פשוט לא מרגישה חודש אלול!! פשוט לא מרגישה שמחר יוכ''פ!!! זה כ''כ מבאס.. אמרתי לעצמי" אין השנה אני מתקדמת בזה וזה וזה.." ושום דבר לא הלך!!! אפילו השבוע בקושי התפללתי.. בקושי הרגשה שזה 10 ימי תשובה!!!! וגם כמעטש לא היו לנו שיחות באולפנא.. אז לגמרי...

פשוט לא ניצלתי תחודש הזה!!! תשבוע הזה!!! ועוד לחשוב שאומרים ש10 ימי תשובה מעידים על כל השנה שתהיהה...

מה עושים?!?!

א-ב-ל,

החלטתי לא לשכוח דבר אחד!:

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן!!!!!!!!!!!!!!

כל זמן שהנר דולק-אתה יכול לתקן!!

השיר מוקדש:

"אפילו חרב חדה..אל יתיאש מן הרחמים!!!" אפילו שניה לפני יום כיפור!! ובכלל, תמיד!![כל הקטע זה לא רק לפני יום כיפור, המבחן האמיתי הוא אחרי..אבל זה עניין אחר..]

תעבדי על עצמך עכשו, באמת! ה' תמיד מחכה לך!!!אפעם אפעם לעולמים לא מאוחר!!

המלך בשדה גם שבריר של שניה לפני יום כיפור וביום כיפור עצמו. ה-מ-ל-ך בשדה! קול דודי דופק!! 

[ולא נשכח מה שחז"ל אמרו "שוב יום אחד לפני ממתך" תמיד תחשבי כאילו (ח"ו שנזכה ל120 שנים טובות וארוכות!) את מחר יכולה להפטר מהעולם הזה. תשאלי את עצמך: מה עשית היום? (ואי יש לי היום קטע עם שירים..)]

תעשי חשבון נפש. במה אני צרכה לתקן את עצמי? איזה מידות לא טובות יש בי?  פגעתי במישהו? וכו' 

וגם אם בתפילה לא בדיוק התכוונתי וקצת עופפתי..ואני מגלה את עצמי ב"מודים" או אפילו ב"אלקי נצור" תתפסי את עצמך!! גם עכשו זה טוב!! וככה בכל דבר!

ועוד משהו שמוקדש-

"נשמה קדושה,

אל נא תבכי שבורת כנף,

הן תעידי עלי כ-מ-ה הייתי נכסף"

("אייכה"\שולי רנד) 

ונשמה קדושה!!

לא לשכוח אף פעם!!

יש בך כוחות!!!מטורפים!!באמת!!

תנצלי אותם!! קדימה! 1-2!

ו-"אין יאוש בעולם כלל"!!!

ב"הצלחה רבה, ענקית

מוזמנת באישי!

קודם כל -

מה שחשוב זה התהליך, המאמץ, הדרך. וגם אם לא הרגשת ב"אורות" בסופו של דבר - זה ממש לא המדד לעבודת ה' שלך.

הכאב שלך עכשיו, הוא הוא שמבטא את הרצון האמיתי והכן.

ומה יותר חשוב מזה?

(תנסי לצעוק את זה מחר בתפילה. ה', כל כך ניסיתי - תעזור לי!)

ביום ראשון בבוקר, או אפילו אחרי שבוע או פרק זמן -

תשאלי את עצמך: למה.

למה לא מצליח לך שוב ושוב ושוב.

נכון שהכי חשוב המאמץ, אבל בעקבותיו צריך להגיע סיפוק. לא תמיד, אבל גם לא אף פעם.

ואם שנה אחר שנה את לא מצליחה להתעלות בימים נוראים, אז... אולי הדרך שלך לשם לא מדויקת?

(במיוחד כשאת לא מצליחה ללכת בדרך הזאת. את יושבת עכשיו על המחשב ו"מכריחה" את עצמך להכנס לאווירה.

כי אם זה היה מאמץ בריא שמוביל לטוב, היית הרבה יותר שלימה איתו)

יש לי מחשבות על דרכים אחרות אפשריות, או לפחות על ספרים שמהם ניתן ללמוד ולהבנות -

אבל אני לא רוצה לזרוק רעיונות (ובעצם - תיאוריות עליך) בלי שאני מכירה.

אז אם תרצי, את יכולה לשלוח מסר.

בהצלחה רבה רבה,

ותשמחי ברצון הטוב שיש לך.

זה המון.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...