שגורם לך להזדהות עם הצד הכי גרוע של המשוואה.

ואני לא בררנית גדולה בספרים.

לשים לב להודיע על זה. הרבה חבר'ה פה מסתמכים על זה שחברי הפורום דתיים ושאם הם ממליצים על משהו זה כנראה די נקי. 

ב) הרעיון דווקא ממש מעניין.

אולי זה שהיא היתה נשואה הרס את זה, אבל מבחינה רעיונית זה נושא שנפוץ היום וצריך לברר אותו.

מעניין אותי לשמוע את דעתכם, אם קשר כזה באמת יש בו מן האמת  

עדיין בהתלבטות אם לקרוא את ספר ההמשך...

חשבתי על זה ששחכתי לציין את הבעיתיות הרבה.

ולגבי סוג הקשר- אני לא דוגלת בקשרים כאלה, דרך מסך ומקלדת. זה אשכרה לא אמיתי- כמו שהעולם שלנו לא מורכב ממקלדת ומסך, כך קשר אמיתי וחזק לא עובד ככה.

עצבן אותי נורא צרות הקשר שלהם- כמו שלייקה אמר- אני לא יודע עליך כלום- והאי- המעצבנת- שאלה אותו מה זה מעניין אותו. הם לא יודעים כלום אחד על השני. לא מחוברים באמת.

לשם שינוי אני לא מזדהה עם השרק הזה (למרות שדעת הרוב אומרת ההפך).

בספרי מכתבים הרבה יותר קל לנו לחשוב שהגיבורים ממש מתאימים (מי פה לא רצה שטליה ודב מ'מכתבים לטליה' יתחתנו בסוף, שירים יד! ), אבל במיילים זה שונה? (שימו לב שזה לא היה סתם צ'אט, זה היה מיילים).

ואם אני מכיר במיילים נגיד רק חלק מהאדם. גם במציאות אני מכיר רק חלק ממנו, מה הופך את החלק הזה ליותר חשוב? דברים שצריך לחשוב עליהם..

אין בו שום דבר, חוץ מהקלילות שהביאה אותי, בעצ, לעמוד ולקרוא ולגמור אותו בעמידה בסטימצקי

אין לו תוכן, אבל הדרך בה מסתפר כל העסק היא דרך מקורית

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.