לכבוד הימים הנוראים החלטנו לקיים ראיון עם אישיות מאוד מכובדת שרוב העם שומע עליה מידי פעם, במיוחד לפני יום כיפור, בצומות, באירועים טראגיים כמו לוויות, פציעות קשות או בשעת סכנה.
קוראים לה נשמה.
שלום נשמה, איך את מרגישה בימים נוראים אלו?
- נורא, אני מרגישה מאוד מוזנחת.
- מדוע, סוף סוף מתעניינים בך?
- קשה לי, תבין, אני רגילה לעולם שכולו טוב, כל התענוגים בעולם הזה לא שווים כלום בעיני. לא מספיק שמים לב אליי. כשהתחתנתי עם הגוף התייעצתי עם רבותיי, הם דנו שנתיים וחצי האם בדיעבד זה טוב שהתחתנתי איתו או לא. ובסוף החליטו שהיה עדיף לי להשאר בעולם העליון ולהתענג שם על ד', אבל עכשיו כבר אי אפשר להתגרש, כי אם אני כאן זה ברצון ד', לכן כדאי לי לשדל את הגוף לשים לב אליי ולעשות מעשים טובים.
- את נשמעת מאוד מסכנה..
- זה רק בראיון אני מדברת ככה, אבל בפנים אני מלאה גבורה, יש בי עודף מרץ וזריזות להופיע את הטוב שבי, את הקדושה שלי.
- איך מרץ זה בא לידי ביטוי בפועל?
- אני קוראת מתוך האדם, לפעמים אני אפילו צועקת עליו "איכה", איפה אתה אמור להיות?! מה נסגר איתך? איך הגעת למצב הזה?! תחזור לעצמך!!
- הוא מקשיב לך?
- לא תמיד, הוא בד"כ נזכר בי כשרע לו, הוא אומר לי אני מצטער, את צודקת, אבל תביני אותי, גם לי קשה, יש כ"כ הרבה פיתויים בחוץ, גם יש לי עבודה וחברים שמשכיחים אותך ממני.
- את רוצה שהוא יעזוב את החיים שלו?
- חס ושלום, אני רוצה שיהיה לו טוב, אבל הוא חושב שהטוב הוא כשהוא שוכח אותי, הוא לא מבין שכשהוא מזניח אותי הוא מזניח את עצמו, אני זה העיקר שלו בחיים, אני לא אומרת זאת מתוך התנשאות ח"ו, אלא מתוך הכרה בערך שלי. הוא גם מודה בזה שבלעדי חייו אינם חיים אלא שקשה לו. אני החיים האמיתיים שלו.
כשהיינו בחוץ לארץ באמת אמרתי לו כל הזמן שימעט באכילה ושתייה ויעזוב את חיי החומר, אבל מאז שעלינו לארץ אני פחות שוברת אותו.
הוא חושב שכשהוא עושה מה שבא לו זה החיים, אבל זה חיצוני, זה זול, בהתחלה זה נראה שזה מלא כח וחיוּת, אבל אח"כ הוא מרגיש רע וריק, מה שיש לו בהתחלה זו הנאה רגעית, זמנית. אני נותנת לו הנאה נצחית.
- אבל את מבטיחה הבטחות רחוקות, בעוה"ב. את ההנאה הרגעית הוא מקבל כאן.
- זאת בדיוק הטעות שלו, הוא לא מבין שאני מביאה לו עונג בעולם הזה, אבל זה לוקח זמן להתרגל, מי שרגיל לתענוגות גסים קשה לו להתרגל לתענוגות רוחניים ועדינים, אבל ברגע שהוא מתענג על ד' בעוה"ז הוא לא רוצה להפסיק, הוא מתקדם ועולה ממדרגה למדרגה.
- אבל הוא שקוע בעולם החומר, איך הוא ישתחרר ממנו?
- שילמד תורה, יעשה מצוות, יתפלל, זה יזכך אותו, שיתן לי יותר מקום בחיים שלו, ככל שהוא יותר ישים לב אליי הוא ירגיש שהוא שב לעצמו וזה יתן לו כוחות להשתחרר מהרע.
- איך בבת-אחת הוא ישתחרר מהרע?! זה בלתי אפשרי.
אני מאמינה שזה אפשרי, בבת-אחת הוא יכול להכיר את כל הכיעור שהוא נמצא בתוכו ולעזוב אותו, אבל בגלל שאני מכירה אותו הרבה שנים ואם אני אגיד לו את זה הוא לא יאמין לי וסתם ייאש אותו אז אני מסבירה לו בשפה שלו, שהוא חי בעולם החומר – שיעשה זאת לאט לאט, עוד לימוד תורה, עוד מצווה, עוד תפילה – כל מצווה נותנת לו קדושה וגבורה להשתנות.
- לאט לאט זה גם מייאש, בינתיים הוא קרוע בינך ובין עולם ההנאות הרגעיות.
