כל השנה אנחנו נותנים לעצמנו כל מיני תירוצים למה לא לבקש.

"עכשיו היא תצחק עלי"

"גם היא היתה לא בסדר" וכו'

אבל עכשיו מגיע הדין, ומי רוצה להגיע אליו עם האשמות?

עם חטאים? עם אנשים שכועסים עליו עדיין?

אז כולם רצים לבקש סליחה, ומוודאים שהם באמת נקיים..

(לפחות עכשיו מבקשים, מזל שלא אף פעם..<צ>)

ובכלל גם כל הקטע של  התשובה... למה דווקא עכשיוו לא  כל השנה?

זה כמו טסט לאוטו.. אם יגידו לאדם- אתה צריךמתישהו בשנה אתה צריך לעשות טסט, הוא היה מתמרח ולא עושה בזמן (ואולי לא בכלל...)

וככה גם התשובה ובקשת הסליחה- אומרים לנו-- ח'ברה!! תכף שופטים אתכם אז תעשו תשובה!! אם לא היה לנו זמן מוקצב- עכשיו תעשו טסט לאוטו, עכשיו תחזרו בתשובה, אז מי יודע אם בכלל היינו חוזרים?

בברכת שנה טובה!! ומחילה ממי שפגעתי בו... בטעות לגמרי!! כתיבה וחתימה טובה!!

למה תוקעים בשופר וכל האפקטים האלה? כדי לעורר אותנו!

עצם זה שבתקופה הזאת יש פתאום פרץ של סליחות אחד מהשני מוכיח שזה עובד, זה מעורר, בוקר טוב!

"להשקיט את המצפון" זה גורם לבנאדם להרגיש טוב וזה הכי קל.... יותר קשה וחשוב זה כל הזמן לעבוד על עצמך ולבקש סליחה כשצריך (ולנסות שלא יהיה צורך)...

שזה שמבקשים סליחה רק עכשיו זה בגלל שהיום אם פתאום תבקשי סליחה ממישי היא תחשוב שהתשגעת/ שאת צוחקת עליה/ את ח"ו רוצה להתאבד ולפני זה את מבקשת סליחה מכולם. אני אולי קצת הקצנתי אבל זה באמת נתפס כקצת מוזר לבקש סליחה באמצע השנה.

וזאת ההזדמנות שלנו...

כולנו ממש רוצים לבקש סליחה, אבל מתביישים או מרגישים לא נעים.. אז עכשיו יש הזדמנות .

ואולי גם כי זה מה שכולם עושים. 

בס"ד

אמרתי לו שאני מרגישה צבועה. יופי, אז חודש שלם אני "צדיקה"- בלי לשון הרע, הלבנת פנים, מבקשת סליחה, כיבוד הורים, אחים, מורים, חברות... אחרי שנגמר...חזרנו לסדר הרגיל- למה? מה קרה?!

לשון הרע בשאר ימות השנה- זה לא חושב? הלבנת פנים, מותר? פגיעה באחר- זה בסדר? לא לכבר את ההורים ואת המורים- זה לא נחשב לעבירה בשאר השנה?! אני עובדת על עצמי! ועל עצמי בלבד!

הוא ענה לי שהוא היה בשיחה השבוע על חודש אלול. ניצב מולו אדם חרדי ובהתחלה אבא שלי לא התחבר לשיחה בכלל, בסדר אלול, בסדר ר"ה... ואז...הוא חיבר את כל קטעי השיחה למשהו אחד: בכל השנה, אני יודע שאני עושה דברים שהם לא בסדר...לרכל- זה אסור, לא לקום בבוקר למניין- זה לא בסדר, להתחצף למורה- זאת עבירה- אבל, אני עושה את זה. באלול, באלול אני מוחה על זה. אני מקים הפגנה עצמית- אני אומר לעצמי "זה לא בסדר שאני לא...שאני עושה את..." - כי אני יודע שזה לא בסדר. הכרה בחטא- זה כבר חצי פתרון, זה כבר חצי תשובה.

ואז שאלתי אותו - "אבל זה שיפוט עצמי, זה כמו שאני מחליטה שאני עושה דיטאה ולא אוכלת יותר שוקולד, ואחרי שבוע נשברתי, ואכלתי קובית שוקולד, אז אני עומדת מול המראה ומקללת את עצמי כמה שאני סתומה ועד כמה שאני לא החלטית וכמה שהמילים שלי לא שות כלום  וכ"ו..."- ואבא שלי ענה לי שלא. זה לא שיפוט עצמי. אני יודע שזה לא בסדר. ולכן אני מכריז לעצמי שאני משתדל לשפר את זה, לתקן את זה. יכול להיות שמחר בבוקר אני לא אצליח לקום למניין. אבל עצם זה שאמרתי לעצמי- "זה לא בסדר, אני צריך לקום למניין"- אני מכיר בחטא, אני יודע שהוא קיים ואני רוצה לתקן אותו.

שנה טובה וגמר חתימה טובה

בצורה נקיה ובלי כתמים שחורים שיפריעו, 

עודמשהו- בר"ה -יוה"כ נשפטים על עוונותינו, ורוצים להוריד כמה שיותר עוונות מהחשבון.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...