איפה הסיפור?

עני אחד, שמכלכל בקושי רב את משפחתו, חזר לביתו, ובדרכו הוא רואה פרסומת ענקית:

הפלגה מיוחדת!!!

בעוד יומיים תצא הפלגה לאי שהכול שם מלא יהלומיים - החוף עשויי מיהלומים - פשוט לבוא ולקחת.

ההפלגה חזור היא בעוד 5 שנים.

תשלום: 10,000

העני מתלהב, חוזר לביתו, מספר לאשתו, והיא מתלהבת, והם מחליטים שהוא ייסע. הם מוציאים חסכונות, ומגיעים לסכום. הוא אורז, נפרד ממשפחתו, ועולה לאונייה. אחרי שלוש ימים, הוא מגיע. ובאמת, כמו שהיה כתוב, הכל היה עשוי מיהלומים. רק יהלומים.

טוב, הם מגיעים, הוא ממלא שק, ואז הוא אומר לעצמו "מה, אני אסחב עם זה 5 שנים? לפני שאני אלך אני אאסוף קצת, זה לא שיגמר לי, יש פה המון."

טוב, הוא הולך, מסתובב בעיר - ככלות הכל אני צריך לחיות פה 5 שנים.

טוב הוא מסתובב קצת, והוא מתיישב במסעדה, ומוציא מהתיק שלו פרוסת לחם ותפוח אדמה, ומתכונן לאכול.

הוא בא להכניס את התפוח אדמה לפה, והוא רואה שכולם מסתכלים עליו. הוא שואל אותם "מה, מה קרה?" והם מסבירים לו שתפוח אדמה זה כסף אצלם. טוב, הוא מוכר את התפו"א, ומוצא לו מקום לישון, ועובד.

עוברות 5 שנים, והוא אורז, ולוקח את התפו"א שהוא הרוויח בשק - זה כל הרכוש שלו. והוא בא לעלות לאונייה, ומשהו מציק לו. הוא מרגיש שהוא ששכח משהו. הוא עולה לאונייה, והאונייה באה לצאת, ואז הוא נזכר - לא הבאתי יהלומים!

הוא רץ מהר, ומבקש מהם לחכות לו. הם נותנים לו 10 שניות. הוא רץ, תופס יהלום ורץ לאונייה.

כל הנסיעה הוא מצטער, ומתלבט מה לומר למשפחה שלו. הוא מגיע, והמשפחה שלו אומרת לו "נו?" והוא מספר להם, ומראה להם את היהלום היחיד.

הם מצטערים, אבל מה לעשות, לפחות נשמח עם מה שיש.

היהלום מספיק להם לחיות ברווח, אבל לא בעושר.

והם כל הזמן מצטערים, כי אם הוא היה זוכר הם היו חיים בעושר.

הנמשל:

אדם יורד לעולם, בשביל לעשות מצוות. בכל מקום וזמן יש הזדמנות לעשות מצווה. אבל אנחנו, במקום לנצל את זה, אנחנו מתייחסים לדברים אחרים, שוליים.

ובסוף, אנחנו נזכרים למה באנו, ומנסים לתפוס משהו, לפחות משהו אחד.

אז בואו ננצל כל רגע!!!

שמעתי את זה מברכה קופמן

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...