- נכון, זה הנסיון שלו בחיים, פה הוא נבחן, מה הוא עושה כשהוא קרוע, האם הוא מקשיב לי, או לעצמו, זאת הבחירה החופשית שלו. ותאמין לי ברגע שהוא מקשיב לי הוא חש סיפוק כ"כ גדול, כמו אחרי מסע, שהיה קשה אבל שווה את המאמץ ונתן כוחות לעשות את המסע הבא. אבל מסע זה כידוע אחרי סרגל מאמצים, ברגע שיבין את המטרה, את העיקר שלו בחיים, הוא יבין שזה יכול לקחת הרבה שנים והוא יהיה מוכן לשאת בעול, כי כשמישהו חשוב לך אתה מוכן לתת בשבילו את הכל, כמו יעקב שאהב את רחל ועבד למענה כמה שנים שנראו בעיניו כימים אחדים.
- את חושבת שהוא מרוצה שהתחתנתם?
סה"כ כן, תראה אנחנו מסתדרים פחות או יותר, הוא גם לוקח אחריות עליי, כשהוא אשם הוא אומר לי טעיתי, אני רוצה לתקן, אני רוצה ללמוד להסתדר יחד, הוא גם מתייעץ הרבה עם הרב שלו, אני אוהבת את העצות שלו, תמיד הוא עושה ביננו שלום-בית, ת"ח אמיתיים מרבים שלום בעולם.
- לסיום יש לך מסר שאת רוצה להעביר לציבור?
- כן : שימו לב אל הנשמה, לשם שבו ואחלמה, ואורה כאור החמה, שבעתיים כאור הבוקר. מכסא כבוד חוצבה, לגור בארץ ערבה, להצילה מלהבה ולהאירה לפנות בוקר. עורו נא כי בכל לילה נשמתכם עולה למעלה לתת דין וחשבון מפעלה, ליוצר ערב ובוקר. ימצאוה מחודשת בזכיות ובתוספת כמו כלה מקושטת תמיד בבוקר בבוקר. הנאמן בפקדונו יחזירנה לו ברצונו, איש לא גווע בעוונו ויהי ערב ויהי בוקר. והחיו העניה יחידה תמה ונקיה, ואשר נפשו לא חיה איך יזכה לאור הבוקר?!
כמו כן אני רוצה להודות לרבש"ע שהפליא לעשות את השידוך הזה.
שנה טובה לכולם שתכתבו ותחתמו לחיים אמיתיים,לחיים שחפץ בהם מלך חפץ בחיים.
קוראים לה נשמה.
שלום נשמה, איך את מרגישה בימים נוראים אלו?
- נורא, אני מרגישה מאוד מוזנחת.
- מדוע, סוף סוף מתעניינים בך?
- קשה לי, תבין, אני רגילה לעולם שכולו טוב, כל התענוגים בעולם הזה לא שווים כלום בעיני. לא מספיק שמים לב אליי. כשהתחתנתי עם הגוף התייעצתי עם רבותיי, הם דנו שנתיים וחצי האם בדיעבד זה טוב שהתחתנתי איתו או לא. ובסוף החליטו שהיה עדיף לי להשאר בעולם העליון ולהתענג שם על ד', אבל עכשיו כבר אי אפשר להתגרש, כי אם אני כאן זה ברצון ד', לכן כדאי לי לשדל את הגוף לשים לב אליי ולעשות מעשים טובים.
- את נשמעת מאוד מסכנה..
- זה רק בראיון אני מדברת ככה, אבל בפנים אני מלאה גבורה, יש בי עודף מרץ וזריזות להופיע את הטוב שבי, את הקדושה שלי.
- איך מרץ זה בא לידי ביטוי בפועל?
- אני קוראת מתוך האדם, לפעמים אני אפילו צועקת עליו "איכה", איפה אתה אמור להיות?! מה נסגר איתך? איך הגעת למצב הזה?! תחזור לעצמך!!
- הוא מקשיב לך?
- לא תמיד, הוא בד"כ נזכר בי כשרע לו, הוא אומר לי אני מצטער, את צודקת, אבל תביני אותי, גם לי קשה, יש כ"כ הרבה פיתויים בחוץ, גם יש לי עבודה וחברים שמשכיחים אותך ממני.
- את רוצה שהוא יעזוב את החיים שלו?
- חס ושלום, אני רוצה שיהיה לו טוב, אבל הוא חושב שהטוב הוא כשהוא שוכח אותי, הוא לא מבין שכשהוא מזניח אותי הוא מזניח את עצמו, אני זה העיקר שלו בחיים, אני לא אומרת זאת מתוך התנשאות ח"ו, אלא מתוך הכרה בערך שלי. הוא גם מודה בזה שבלעדי חייו אינם חיים אלא שקשה לו. אני החיים האמיתיים שלו.
