כל מה שכתבת לא מחפה על הכאב, הכאב הוא קיים עמוק,

ומניסיון, לא קל לרפא אותו,

ואת מסתכלת על העניין בראייה יותר גדולה,

אבל במקרים כאלה קשה מאד להרים את הראש ולהסתכל מעל לצלחת הפרטית והקטנה,

ודוגרי, למה לעשות את זה?!

לא חטפתי מכות מספיק קשות שיהיה מותר לי קצת לחשוב על עצמי ועל מה שעבר עלי?

(אני לא מדברת מתוך כאב עכשיווי, אבל זה מה שהרגשתי כשחוויתי את הקושי

ולא מצאתי על זה תשובות, אז זה מתעורר מידי פעם...)

ובכלל, אם נסתכל על כל החיים, למה לעזאזל אנחנו צריכים כל היום להילחם?!

גם חייל קרבי משחררים בשעת מלחמה, אז למה אני צריכה להלחם ברב המוחלט של החיים?!

כן, אני יודעת שאדם לעמל יולד, אבל מה לעשות, קשה לי עם זה!

-סוף פריקה-

ענבל, דווקא אהבתי מה שכתבת, וזה שזה עורר לי את הנקודה הזאת זה אומר שהצלחת לגעת בפנים...

גם לי קשה לפעמים ויעידו על כך האנשים שמכירים אותי,

הראייה הזאת היא לא ראייה שקל להגיע אליה

הבאתי אותה בניסיון לעודד.

כשמקרה כזה קורה הרבה פעמים רק אחרי הרבה זמן אנחנו שמים לב כמה הוא עזר לנו כמו שרשמתי בשרשור הזה: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t385301#4630048

לקחל לי המון זמן להגיע לראייה הזאת

אני לא רוצה לדבר עלי

אני רוצה להבהיר

בדרך כלל כשמראים את הצד השני יותר קל להתעודד

זו הייתה המטרה בשרשור שלי

לגבי שאלותייך-

אין לי תשובות.

נכון שמאכזב לפעמים לשמוע שדבר כזה?

אבל זאת האמת לאך אחד אין תשובות  חוץ מלך!

בתוכך את יודעת למה את עושה את זה!

בתוכך את יודעת את כל מה שאמרתי!

קשה לך להוציא את זה לאור

כי הכאב מחפה.

אבל מתצישהו בחייך בין אם זה יהיה אחרי החתונה ובין אם זה יהיה לקראת הפטירה

את תביני. מתישהו כולנו מגיעים לגילוי הזה

וכשמגיעים, הכל נראה אחרת.

למי שלא הבין זה היה הקפצה

אנחנו תמיד יודעים לדבר גבוהות,גבוהות..

לדבר בסיסמאות! "תחשוב טוב יהיה טוב" "הכל לטובה" וחברם למקצוע ..

שבאמת קשה לכם..דוגרי,זה עוזר להגיד סיסמה חסרת תועלת?!

אומנם בראיה לאחורה אנחנו רואים שהיה טוב,אבל באותו זמן קשה לנו.

ענבל,את צודקת במאה אחוז,זה יפה .. אבל קצת לא אפשרי

כן! להגיד סיסמה "חסרת תועלת" זה נכון!

וזה עוזר!

אבל אם תבואי ותגידי "לי זה לא עוזר, אני לא יכולה, זה קשה לי"

בטח שלא תצליחי!

אבל הראייה הזאת לא באה בדקה וגם לא בשעה

זאתץ ראייה של חיים

גם לי יהיו עוד נפילות ואני מאמינה שלכל אחד מאיתנו

אבל גם הרגעים האלה הם טובים.

הסיסמאות האלה לא חסרות תועלת!

הן מעודדות!

מה שכתבתי לא היה סיסמה "תחשוב טוב יהיה טוב"

זה היה ראיה מזוית אחרת.

לא אמרתי שאם תסתכלי ככה יהיה טוב.

אמרתי שאם תסתכלי ככה זה יעזור לך.

מצטערת אם לא

מצטערת שאתם לא מצליחים לראות

אבל אני שמחה

כי א. אני שמחה כמובן שאני הגעתי לראיה הזאת

ומי שדיבר איתי יודע עד כמה זה היה טוב ביומיים האחרונים

וב. כי אני בטוחה שאלף אחוז שגם לכם היא תגיע.

באופן יום יומי, גם אם בהתחלה קשה לנו איתו, בסוף הוא חודר פנימה. וכשנעמוד בשעת מבחן המסר הזה ישפיע.

כדי שהמסר יבוא לידי ביטוי צריך לאמץ אותו ולהאמין בו. 

לפעמים דווקא ברגעים קשים רואים את האמת שמאחורי הסיסמאות.

לפני שבועיים-שלושה קיבלתי צו ראשון. בצו מצורף שאלון רפואי בן שני עמודים שצריך למלא והוא כולו (!!) מלא מחלות ובעיות רפואיות שמי שסובל/ סבל מהן צריך לסמן.

ברוך ה', לא סימנתי כלום. פתאום הבנתי כמה בריא אני וכמה זכיתי. פתאום הכל מתגמד לעומת הצרות הגדולות באמת.

שכוייח.

בעז"ה שנזכה להעריך את החיים שלנו..

ובילבי.. באמת שמחתי לעזור..

פה בשבילך מתי שבא לך..

אני יודעת שזה ארוך

מצטערת אנסה לקצר פעם הבאה אבל תקראו!

פשוט השימוש המרובה באנטר קצת מרתיע במבט ראשון.

או שמתעצלים להגיב

וזה יפה!! הלוואי שנפנים, בעזרת ה' [ונזכה להודות לו גם על זה ]..

סליחה על החפירות

אתם יודעים למה זה דומה?

יש לי חברה שאחרי הפיגוע באוטובוס בי-ם לא הסכימה לנסוע באוטובוסים לבד.

אמרתי לה בערך מה שאמרתי לכם רק במובן של אוטובוס.

"על כל אוטובוס כזה שנפגע יש אלפי אוטובוסים שמגיעים בשלום"

סתם הזכרתם לי וזאת גם הייתה הקפצה נחמדת

זה מזה קשה ואין לך מצב כמעט לצאת מזה

זה רודף אותך לכל מקום

גם בחתונות ודברים שמחים אתה זוכר אותו

זה יפה מאוד לדבר מבחוץ נראה אותך (ח"ו) מבפנים.

שאני תוקף אבל בדיוק היום זה עלה לי שוב וזה שוב בחדר לבכות לכרית וכו

אם תסתכל בשרשור שהבאתי להקסם תראה שכן הייתי בתוך זה.

ב. מצטערת שנגתעי בנקודות רגישות.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...