תכלס, אני גם חושב ככה -מה זה שווה הסליחה הזאת???

מחר אני חוזר לעשות עבירות!!

כאילו מה? אני עובד על עצמי???

יופי, עכשיו אני אשחק את עצמי צדיק לכמה שעות/ימים ואח"כ יחזור לחטאים!!!! מה הקטע???

אתה לא מאמין בעצמך, לא תשתפר, ובאמת - תחזור לחטאים.

זו נקודת הנחה רעה.

כי זה מה שאני רואה במציאות!!אני חוטאולחוזר לחטוא!!

זה להרגיל אותנו להשתפר!! ברגע שאנחנו עושים משהו טוב במשך המון זמן זה בונה ומשפר אותנו.

הקטע זה לא להיות צדיק חודש ולהגיד- זהו, עבר אלול, נגמר יום כיפור, אפשר לעשות עברות. הקטע זה שאנחנו נשתפר בחיים, ולא לחודש!

אתה אומר- "מה זה שווה הסליחה הזאת??? מחר אני חוזר לעשות עבירות!!" אז יש לי פיתרון- אל תחזור לעשות עבירות! לפחות אל תתכוון לעשות עבירות!!כשאתה אומר סליחה אתה צריך להתכוון לזה, או לפחות לנסון להתכוון, ולא סתם להגיד סליחה כי צריך!

הדרישה היא להשתפר. כל שנה תשתפר קצת, כפי יכולתך. להקפיד עוד מעט ומכאן ועוד מעט משם.

אי-אפשר להפסיק לחטוא במאה אחוז, אבל אם הפסקת חטא אחד - זו כבר נקודת זכות.

בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, כידוע:

צדיקים, רשעים ובינוניים.

אסור לאדם לראות עצמו כרשע - גם בסנהדרין אסור לקבל הרשעה של אדם על עצמו.

אסור לאדם לראות עצמו כצדיק - "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כולם נופלים, זה לא סוד.

הרמב''ם מורה לאדם לראות עצמו ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, הטה את הכף לכף זכות. למה הרמב''ם משתמש דווקא בלשון הזאת? איך מעשה אחד, של כמה שניות או דקות, יכול להטות שנה שלמה לכף זכות? הוא בקושי מורגש. וחוץ מזה, זה האידיאל? מעשה קטן אחד שבדוחק יציל אותי מספר רשעים?

זו ההדרכה של הרמב''ם וזה החידוש הגדול!

כל היהדות עניינה הוא היום יום. בעין אחת אפשר לראות זאת בשגרה מונוטונית, אבל בעין אמיתית הכוח הוא בהתמדה. מכירים את אלו ששומעים שיחה אחת של רב אחד, חוזרים הביתה, לובשים ציצית צמר, כיפה, תפילין, מגלחים את כל הראש מהפאות... ככה! מהקצה אל הקצה. זה יפה, אבל זו רק הצהרת כוונות. בפנים כולנו יודעים שבן-אדם צריך להסתגל למצב מסוים בשלבים. לכן הרמב''ם אומר לנו להתחיל ממעשה אחד. ואז שניים. שלושה... ארבעה...

כולם מכירים את הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא ומי שלא, בקיצור נמרץ: בתחילה היה חוטא עצום, עד שנאמר לו שאין יקבלו אותו בתשובה. התבודד, והתחנן עד שיצאה נפשו. מה שהוביל אותו לשינוי הייתה האמירה שלו "אין הדבר תלוי אלא בי!". לפני שאתה שב ל-ה', תשוב אל עצמך. תאמין בעצמך. (בלי קשר, זה מדרש מדהים ואם מישהו ירצה אוכל לכתוב עוד כמה נקודות עליו מתוך שיעור)

אגב, לא מתואר שרבי אלעזר עשה משהו פרט לתפילה. לא מעשה אקטיבי וגדול. לכוונות, גם לפשוטות ביותר, יש משמעות עצומה שאנחנו לא מסוגלים לתפוס בשכלנו הסופי.

צא ולמד - גם במנחה שלפני ראש השנה אנחנו עדיין אומרים את ברכת השנים בתפילת שמונה עשרה. ואנשים מכוונים ואומרים "ברך שנתנו בטללי רצון" וכו'. וכמה זמן נשאר, תכל'ס? עשר דקות? גם עשר דקות זה משהו. גם להן יש משמעות, אחרת השנה הייתה מתחילה עשר דקות לפני כן...

בנימה קצת אישית,

אני מבין אותך. גם לי לקח זמן להתעורר. אבל לפעמים אני מוסיף בקשות אישיות ב"שמע קולנו". זה עוזר לי הרבה. ולפעמים לא נעים עכשיו לדבר עם ה' כשאני יודע מה אני וכמה דברים רעים עשיתי. אבל הוא כבר יודע. ואז אני מתחיל: "ה'... אני ואתה יודעים שאני לא בסדר... אבל אני לא רוצה להיות כזה... אני גם כן רוצה להיות טוב... אבל אני לא יודע איך... תעזור לי..."

אבל גם כשאני לא רוצה, אני עדיין רוצה לרצות.

הכל קשור לאמונה בעצמך.

הרחבתי בהרבה, אז עם הגעת עד לכאן, קבל שכוייח ענק.

אולי גם להשקיע להגיע לפה זה מעשה טוב אחד. 

בברכת "א-לי, עשה אותי כלי לשליחותך",

שנה טובה, חודש טוב ושבת שלום.

למה לא כתבת את זה בתור ד"ת??

זה פשוט דבר יפה!

תודה רבה רבה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...