בעזהי"ת.

מה, רק בגלל שהוא ירושלמי אני אתן לו? אני אעדיף אותו על פני הילד המסכן התל-אביבי?

כן. ככה לימדנו רש"י.

זאת המציאות...=]]

הגיוני לומר שצריך לעזור למי שקרוב אליך, כי אי-אפשר ללכת רחוק כשהקרובים אלייך סובלים. ואם צריך לבחור, אז נבחר במי שקרוב כי הוא מצוי לידי עכשיו.

זה עוד מובן לי.

אבל פה היחס בין התורם למקבלים הוא אפסי. אין פה קשר ביניהם. סביר להניח שגם דתי וגם חילוני שיקבלו תרומה יהיו מעיר אחרת. מבחינת התורם שניהם זהים.

אומנם אצל אף אחד א"א לדעת לאן הכסף הולך אבל יכול להיות שהחילוני יוציא את הכסף על שטויות (-מבחינת התורם) בעוד שהדתי יעזר בזה ללימוד תורה (-יאכל יותר טוב וכך ילמד יותר טוב וכ'ו).

מכיוון מחשבה של תורם,כן?

מעבר לכך,אני הבנתי שאנשים פונים בבקשה לתרומות ובהחלט יתכן שהאדם החילוני לא ביקש.

אם יבקש-לא נראלי שיסרבו לו.

מדובר על משפחות שנמצאות במצוקה כלכלית. אני לא מאמין שבעל משפחה שנמצא במצוקה יוציא את הכסף על שטויות.

הלכתי לחלק עם אמא שלי לפני כמה שנים ארגזי מזון (!), וכשהבאנו למישי את הארגזים, ראינו אותה יושבת מול הטלוויזיה עם חבילות סיגריה! שתבזבז ת'כסף שלה על אוכל ולא על סיגריות |זועם עד היום|..

אבל לאו דווקא אצל חילונים. גם אצל דתיים יכול להיות אותו דבר.

ישנו ארגון נוסף, פעמונים שמו, עם אותן מטרות. אך אצלו ההבדל הוא שהוא לא מתחלק למגזרים.

מהאתר של מקימי עולה שוב ושוב הצירוף "דתי-לאומי".

שלא ישתמע מדבריי שאני לא מעריך את המפעל הזה. כל העמותות והארגונים האלה עושים עבודת קודש ואני מצדיע להם על פועלם האדיר. אבל הנקודה הזאת חורה לי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....