בס"ד
סיפור הלידה של בכורתנו
בס"ד
ביום רביעי, 31.8. היה התאריך המשוער. שום דבר לא זז, מתקדם, ואני מתבאסת...
יום ראשון, 4.9, מתחילים לי כאבי בטן בבוקר. בעלי מקבל חופשה מהצבא. מתחיל לעשות לי עיסויים. מתחילים להתרגש ביחד...
טררר... הפלאפון הצבאי מצלצל. יש כוננות, אתה חייב לעלות לבסיס.
מה? אבל אישתי עם צירים!!!
אין מה לעשות. כשיהיה משהו תרד חזרה [מרחק נסיעה של 6 שעות באוטובוס, בערך...].
נפרדים בדמעות, מבטיחה לעדכן כל הזמן.
הצירים הפסיקו באורך פלא!!! חוזרת למיטה, רגועה, מצליחה לישון קצת.
5.9, שני, אין זכר לצירים. אולי בכל זאת אספיק את הקורס שלי במכללה בימים שלישי-רביעי-חמישי?
6.9, שלישי, לומדת כמו שצריך.
7.9, בעלי חוזר רבעו"ש (יש!!!), עדיין אין כלום.
8.9, יום חמישי, הולכת ללימודים. מגיעה הביתה- שוב התחילו לי כאבי בטן. יש טיפה דם. מתחילים להתרגש... זה מתחיל להיות אמיתי...
מתקשרת לתומכת לידה שלי- יפעת המקסימה. היא אומרת לי לצאת כשהצירים כל 3-5 דקות באורך של לפחות 40 שניות. מנסים לתזמן. בערך כל 6-7 דקות ל20 שניות. יש לנו עוד זמן. מנסים לנצל את הזמן שלנו כזוג לפני שאנחנו הופכים למשפחה...
מתקשרים לאמא שלי, לאמא שלו, מעדכנים שאולי תהיה התפתחות הלילה ונבלה בבית החולים.
נרדמים על הספה. כלומר, בעלי נרדם, אני לא מצליחה לישון בגלל ההתרגשות וגם הכאבים...
9.9, יום שישי. קמים בבוקר, המתוק שלי מכין לי ארוחת בוקר שווה ומושקעת. הצירים נעשים תכופים יותר. זה הזמן לצאת! מתקשרת לאמא שלי ואומרת לה שאנחנו יוצאים ושתתארגן, אנחנו באים לקחת אותה.
מגיעים לבית חולים בערך בשעה 3 בצהריים, אחרי שדוד שלי עבר תאונת דרכים ואושפז באותו בית חולים. הצירים יורדים והם בערך כל 10-12 דקות. נכנסים. מתחילים לעשות קצת הליכות. להפיג את המתח.
נכנסים למיון יולדות. אני מקבלת צמיד, בעלי מקבל, שניהם נשארים איתי, אני קצת מתחילה לפחד מכל הבכיות שאני שומאת מסביב.
ניגשת אלי אחות צעירה וחמודה שבודקת לי פתיחה ומחיקה- 3 וחצי ומחיקה 100!!! ווואו אני בשוק. איזה כיף! זה אמיתי!!!!
יוצאת לטייל שוב. חוזרת כעבור שעה. פתיחה 4 וחצי.
הכאבים עדיין נסבלים, לא רוצה עדיין אפידורל.
נכנסת למקלחת. מתחילה לקפץ על הכדור פיזיו.
השעה 6 ומשהו. שבת נכנסת. הולכים להדליק נרות. אני מתקפלת מכאב בכל ציר.
אני מתפללת ומבקשת שהלידה תעבור בטוב, שכל הילדות באשר הן תזכנה להחזיק תינוקות שלמים ופעוטים ומתוקים אחרי לידות קלות.
בעלי הולך להתפלל. גם אני מנסה.
חוזרים לעשות קידוש בכניסה למיון. המון אנשים מצטרפים.
בערך בשמונה אני נכנסת שוב למדוד פתיחה. 6!!! יאללה לחדר לידה.
