מאשר ללכת לראות הכל בעיניים כל מה שהיה זה הרבה יותר נחקק בזיכרון יותר מגבש את הנוסעים חוץ מזה - להיות בתוך אוושויץ איך את משווה את זה למשהו בארץ ???

שכן צריךך ללכת כדי לקבלל ממש כח ואמונה כי פה לא ראוים את זה כמו שם...
אבל יש כאלה שחוזרים מחוסרי אמונה וזה גם בעיה...

אבל אצלנו לא הולכים מהבית-ספר...

לפי דעתי יש בזה חשיבות.
אבל מצד שני אנחנו צריכים להמשיך בא"י.השואה גרמה לקיום מדינת ישראל.לקיום זה שאנחנו יכולים לשבת בא"י.ומה שאנחנו עושים זה לחזור לגלות כדי לראות את הזעזוע..
אפשר להבין אותו בארץ,נכון.זה לא אותו דבר.
אבל יש בעיה הלכתית בנוגע ליציאה מהארץ,מכיוון שפה יש קדושה,אדם לא צריך לפספס את הקדושה,ועוד בשביל לראות איך שחטו את העם שלו.
יש רבנים שמתירים ויש שאוסרים,מכיוון שאנחנו לא מבינים את גודל חשיבות הישיבה בארץ.
יהודי לא צריך לצאת לחו"ל,וגם ההתרים לצאת לחו"ל הם התרים הכרחים בד"כ...
וגם יש את העניין של לפרנס את הנאצים..נכום,זה לא הם אבל הנכדים שלהם,ואנחנו מפרנסים אותם למרות הכל..חבל..

לא לא ולא!!
גם לצאת מהארץ?? וגם לפרנס נאצים?? תגידו, השתגעתם??

לפ"ד כמובן. סבתא שלי שהייתה בשואה גם מתנגדת לזה. לא צריך לצאת מהארץ בשביל ההיסטוריה, יש לנו מספיק כאן.

וד"א- התמונה הזאת מקסימה!!! נכון זה הר יוסיפון? וד"א- הפרוטאות שם לא שרופות?

א. יציאה מהארץ אסורה חוץ מלמטרות מאוד מסויימות
ב. מימון של צאצאי רוצחינו והעמים שממנים את רוצחינו בהווה

הרב אבינר אוסר...
אני בעצמי לא יצאתי..
שני ההורים שלי לגמרי נגד ויש להם טיעונים מפה ועד להודעה החדשה...
אני רציתי ועדיין רוצה ללכת לשם...

מכל מיני אנשים ואנשות-

שב-"יד ושם" מראים וממחישים שם ממש טוב!

וחבל לצאת בישביל זה מהארץ.

וחוצמזה- שבאמת יש בעיה עם פירנוס נאצים. תחשבו שניה. איפה ישנים. מאיפה אוכלים... ממש קשה להסתדר שם.

לא ממחיש ממש את שהיה בשואה..!
הייתי שם פעמיים ולא הוצאתי דמעה אחת..! (וזה אחרי שראתי המון ספרים בנושא ובכיתי המון..!!)
לדעתי הם לא ממחישים את מה שצריך להמחיש..
אני צפיתי למשו אחר..! (וזו לא רק אני..!)

יש כאלה שאומרים שאסור ללכת כי זה מפרנס אנטישמיים....
אבל נראלי שזה באמת תורם ומשפיע (לפעמים לטובה ולפעמים גם לא...)

אבל אוףף עכשו אני מבולבלת קצת (לא שלא ידעתי את כל המחלוקות והטיעונים לפה ולשם..) אבל מה שאני חושבת:

- אף פעם לא הבנתי למה אסור לצאת מהארץ, זה משנה למישו אם אני יוצאת או לא? אז מה אם יש פה קדושה? זה לא שאני עוזבת את הארץ לעולמים אלא בשביל מסע שיעזור יוסיף ויתרום לי לחיים. נכון שא"י קדושה ומיוחדת אבל זה לא אומר שאסור לי לעזוב אותה.. זה נראה כבר מחוייבות יתר למולדת..

