קראתי את מה שכתבת לאשתך, כאן וגם בעולם קטן, ואין לי מילים, נהנתי מאוד. וקראתי עם חיוך כל כך גדול.
כל כך הרבה אמונה, תמימות, אמת, פשטות, חיים!
ובא לי לכתוב לך, שרק על סמך דברייך ניכר שבחורים שכמוך יכולים להתחתן גם בגיל 16. ( האמת היא שאחרי שאחותי הגדולה הפנתה אותי למה שקראת בעולם קטן על מנת שאקרא, אמרתי לה שבחור שכזה בטח יתחתן לכל היותר עוד שנתיים.)
גיל נישואים הוא ענין מאוד אינדיוידואלי ואישי, יש כאלה שמתאים להם להתחתן בגיל 18, ויש כאלה שמתחילים להתפתח מבחינה אישית, לצמוח מבחינה רוחנית רק בגיל 18. אני לא אומרת שעל מנת להתחתן צריך לגמור את כל העבודה האישית על עצמך מבחינת מידות, אישיות, עבודת השם או כל דבר אחר, כי תכלס- עובדים כל החיים, גם אחרי שמתחתנים ממשיכים לגדול ולצמוח ולהתפתח. אבל אני כן אומר, שצריכים להגיע לרמה כלשהי מבחינת הבנין האישי, הבשלות הנפשית והאישיותית על מנת שתהיה לך יכולת ממשית לבנות בית כפי שאתה כל כך חולם ושואף ורוצה.
כי חלומות ושאיפות כל כך נשגים ורמים כשלך, זה מעולה ב"ה, לגמרי. אבל צריך לדעת שהשאיפות האלו בע"ה הולכות להתבטא ברמה היותר פרקטית בפרטים הטכניים היותר קטנים שכרוכים בהקמת בית. וזה חלילה לא אמור לייאש, אלא זה אמור לגרום לך להבין, שאדם צריך להתבסס, ולהיות קצת יותר מיוצב, בכדי להתחתן.
ויכול להיות שאתה כבר עכשיו מספיק סגור על עצמך, ויכול להיות שאתה באמת בוגר מספיק. אני תמיד טוענת שבנים בדר"כ צריכים ללמוד קצת בישיבה, לפני שהם מתחתנים, כי כשהם נכנסים לישיבה הם מתחילים להתאפס על עצמם בצורה שאפילו הם לא חשבו עליה, ומתחילים קצת לתפוס כיוון ודרך, וליצב את עצמם מבחינה רוחנית ותורנית. אבל שוב, זה ענין אינדוידואלי לחלוטין, ויש כאלה שיכולים להתחתן עוד לפני.
מכל מקום, אתה כותב מקסים. וכל כך כל כך מתוק.
כיף לקרוא. פשוט כיף!
בהצלחה!