ראיתי שנפתחו שירשורים לגבי ההתנדבות וכל מה שהיה. לי לא יצא להגיע, כי הייתי במקום אחר- בהתנדבות אחרת, ליתר דיוק.
הייתי בסוג של בית חולים כזה לגלאי הפלוס פלוס, ועשינו שמח, וטוב על הלב. הבאנו קישוטים, דיברנו איתם, קישטנו את הסוכה ואת כל הבית חולים בכללי..
וכל פעם שאני מגיעה למקומות כאלו- אני נדהמת מחדש, ובאיזשהו שלב הולכת לצד וחברה שלי מגיעה ונותנת לי חיבוק.
כי פתאום יותר קל להתחבר- לכל הקטע הזה של --
"תגיד תודה לה' על כל נשימה ונשימה!"
כי אתה רואה אנשים בלי ידיים ורגלים, רואה זקנים מחוברים למיטות שגם על כסא גלגלים הם לא יכולים לזוז, אתה רואה אנשים- שתכל'ס, מה שמחזיק אותם, זה המכונות!
ופתאום את נושמת, (ומריחה את האוויר המלא מלא בתרופות) ומבינה שזה בכלל לא מובן מאליו! שאת ככה כבר מספר שנים לא מועט, ויש אנשים שפשוט לא מסוגלים לזה!
ואתמול היה יום כיפור, ואת יודעת ששנה הבאה.. הזקנה הנחמדה שלא יכולה לדבר לראות ולשמוע, לא בטוח תהיה כאן.
רק רציתי לשתף בכמה מהמחשבות שלי, זה מניק אחר שלי- אחד לא מוכר, כי יותר נעים לכתוב ככה. (נו באמת- איפה האנונמי כשצריך אותו? 
)
כל הכבוד על ההתנדבות היום! אולי תשתפו גם אתם, שנלמד. 
שנזכה להודות לה' תמיד, על כל דבר!
ותמשיכו לעשות מעשים כ''כ גדולים, ולשמח ולהרקיד אנשים! (זקנים וילדים כאחד. )
אוהבת המון המון!