אני חושבת בקשר לפירונוס הגרמנים שזה בסדר לפרנס אותם כל עוד אני יוצאת למסע כי אני רוצה לתרום משו לעצמי ושאני יודעת שאני אצא משם יותר מחוזקת ומאמיה בה', ואני בטוחה בזה.. לגרמנים ימח שמם לא משנה כ"כ אם יהיה להם 1000 דולר פחות או יותר.. ובשביל זה כדי שאני אטוס ואתרום לעצמי. (למרות שזה נשמע אגואיסטי)

אם למישו יש מקורות מעניינים ולא כבדים מדי למה אסור לצאת מהארץ אני אשמח!

הרב ליאור לא אוסר אבל הוא ממש ממש ממש נגד

שמי שיוצא מהארץ נחשב כמי שעובד ע"ז, בגלל שהקב"ה משגיח על א"י השגחה מיוחדת-ישירה! ובחו"ל ההשגחה ה' אינה ישירה-ע"י שליחים
הרבה רבנים הסתמכו על פירוש זה של רש"י ונראה לי שהכוונה גם על ימינו....

ב"ה כי זה משנה לקב"ה.

אני הייתי בפולין ואני אומר לכם אישית שזה תורם לך המון אם לא ברגע אז מאוחר יותר תזכר בדברים כלה ותגיד הרבה דברים וזה יחזק את הקשר שלך עם המשפחה ותעריך כל דבר שיש לך בעולם ואתה מפרנס הכי קצת שאפשר ומזבז להם מלא כסף פותח ברזים ודברים כאלה ושאלנו את הרב אבירנ אם אפשר ליסוע והוא אמר שזה תלוי במשלחת שיוצאת לשם והוא אמר שאנחנו יכולים לצאת לשם וגם עוד רבנים אמרו שאפשר כי צריך לזכור ולא לשכוח דברים נגיד ששכחו את פרעות ת"ט שזה היה פרעות מטורפות ויש לי עדו הרבה סיבות לזה מי שרוצה שיפנה אליי

בהתחלה הייתי נגד כי לא רציתי לצאת מהארץ. אם המסע הוא בשביל "לראות מה קרה שם בשואה.." אז - א. אין שם כלום. כלום. הכל מחוק, רק מצבות אפשר לראות. ב. מה רע בתמונות, סרטים? זה הרבה יותר חזק, אם זה מה שאתם מחפשים.. אפילו רואים אנשים, ילדים, מקומות, פעולות שהם עשו, וכו'. כלומר, אם זה לימודי - לא שווה לצאת מהארץ בשביל זה כי יש הרבה יותר חומר על השואה בארץ מאשר בפולין.
אם זה בשביל "להתחזק מתוך השבר והאובדן" - שוב, לצאת מארצנו הקדושה ע"מ להתחזק בקדושה?! אני לא מבינה את הראש.. לרדת בכוונה בשביל לעלות?!
בתמציתיות - זה גלותי. צריך היום להתפתח, לצמוח, לגדול, לא להכנס יותר מדי לשבר ולאובדן. לדעת שהוא היה, להבין שרוב העם שלך באותה תקופה הושמד, אבל לצמוח מזה! בשביל זה צריך לטוס? בשביל זה צריך להצטרף למאחז! לבנות בארץ ישראל, לא לבכות על אדמת פולין..!!

כל זה מה שחשבתי בהתחלה..
ועכשיו אני רואה שזה רק יותר גרוע!
פעם בשבוע יש לבנות שיוצאות לפולין הכנה. זה שורף להן את כל הזמן שעוד איכשהו נשאר להן, ואסור לפספס שום מפגש. הן לא יכולות לבנות אפילו כשהן נמצאות בארץ, הן עסוקות רק בבניה שהייתה אז, בתקווה שהייתה לאנשים בשואה, להתמודדות שלהם, אבל אין פנאי להלכה למעשה - היום!!

דבר ראשון האיסור יציאה מהארץ שונה כיום בגלל שאפשר תוך 4 שעות להיות באירופה ולא חודש של מסעות זה דבר ראשון דבר שני יש המון רבנים שמתירים לטוס לחו''ל עם קונים ביחד עם הכרטיס טיסה כרטיס טיסה חזור ככה שבטוח חוזרים.
עוד דבר זה שעדיין יש שם המון מה לראות ושום תמונה לא תמחיש את הר האפר[למי שלא יודע הר של אפר יהודים שנשרפו ע"י ימח שמם] התשלום הוא לא בדיוק הדבר שעליו מתבססת הכלכלה הפולנית ומי שטעה לחשוב שהכסף הולך לנאצים טעה כי הוא הולך לפולנים ולא לגרמנים...
מי שדיבר על קדושה אז אני לומד בישיבה ובכל מקום אפשר לשעות מה שאנחנו עושים... שזה הולכים להמון קברי צדיקים ולומדים שם המון על חסידיות איפה הם התחילו ומה הם עשו... כולם יוצאיםפ מהמסע מגובשים יותר מאמינים יותר ויודעים יותר - אז מה רע ????

