא ומי שלא, בקיצור נמרץ: בתחילה היה חוטא עצום, עד שנאמר לו שאין יקבלו אותו בתשובה. התבודד, והתחנן עד שיצאה נפשו. מה שהוביל אותו לשינוי הייתה האמירה שלו "אין הדבר תלוי אלא בי!". לפני שאתה שב ל-ה', תשוב אל עצמך. תאמין בעצמך. (בלי קשר, זה מדרש מדהים ואם מישהו ירצה אוכל לכתוב עוד כמה נקודות עליו מתוך שיעור)

אגב, לא מתואר שרבי אלעזר עשה משהו פרט לתפילה. לא מעשה אקטיבי וגדול. לכוונות, גם לפשוטות ביותר, יש משמעות עצומה שאנחנו לא מסוגלים לתפוס בשכלנו הסופי.

צא ולמד - גם במנחה שלפני ראש השנה אנחנו עדיין אומרים את ברכת השנים בתפילת שמונה עשרה. ואנשים מכוונים ואומרים "ברך שנתנו בטללי רצון" וכו'. וכמה זמן נשאר, תכל'ס? עשר דקות? גם עשר דקות זה משהו. גם להן יש משמעות, אחרת השנה הייתה מתחילה עשר דקות לפני כן...

בנימה קצת אישית,

אני מבין אותך. גם לי לקח זמן להתעורר. אבל לפעמים אני מוסיף בקשות אישיות ב"שמע קולנו". זה עוזר לי הרבה. ולפעמים לא נעים עכשיו לדבר עם ה' כשאני יודע מה אני וכמה דברים רעים עשיתי. אבל הוא כבר יודע. ואז אני מתחיל: "ה'... אני ואתה יודעים שאני לא בסדר... אבל אני לא רוצה להיות כזה... אני גם כן רוצה להיות טוב... אבל אני לא יודע איך... תעזור לי..."

אבל גם כשאני לא רוצה, אני עדיין רוצה לרצות.

הכל קשור לאמונה בעצמך.

הרחבתי בהרבה, אז עם הגעת עד לכאן, קבל שכוייח ענק.

אולי גם להשקיע להגיע לפה זה מעשה טוב אחד. 

בברכת "א-לי, עשה אותי כלי לשליחותך",

שנה טובה, חודש טוב ושבת שלום.

למה לא כתבת את זה בתור ד"ת??

זה פשוט דבר יפה!

תודה רבה רבה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....