חברה שלך!!! תנסי למצוא בה את הטוב!!!

אני יודעת שזה קשה אבל באמת שזה אפשרי...

קודם כל תפסיקי לראות בה קרציה!!!! 

ואז אח"כ אולי תנסי להסביר לה שאת רוצה להיות עם עוד אנשים ואתם לא צריכות להיות כל היום ביחד אבל העיקר שזה יהיה בצורה יפה ושהיא לא תפגע...

את המושג "חברה" אני אומרת על בת שאני מכירה! לא הכוונה לחברה טובה כזאת, צמד חמד חביב...

אין לי שום קשר אליה ואני לא רוצה כזה!

בכיף אני אמצא בה מלא טוב!!! אני כבר עכשיו יכולה לתת רשימה! אבל לא רוצה להסתובב איתה! אני חייבת?

אם הייתה מישהי בכלל לא באותה שפה שלך ולא נחמד ולא מעניין לך איתה, היית רוצה להתחבר איתה? בשביל מה? גם לי גם לה יש מספיק חברות ב"ה, אני צריכה לסבול (כן, לסבול!) בגללה??? מה אני עז??? (גם כלב, גם עז... אולי בסוף אהפוך גם לחזיר...)

אבל תודה!

פיתרון 

בס"ד

יש בחיים המון דברים שמעצבנים אותנו ושאם פשוט נחליט שהם לא באמת מעצבנים- הם פשוט יפסיקו לעצבן!

תעשי על זה ניסוי בפעם הבאה שרעש כלשהו של דפיקות/ צפצוף/ כל דבר אחר מציק לך.

אותו דבר זב איתה. את ממש לא צריכה לסבול בגללה. אבל גם ממש אסור לך להעליב אותה. וכמו שאת מתארת את ההתנהגות שלך עכשיו, בשלב כלשהו, כשזה יחדור אליה, היא תעלב ממך מאוד ותרגיש טיפשה מאוד על זה שבכלל אי פעם היא חשבה שאת שווה שהיא תהיה חברה שלך (אני לא הייתי רוצה שירגישו את זה כלפי...).

לכן, לעניות דעתי מה שאת צריכה לעשות זה להחליט שזה לא סבל בשבילך להיות איתה. מובן שאת לא צריכה להיות איתה כל הזמן, ואת גם יכולה להגיד לה העכשיו את בדיוק מדברת עם X והיום בצהריים אין לך כח לצאת מהבית ובערב את הולכת לY וכו' (בתנאי שזה נכון, לא לשקר ולהמציא תוכניות). אבל כשאת איתה פשוט תנסי להיות נחמדה ורגועה- יש לי הרגשה שדווקא זה יגרום לה ללחוץ פחות..

את בטח אומרת "אין סיכוי. היא לא באמת מבינה את המצב. זה לא יעבוד" אבל תנסי, מה אכפת לך?

המון ב"הצלחה!

ה"קרציות" האלו נהיו בסופו של דבר החברים הכי קרובים שלי.

זה יכולה להיות פשוט פרשנות (מוטעית, לפעמים) שלנו ליחס הזה.

היא הייתה ה"חברה הכי טובה שלי" וגיליתי שזאת הייתה פרשנות מוטעת! ואני לא אומרת את זה מתוך זה שאני עצבנית אליה, אלא פשוט כי חשבתי עליהה דברים שהתגלו כלא נכונים, אני לא יכולה לסמוך עליה...

ובאה מאהבה: זה מה שאני עושה עכשיו, נותנת לה הרגשה שכיף לי איתה, אני לא משקרת לה, ומה זה עזר? אני מרגישה אותו דבר חוץ מזה שאני מעמידה פנים...

משהי קרציה ברמות.

כל מקום שאני הולכת היא הולכת,אני הולכת לבנות והיא באה איתי,אני מנסה לרמוז לה והיא לא מבינה....

אבל אני פשוט מנסה להתחמק בעדינות (כמו נגיד:"קבעתי עם....אז אני לא יכולה לשחק עכשיו) לפעמים גם זה לא הולך ואז אני באמת בבעיה...

חברות שלי הציעו לי לדבר איתה ולהסביר לה שאני לא תמיד יכולה ללכת איתה ולשחק איתה

ולפעמים אני רוצה ללכת עם בנות אחרות.

אבל ת'אמת אני לא מעיזה להגיד לה את זה!!!

אם יש לך אומץ את יכולה להגיד לחברה שלך את מה שהחברות שלי הציעו.

מקווה שעזרתי

תיפי

נ.ב. ל-2 חברות שלי היה את אותו סיפור עם הבת הזאת והם לא העיזו להגיד לה,אז הם שתקו ושתקו עד שיום אחד זה התפוצץ למריבה ענקית....אז עדיף לא לחכות,ולדבר לפני שזה התפוצץ....

לשים לה גבולות, ולהסביר לה אותם בצורה מכובדת וברורה, אבל באופן כללי להתייחס יפה, וכשהיא מתנהגת בצורה סבירה (למשל רוצה לומר משהו קטן), כן להתייחס אליה.

(טוב, זה לא לגמרי עיצה איך להיפטר ממנה, ובשביל זה היה יותר טוב גז מדמיע, אבל זה לדעתי מה שנכון לעשות, וזה עשוי להיות גם יעיל בשבילך)

הוספה -

חשוב לדעת שגם היא מן הסתם סובלת, ואולי יותר ממך, אני לא אומר שאת צריכה לשתף איתה פעולה, אבל כדאי לקחת את זה בחשבון. (אגב, יכול מאוד להיות שגבולות ברורים יעזרו גם לה).

אני חושב שזה ממש לא נכון לקנות אותה בכינוי קרציה .

זה לא שהיא עשתה לך משהו כ"כ רע ולכן את כועסת עליה!!

היא שפוט אוהבת אותך ועל זה את שונאת אותה!!

לאל קיים בנאדם כ"כ רע עלי אדמות אני בשוק פשוט אין לי מילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ככה לא מתנהגים בעשרת ימי תשובה!

אבל באמת אני מרגישה שאני לא יכולה יותר! באלי לצעוק לה את זה בפרצוף אבל אני יודעת שזה יהיה יותר מגעיל ממגעיל, לא מועיל, וחסר מצפון!!! בגלל זה צעקתי את זה פה! היא לא רואה את זה, אתם לא יודעים מי היא...

בקשר לזה שצעקת את זה פה אני ממש מסכימה איתך- גם כשלי יש משהו אני פורקת את פה וזה מממממממש עוזר לי כי אני מרגישה שאני מוקפת באנשים טובים ברוצים לעודד אותי (למרות שאני לא מכירה אותם)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...