המסע לא !!! מתאים לכולם! מי שמרגיש\ה שהוא\י רגיש\ה ויהיה קשה לו\ה מבחינה רגשית שלא יטוס - אני שוב אומר זה מסע מאוד קשה והוא ממש לא מתאים לכולם!!!

ואין לי מילים להוסיף, אם תגיד שהישיבה שלך מאד קדושה וכו' - היא עדיין יכולה להיות גלותית מאדדד..
ואם כבר לומדים חסידות, אז מידת חסידות היא להחמיר למרות שיש היתרים ולא לצאת מהארץ!
רבנים שהיו אז בטח מתהפכים בקברם, או בכל מקום שעפרם נמצא בו..

קודם כל יש שם הרבה.
את רואה את המשרפה ואת גם רואה את האדם השרוף.
את רואה את האוירה הנוראית
את הקיפאון,את רואה את הנעל של הילד והצמה של האמא.

הדבר הזה זה לא משהו שאי פעם נצליח לקלוט באמת,
זה לא משהו שנצליח להזדהות עם האנשים שמה ולהבין את מה שעבר עליהם.
אנחנו לא נצליח.
אבל כדי להתקרב לזה הכי הרבה,זה רק שמה.
איפה שהם עברו וסבלו,זה אפילו ללכת את כל ההליכה שלהם במצעד המוות ולנסות לדמיין איך הייתי עוברת אותו בקור הזה עם פיסת בד עליי עם אנשים שמכים בי,
אין לך אפשרות לעבור את זה פה.בארץ.

ניתן לך דוג' שקל יותר לנו הנוער להתחבר אליה,הגירוש מגוש קטיף.
מי שלא גורש,לא מצליח להבין את הכאב,את האובדן,את הבגידה.
אבל רצינו לנסות להרגיש,רצינו לנסות לשדר כוח ואמונה,לעודד אותם.
אז הלכנו ל*גוש קטיף* ועודדנו אותם שמה במקום שלהם.
והעידוד בתוך הבית שלך,בתוך המקום שכרגע אתה סובל בו,זה העידוד החזק ביותר.

העידוד בניצולים האלה,זה ללכת עם דגל ישראל ולשיר עם ישראל חי במצעד החיים.
זה לעשות שבת בקרקוב ולהראות לכל הגויים שאנחנו פה!
ואנחנו ההמשך של אלה שרציתם להשמיד.

וזה העידוד הטוב ביותר.
יותר מללכת כל שבוע ליד ושם.

הייתי לפני המסע ביד שם לפחות כמה פעמים,והייתי בכפר הרא"ה והייתי בנווה שאנן,ורק כשהגעתי לפולין ועמדתי מול המשרפות,ובתאי הגזים לצעוק שמע ישראל רק שמה את מעט מבינה את מה שעבר.
ורק שמה את מצליחה להבין כמה טוב יש לך היום,כמה צריך להודות כל יום על המדינה והצבא והריבונות וארץ ישראל.
להבין איזה סיעתא דשמיא דובקת בנו 24 שעות.

והקטע של להפסיד שעות לימודים וכדומה זה שולי לעומת עשיה למען עמ"י.
ואת הבניה הם לא יעשו עכשיו,כי הן לא קולטות כלום עכשיו,הן גם לא יעשו בפולין כי אתה לא מעכל שיש אנשים כאלה רשעים,את הבניה הם יקלטו כשהם יבואו לכותל ויבינו שזה משהו שהם שמה ייחלו לו כל חייהם ואצלנו זה דבר מובן מאליו.
אחרי שהם יקראו את היומנים ויראו את התמונות ויזכרו מה הרב אמר ואיך ההיא בכתה.רק אז הם יבנו.