כשהיינו בחוץ לארץ באמת אמרתי לו כל הזמן שימעט באכילה ושתייה ויעזוב את חיי החומר, אבל מאז שעלינו לארץ אני פחות שוברת אותו.
הוא חושב שכשהוא עושה מה שבא לו זה החיים, אבל זה חיצוני, זה זול, בהתחלה זה נראה שזה מלא כח וחיוּת, אבל אח"כ הוא מרגיש רע וריק, מה שיש לו בהתחלה זו הנאה רגעית, זמנית. אני נותנת לו הנאה נצחית.
- אבל את מבטיחה הבטחות רחוקות, בעוה"ב. את ההנאה הרגעית הוא מקבל כאן.
- זאת בדיוק הטעות שלו, הוא לא מבין שאני מביאה לו עונג בעולם הזה, אבל זה לוקח זמן להתרגל, מי שרגיל לתענוגות גסים קשה לו להתרגל לתענוגות רוחניים ועדינים, אבל ברגע שהוא מתענג על ד' בעוה"ז הוא לא רוצה להפסיק, הוא מתקדם ועולה ממדרגה למדרגה.
- אבל הוא שקוע בעולם החומר, איך הוא ישתחרר ממנו?
- שילמד תורה, יעשה מצוות, יתפלל, זה יזכך אותו, שיתן לי יותר מקום בחיים שלו, ככל שהוא יותר ישים לב אליי הוא ירגיש שהוא שב לעצמו וזה יתן לו כוחות להשתחרר מהרע.
- איך בבת-אחת הוא ישתחרר מהרע?! זה בלתי אפשרי.
אני מאמינה שזה אפשרי, בבת-אחת הוא יכול להכיר את כל הכיעור שהוא נמצא בתוכו ולעזוב אותו, אבל בגלל שאני מכירה אותו הרבה שנים ואם אני אגיד לו את זה הוא לא יאמין לי וסתם ייאש אותו אז אני מסבירה לו בשפה שלו, שהוא חי בעולם החומר – שיעשה זאת לאט לאט, עוד לימוד תורה, עוד מצווה, עוד תפילה – כל מצווה נותנת לו קדושה וגבורה להשתנות.
- לאט לאט זה גם מייאש, בינתיים הוא קרוע בינך ובין עולם ההנאות הרגעיות.
- נכון, זה הנסיון שלו בחיים, פה הוא נבחן, מה הוא עושה כשהוא קרוע, האם הוא מקשיב לי, או לעצמו, זאת הבחירה החופשית שלו. ותאמין לי ברגע שהוא מקשיב לי הוא חש סיפוק כ"כ גדול, כמו אחרי מסע, שהיה קשה אבל שווה את המאמץ ונתן כוחות לעשות את המסע הבא. אבל מסע זה כידוע אחרי סרגל מאמצים, ברגע שיבין את המטרה, את העיקר שלו בחיים, הוא יבין שזה יכול לקחת הרבה שנים והוא יהיה מוכן לשאת בעול, כי כשמישהו חשוב לך אתה מוכן לתת בשבילו את הכל, כמו יעקב שאהב את רחל ועבד למענה כמה שנים שנראו בעיניו כימים אחדים.
- את חושבת שהוא מרוצה שהתחתנתם?
סה"כ כן, תראה אנחנו מסתדרים פחות או יותר, הוא גם לוקח אחריות עליי, כשהוא אשם הוא אומר לי טעיתי, אני רוצה לתקן, אני רוצה ללמוד להסתדר יחד, הוא גם מתייעץ הרבה עם הרב שלו, אני אוהבת את העצות שלו, תמיד הוא עושה ביננו שלום-בית, ת"ח אמיתיים מרבים שלום בעולם.
- לסיום יש לך מסר שאת רוצה להעביר לציבור?
- כן : שימו לב אל הנשמה, לשם שבו ואחלמה, ואורה כאור החמה, שבעתיים כאור הבוקר. מכסא כבוד חוצבה, לגור בארץ ערבה, להצילה מלהבה ולהאירה לפנות בוקר. עורו נא כי בכל לילה נשמתכם עולה למעלה לתת דין וחשבון מפעלה, ליוצר ערב ובוקר. ימצאוה מחודשת בזכיות ובתוספת כמו כלה מקושטת תמיד בבוקר בבוקר. הנאמן בפקדונו יחזירנה לו ברצונו, איש לא גווע בעוונו ויהי ערב ויהי בוקר. והחיו העניה יחידה תמה ונקיה, ואשר נפשו לא חיה איך יזכה לאור הבוקר?!
כמו כן אני רוצה להודות לרבש"ע שהפליא לעשות את השידוך הזה.
שנה טובה לכולם שתכתבו ותחתמו לחיים אמיתיים,לחיים שחפץ בהם מלך חפץ בחיים.