הכאבים כבר בלתי נסבלים. אני רוצה אפידרואל!!!
נעמי המיילדת נכנסת. אין בעיה! המרדים כבר מגיע.
הוא מגיע. צרפתי כזה חמוד שמתחיל לספר לי בדיחות.אסור לי לזוז!!! זה מסוכן. נעמי מחזיקה אותי עם הגב קמור. דקירה בגב. אאוצ´!! זה כאב.
עכשיו מחדירים את האפידורל. יש לי מן זרם כזה בגב. הנה תכף זה ישפיע!!!
אחחח... הנה זה מתחיל. לא מרגישה צירים. רק המוניטור מראה את הצירים.
אני עייפה, השעה כבר 10 בלילה. אני הולכת לישון בחדר לידה!!!
בודקים פתיחה. 7. וואו! שומעת את זעקות הכאב בחדרים לידי ואת הבכיות של התינוקות הטהורים ואומרת- איזה כיף... תכף גם התינוקת שלי תבכה ככה, בעזרת ה´....
בשעה רבע ךל11. פתיחה 8 וחצי ועוד לא ירדו לי המים. פקעו לי אותם. נוזל ירקרק נוזל לו ואני מתרגשת... הנה סימן מהבת שלי...
השעה 1 בלילה. פתיחה מלאה. מתחילים ללחוץ. לחצתי בדיוק כמו שלמדתי, עם הנשימות.
המיילדת מעודדת אותי- הנה!! את מצליחה!!! את נהדרת!!! יש לה שיער שחור... ואני צוחקת- הלוואי שתיקח את השיער המהמם שלי ולא את של בעלי....
זה מתיש הלחיצות.
אני לוחצת לוחצת לוחצת וזה לא יוצא....
השעה 3 ורבע. לא מתקדם.
בשעה 4 כבר אמרו לי- זהו, או ניתוח או ואקום.אמרתי וואקום.
מארגנים את הואקום. אני צורחת מכאבים- נגמרה לי ההשפעה של האפידורל כנראה...
הרופא חמור הסבר צורח עלי שאפסיק לצעוק- ואני לא יכולה! זה גדול עלי!!! אמאלה!!!! אם יש לי סיוט מהלידה- זה הרגע הזה... הרופא הזה... אם הייתי יודעת מה השם שלו הייתי כוותבת עליו מכתב תלונה.
מוציאים את בעלי ואמא שלי. אני לבד עם סגל רפואי שלם.
מתה מפחד. מכאבים. ממה לא...
יש לי ציר. אני צורחת שיש לי ציר! הלו!!! חכו!!!! מנסה לדחוף. אולי היא תצא לבד. לא יוצאת.
4:35. אין ברירה. מחדירים לי ואקום. תוך 3 דקות של סבל נוראי הבת שלי בחוץ. מניחים אותה עלי, איך שהיא.
בעלי ואמא שלי נכנסים. מתרגשים. בוכים. מברכים שהחיינו.
שוקלים אותה. 3272 גרם של אושר אינסופי ומתיקות עילאית.
4:38 בבוקרו של יום שבת פרשת כי תצא, מגיחה לעולם ביתנו הבכורה.
לוקחים אותה. מתחילים לתפור אותי. כאבים כאבים כאבים...
אבל ב"ה, העבירו אותי למחלקה בשעה 6 בבוקר של יום שבת.
אני אמא. בעלי אבא.
אנחנו משפחה.
למרות שהסוף היה קשה, הייתה לי לידה מדהימה מדהימה, עם שליחים נהדרים וטובים, צוות מקסים,
והכי חשוב מלווים מקסימים שלא הייתי מחליפה לעולם!!!!!!
תודה לרבונו של עולם על אינסוף סיעתא דישמיא, מההתחלה ועד הסוף..
שיהיה בכיף ובהצלחה לכולן!
~~~
וזה המקום להודות- שוב- ליפעת,
תודה על הכל!!!
הרבה מאוד מאוד מאוד בזכותך...
אוהבת אותך 
המון נחת ! התפעלתי מהאומץ.