ובעיניין הגלותיות שאמרת,גלותיות זה חשיבה מוטעית,חשיבה פרטית למען עצמי במקום חשיבה כללית למען עמי.
אדם יכול לגור בחו"ל ולהיות הכי ישראלי שיש.
להיות שמה בשביל מסירות לעמ"י.
גלות זה לא חו"ל גלות זו חשיבה.
ודווקא מי שהולכת לשמה ומשלמת לא מעט,כדי להזדהות עם עמ"י,כדי לעודד את עמ"י וכשהיא תחזור ארצה היא תיהיה כה חזקה למען עמ"י
היא ההפך הגמור מגלות.

הלוואי שמישהו יסביר לי למה, לכל הרוחות, אני צריכה כ"כ להתעמק להבין איזה סבל עברו אחים שלי בשואה, לפרטי פרטים איך הם צעקו, נשרפו, נחנקו, וכו' לא עלינו?????? לא, את לא צריכה להבין דבר וחצי דבר!!!! את מה שאת כן צריכה להבין, את יכולה טוב מאד ללמוד בארץ!
מה שאת צריכה לדעת זה שהיה רצח המוני במספרים שאי אפשר לדמיין, של יהודים בגלות, של אחים שלך, ומה עוד? שאחרי 3 שנים כמה מדינת ישראל!
מה שיעודד את הניצולים זה ממש ממש ממש לא שתלכי לראות איך הם נרצחו שם!! מה שהניצולים רוצים, ומה שה' רוצה ממך, זה שעכשיו תבני את ארץ ישראל ולא תבזבזי אפילו שנה אחת על טיסה לחו"ל!
חס וחלילה, חילול ה' גמור לרדת מישראל לפולין לצעדת החיים ולהגיד לפולנים הנה אנחנו כאן, יהודים, חיים!! חילול ה' נורא!!!!!!! מקומם של יהודים הוא בארץ ישראל, וכשהם מחוצה לה זה בזיון לעם ה', וזאת הסיבה שהייתה השואה, שיהודים היו בגלות ולא דרשו את בניין ארץ הקודש, ירושלם, בית המקדש!!
זה לא עידוד לצאת לפולין, וזה גם לא עידוד ללכת ליד ושם, זה עידוד וחיזוק לבנות את ארץ ישראל היום! וזה דבר שאת יכולה לעשות אפילו מהיום, מעכשיו, את לא צריכה ואסור לך ללכת רחוק!
לא צריך להבין כמה מצבנו טוב היום. כלומר צריך לדעת שה' עושה רק טוב בשבילנו, וזה מוטיב חינוכי מאד יפה לדעת להסתפק במועט, צר לי שרק בפולין הבנת את זה. אבל יותר מזה, צריך לשאוף מעלה, לתקן את המצב היום - כי לא הכל מושלם! כלום לא מושלם!
את רואה בית מקדש בירושלם? לא. אז לא מושלם.
את רואה ארץ שאפשר לבנות בה בחופשיות ושמנסה להתרחב? לא. אז לא מושלם.
את רואה הנהגה יהודית בארץ ישראל? לא מושלם.
את רואה גויים בירושלם, וגויים שהם לא גרי-תושב בכל הארץ? כן, יותר מדי. לא מושלם.

תעשו טובה, תצאו מהראש הזה!! אנחנו לא צריכים לקלוט שהיו אנשים כאלה רשעים, די לנו ברשעים של היום. אנחנו צריכים ללמוד מהעבר כדי להתקדם. זה כמו שנבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה, והנבואות שנכתבו הן כדי לדעת כיצד לנהוג היום, לא כדי לבכות על העבר חלילה!

כמובן שגלותיות זה צורת חשיבה, ולזה התכוונתי.. קשה לי לכתוב הגדרה לזה, אבל זה גלותי ללכת להתפלל אצל קברי צדיקים בפולין למשל, כמו ש-jew אמר. זה גלותי לשמור על חוסר מגע בין העדות למשל [אשכנזים-ספרדים], זה גלותי לא לבנות היום בארץ ישראל, ולחשוב שבית המקדש ייפול מחר מהשמיים!!!

כמו שעוד אנשים אמרו כאן, אין דבר יותר חזק ממראה עיניים!! וזה מוכח!!

קחי לדוגמא את הדוגמא שעמית הביאה: לראות סרטים על הגירוש זה בכלל לא כמו להיות שם בזמן אמת! מי שרוא סרטים על הגירוש הנורא, ובוכה וכואב על זה-- עדין לא יכול להבין את הכאב הנורא והאיום שהאנשים עברו שם-- כי אין יותר חזק ממראה עיניים!

ואני חושבת שאם אני, הקטנה, אסע לפולין ויתחזק (בעז"ה) בעבודת ה' ובעבודת המידות וע"י כך אני אבין יותר את המשמעות של החיים ובניית א"י. זה שווה את זה.. אם יהיה בי יותר חשק ונכונות לעזור ולבנות בגלל שראיתי בעיניים שלי מה האחים שלי עברו בשואה ואיך הם סבלו בעוד שבאותו זמן לא היתה מדינת ישראל.. ואני ארצה להמשיך ולבנות אותה זה שווה את זה!!!

אני אגיד לך בכנות, בלי לזלזל, אם את באמת רוצה להתחזק - תעשי את זה גם בלי חשק.
יודעת מה? יש לי אחלה "מראה עיניים" בשבילך שיעזור להתחזק - בואי להקים יישוב, תראי כמה זה קשה!
לפולין לא יורדים ע"מ להתחזק. פשוט לא. לא הגיוני שתתחזקי בעבודת ה' במקום שה' לא רוצה שתלכי אליו.
את לא צריכה להמחיש לעצמך את הזוועות שאחים שלך עברו כדי שיהיה בך צל של רצון לבנות בארץ ישראל. אם כן, משהו מעוות, צר לי להגיד לכם.. ומספיק צל של רצון כדי לעורר רצון שלם.. רק תתחילו ותראו שאתם רוצים בזה בכל ליבכם!!

אבל כנראה ככה כל דורנו מתקיים.
התאוצה הגדולה שקרתה בבניה בא"י,בדבקות בא"י
קרתה אחרי 2 מאורעות קשים שהיו לנו במדינה
1.גירוש ימית שהביא הרבה ישובים חדשים
2.גירוש גוש קטיף שהביא ומביא ויביא הרבה ישובים חדשים

אז כנראה שכן צריך לראות בעיניים כדי להתחבר יותר,כדי להאמין יותר,כדי לדבוק יותר,כדי לעודד יותר.

ויחד עם זאת אני לא חושבת שזאת הסיבה שבגללה צריך לנסוע לפולין
לא כדי ש*אני* אתחזק.
אלא דווקא כדי ש*הם* שהיו שמה,וסבלו ככה
יראו שזוכרים אותם,שמשקיעים בשבילם
שהם יכולים ללכת מהעולם בביטחון וידיעה שעם ישראל ימשיך אותם יזכור אותם.
וכן אחד הדברים העיקריות כדי לעודד אותם זה הדרך הזאת.
אנחנו במקום מצעד החיים הלכנו למצעד אחר יותר נטוש היה
כי ידענו שלא יהיו שמה הרבה בני נוער
כשהגענו ראו אותנו הניצולים
את בכלל לא מבינה כמה הם שמחו,כמה הם בכו
הם באו חיבקו אותנו נישקו את דגל המדינה
וכ"כ שמחו
וכן אם נסעתי בשביל זה,אז עשיתי את התפקיד שלי במסע הזה.
את המשך המסע אני אעשה בארץ,בעשיה למען תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל.

סליחה שאני ככה יורדת עליכם, זה פשוט בוער..
את תקחי סכין ותפצעי את עצמך כדי לחדש את הדם שזורם בך? סביר להניח שלא, אם את בריאה ברוחך. ותדעי לך שזה בריא, למה לא לעשות את זה?
מה כן תעשי כדי שהדם יוכל להתחדש? אם את תורמת דם זה מחדש את הדם ג"כ. והנמשל כאן של תרומת דם הוא בניה בארץ ישראל. זה גם כואב, זה קשה, זה גובה מחיר, אבל זה מתוך בניה - בן אדם בריא לא הולך למקום כדי שיכאב לו, כדי שהוא יתעורר.

סליחה, אין לי זמן להמשיך..

מהו גלותי.
גלות זה לא חו"ל.
יש אלפי אנשים בארץ שחיים וחושבים גלותיות.

אז חבל לקחת מושג כזה ולהדביק אותו סתם בלי תוכן ומשמעות אמיתית.

אני לא מבינה למה פולין הוא ההשוואה לסכין.
פולין היא עוד דרך לתרומת דם.

ב. גם אני התכוונתי לדפוס חשיבה, וזה גלותי לרדת בכוונה ע"מ לעלות. זה דפוס חשיבה שנוצר בגלות, ואם הוא משתמר היום - זה גלותי.

לרדת לפולין לא תורם שום דם. אם הניצולים שמחים שזוכרים אותם ומנציחים את יקיריהם, אדרבא, אבל לא שם.

את משמחת אותם אז גם לא?

אז דווקא חשיבתך היא חשיבה גלותית פרטית
כדי שהאדם הפרטי לא ירד מארץ הקודש לא נטיב לבני עמנו.

כן קשה לרדת מהארץ,ומי שמחובר אליה יבכה במשך כל ה4 שעות במטוס
אבל כשיש חשיבה אמיתית,נכונה,ערכית,כללית עושים את המאמץ הגדול הזה בשביל בני עמנו.
וזה לא נוגד את המאמץ שצריך להמשיך לעשות כשבאים ארצה.

ושוב הסיבה היחידה שאני חשבתי לרדת לשמה זה רק כדי לעודד את הניצולים ולהתחבר אליהם,דווקא בחורבן שלהם.
לא כדי שיהיה לי יותר כוחות לא"י או יותר אהבה למדינת ישראל.
ממש לא.

מה גם שזה לא נכון, ולא יכול להיות נכון.

אם חס וחלילה למישהו יכאב שאני שומרת שבת, האדם הפרטי לא צריך לדבוק במצוות כדי לשמח את הכלל? חשיבה מעוותת.

"כן קשה לרדת מהארץ,ומי שמחובר אליה יבכה במשך כל ה4 שעות במטוס" -אוף. צר לי שאת חושבת ככה. זה לא שלאדם הפרטי כואב לרדת מהארץ, זה כואב לעם ישראל כולו כשאיש מישראל יורד מהארץ למטרות הלא נכונות!
וחוץ מזה, הניצולים ברובם גרים בארץ.. את יכולה לבקר אותם, גם זה ישמח אותם!

תצאי,גם אם יעשו לך 700 מסעות בארץ,את לא תצליחי להתחבר למעט ממה שהיה שמה.
בפולין את מקבלת כ"כ הרבה תובנות מטורפות דווקא מול תאי הגזים ומול המשרפות.

את לא תקבלי את זה בארץ,ובקשר להלכה יש הרבה היתרים לזה.

אני במחשבה שניה לא הייתי יוצאת,כי אני לא חזקה לזה מספיק וזה הרס לי הרבה דברים,אבל אם את כן חזקה נפשית,תצאי זה חשוב.

אבל מרתיעה אותי אוטומטית (שוב, בלי חשיבה עמוקה ובדיקה אמיתית) המחשבה של לימוד היש מתוך האין. אני אסביר: כמובן, שהדרך הכי טובה ללמוד את חשיבותו של כסף היא להיות עני. אם תקופה מסוימת תחיה כשאתה אוגר אגורה אחת לשניה כדי שיהיה לך לחם לאכול, כשיהיה לך כסף- תדע להעריך אותו נכון. זאת דוגמה של למידת היש מתוך האין, לראות מציאות בה יש חוסר מסוים, כדי להבין לעומק את המציאות בה יש רווח. אז נכון, זה יעיל ומהיר, אבל זאת לא המטרה. נחזור לדוגמה שלנו- אם תרצה באמת להבין בצורה הנכונה איך לחסוך כסף, אתה צריך בדיוק כשיש לך את כל האמצעים הכלכליים ללמוד לחסוך ולהשקיע בצורה החכמה. נתמקד במסע לפולין, ליסוע לחו"ל כדי להעריך את מה שיש לנו, זאת פשוט חשיבה לא נכונה. אנחנו לא צריכים להעריך את מה שיש לנו הים בהשוואה למה שהיה פעם, אלא בהשוואה למציאות הקיימת.
זוכרים את הסיפור על הקבצן וחברו העשיר? פעם היה קבצן שעבר מדלת לדלת בשכונה טחונה כל שהיא. באחד הבתים קיבל את פניו חבר מילדות שהפך לעשיר. העשיר שמע את הסיפור העצוב של חברו הקבצן והחליט לתמוך בו כלכלית ע"י שיק שישים בתיבת הדואר שלו פעם בשבוע. ובאמת, העשיר מכניס בקביעות כסף לתיבת הדואר של הקבצן. כמה שבועות לפני פסח, (תראו, אני אפילו מתאימה את הסיפור לתקופה..!) העני החל לדאוג: "היאח אסתדר עם המצרכים לפסח?", וכצפוי ביותר, חברו העשיר שם לו שבוע לפני פסח סכום כסף כפול כדי שיסתדר עם ההוצאות הרבות לפני פסח. העני רץ לעשיר ובוכה מרוב התרגשות, כולו הודיה, הוא אומר לעשיר: "תודה על התוספת הצלת את חיי!" אז העשיר אומר לו, "רק על התוספת אתה מודה לי? מה עם הסכום הקבוע?"-
ז"א, טבע האדם מתרגל בקלות ל'יש' ושוכח בקלות את ה'אין', כשאנחנו הולכים עד לפולין כדי לזכור את ה'אין' אנחנו מודים בבעיה האנושית הזאת, אבל גם נותנים לא לגיטמציה. במקום להכריח את המוח שלנו לראות 'אין' כדי להיזכר בו, לראות זוועות כדי להשוות אותו למצב הנוכחי, לא עדיף להזכר לשמר ולהסיק את ה'אין 'מתוך ה'יש'? הפעולה שעושים כשנוסעים למסע בפולין היא לראות רע כדי לקלוט טוב, הרצוי הוא לעשות פעולה הפוכה, לראות טוב כדי לקלוט את הרע.
[אגב, אין דבר יותר 'תרבות המערבי' מזה. ובאמת שנגמר לי הכוח להסביר\להתבטה.]

חודש טוב.

המסע הזה,לפחות לא בעיני.
בעצם מה שמרתיע אותי עוד יותר היא שאנשים עושים משהו בשביל עצמם ולא למען אחרים.
ואם הייתי חושבת על עצמי אז עדיף היה לי לשבת בבית ולא לראות את כל זה,זה לא עושה טוב לנשמה.

אבל אני חושבת שצריך לבוא עם חשיבה למען,למענם ושמה עושים הרבה למענם.וזה עשיה עצומה למענם.
זאת היתה הסיבה היחידה שאני נסעתי לשמה.
ולא רציתי את זה וידעתי שמהרגע שאנחת שמה אני ארצה לחזור הביתה
אבל ידעתי שזה חשוב למענם,ונסעתי.

וד"א אני בהחלט מצטערת על זה כי ידעתי שזה לא יעשה לי טוב,אבל כשאני נזכרת בפעמים שראינו ניצולי שואה במסעות והחיבוקים שלהם והדמעות שלהם שהפעם הן דווקא יוצאות משמחה וגאווה,הבנתי שזה שווה את זה.

אז יצאת למסע הזה למען הניצולי שואה? כדי לשאת טיפה בעול הסבל שלהם? |תוהה| אז היחידים שאנוכיים פה זה הם. אישית, כל הניצולי שואה שדיברתי איתם יצאו נגד המסע בפולין, אמרו שחבל לראות כל-כך הרבה רוע, שלמה. אני מרגישה על עצמי, אחרי כל סבל שעברתי, היה לי קשה לראות עוד אנשים סובלים אותו (בעניין של, לא מספיק אני יתיסרתי עכשיו גם עוד אנשים צריכים לחוות את זה?). נשמע לי קצת הזוי ללכת לספוג דבר כזה רק בשביל לעודד (?) אנשים על סבל שעברו לפני 70 שנה.

כדי לעודד כדי לחזק.

אם אלה שאני פגשתי שמה במסע קטן בקרקוב
קיבלתי חיבוקים נשיקות בכי ובעיקר תודה
כל שניה תודה תודה תודה
תודה שאתם פה תודה שלא שכחתם אותנו
מלא ניצולי שואה חושבים ששכחנו,שכבר לא אכפת לנו מהם,
ושמה הצלחנו להוכיח להם שלא.
ובארץ לא הצלחנו,למרות שהיינו כל שנה מכיתה ז' ביד ושם ובכל המוזאונים.
לא הצלחנו,שמה כן.
ולכן זה שווה את כל הסבל הפרטי שהאדם הקטן עובר.(למרות שלא כולם עוברים סבל)

סביב העשר שנים אחורה.