אולי היא  בכלל מתכוונת ל24 י-מ-י-ם...

<ציני-ציני-ציני>

כי אחרת לא מבינים אותי כנראה..

תרדו עליי..

אבל הרבה זמן לא הייתי פה..

אז אתם סתם מלכלכים

את יודעת,זה עולה להרבה אנשים לראש..

אבל באמת,אלירז,זו רק כתבה!!!

מובא בספה"מ (בספר המעניין) "כאוס" לג'יימס גליק,

שבפרוייקט מנהטן של אופנהיימר, הפרוייקט לתכנון

הנשק הגרעיני של אמריקה ב"לוס אלמוס" במקסיקו,

היה מדען יהודי אחד, שהיה טיפוס "חוישב" כזה,

מסתכל הרבה על עננים, והיה עושה ניסויים בעצמו

האם הוא יכול להרגיל את גופו ליממה של 26 שעות.

היממות שלו היו מדי פעם מתחילות - פעם בבוקר,

פעם בצהריים, פעם בערב...

(אני חשבתי - להתחיל יממה בבוקר?! איך אפשר

להיות ער בבוקר!?)

אלירז - או שאת ממש...אווט

או ששכחת את כולנ"ו

או שלא קראת את השירשור הכירות בשנתיים האחרונות

יש פה כמה וכמה וכמה

נורא מבאס לחשוב שאתה היחיד בן 24 ומעלה שכותב בפורום של בני 19,20..

והשרשור היכרות, אני לא מאמינה שאנשים מעיינים בו בשעותיהם הפנויות (מחילה על הבייבי שלך )

אז אני אוספת לעצמי רשימה...

ואם.. ו.. הם יתנו לי אישור..

אני אשלח להם אותה.. 

איך זה נשמע עכשיו?

זה לא חייב להיות למען היכרות זוגית

לפעמים נחמד פשוט לדבר עם מישהו שנמצא באותו שלב בחיים.. מבחינה נפשית, מנטלית וכו'..

אז זה בדיוק ההיפך מהיכרות זוגית אם מישהו אחר.

אבל לא נחפור.

אבל בשביל זה יש חברים בעולם האמיתי, לא?

שאת אוספת רשימת שמות לצורכי "שירות הציבור"?

חלש...חלש...

אני מהמרת על זה שאו שהחלטת להתחיל לצאת עם גדולים,או שאת בונה על להרחיב את חלקת הנדל"ן שלך בגן עדן.או שכל התשובות נכונות.

שסביר להניח שאם הם גבעוניסטים.. כבר יצאתי איתם באחד הגלגולים..

מזה כמה ימים מלאו לי 24...

בהחלט מעניין אם יש פה גם רף גילאים גבוהה יותר, זה בהחלט מרגיש לי משפיע על הנוחות שלי להשתתף בפורום וזה..

שבע"ה ביומולדת הבא נשקיף עליך מ(פורום אחד) למעלה!!

נשואים, אבל נשאר פה...

לא בהגזמה, אבל עד 6 שנים בערך מתחת זה הגיוני

אם היא בשירות והוא בתואר או שפער גילאים יותר מידי גדול

זה יקשה על השיחה ובד"כ חבל"ז

למרות שתמיד יש חריגים

אז אלירז - חוץ מזה שאנו יכולים לתת לכם מניסיונינו הדל

כל הכבוד על מאמצך - אולי תהפכי לשדכנית הלא רשמית של הפורם

ולא,אלירז.זה לא חיובי.

תשני קצת!

כשהתחלתי לכתוב פה לפני שנה וקצת היו פה כמה וכמה חברה בגילאי 20+ ואפילו כמה באזור השלושים.

אבל עם הזמן הגיעו יותר ויותר חברה מנוג"ה שנורא מתלהבים מזה מהם סיימו תיכון ולכאורה מוכנים להתחתן...החברה המבוגרים ברחו לכיפה או לפורומים בנושא זוגיות שמיועדים לחילונים

אני אישית מאד אשמח אם יפתחו פורום נוסף לחברה מעל גיל 22 למשל שבאמת יהיו בו שאלות על זוגיות ולא "מי ער".

או לחילופין שכל שאר החברה יחזרו לנוג"ה. אני חושבת שרוב השרשורים פה בהחלט יכולים להתאים גם שם.

זה אולי יהיה נחמד אם יפתחו פורום חברתי (כמו בכיפה)

כל אחד יכול להשתתף באיזה שירשור שנראה לו.

השליחה של "אחרים" לפורומים אחרים - אינה מכבדת את הכותבת.

להגיד שעברו מכאן לפורומים של "חילוניים" שעוסקים בנושאים כאלה (כלומר - ההיפך מאלה, כי הנושא לנ"ו, כשמו, הוא 180 מעלות מנושא "כאילו מקביל" במקומות כאלה, לצערנו), זו הוצאת שם רע לדעתי. בטוח שאין אפילו מיעוט-ניכר שעשה זאת.

ואינני יודע האם זה אומר משהו או לא, על מה שהכותבת חושבת שצריך להיות בפורום עם "שאלות על זוגיות" כלשונה (אינני יודע - כי אינני מכירה).

לדעתי, ממה שהולך פה יצמחו יותר זוגות בריאים ומכירים מאשר מכל מיני מקומות ש"מדברים על" עד זרא..

תודה על התמיכה.

וחוץ מזה- אפ אנשים פה זה אומר שהם חושבים שהם רוצים.. או מרגישים מוכנים..

ואם את חושבת אחרת.. חבל..

לכל אחד מותר להתבטא!

קודם כל, אני לא מבינה מה הבעיה בלעבור לפורום אחר או אתר אחר.

אני מכירה (לא באופן אישיש אלא דרך האתרים) חמישה אנשים שהפסיקו להיכנס לכאן ונכנסים לפורום בכיפה כי הרמה כאן קצת ילדותית. אין מה לעשות. תיכוניסטים וכאלה שבידיוק סיימו תיכון,   עם כל המוכנות שלהם לזוגיות  (ויש מקום לדון על זה) עדין כותבים בצורה די ילדותית. ככל שאנשים "מבלים" יותר זמן בעולם ההיכרויות (ולצערינו לא כולנו מתחתנים בגיל 20. חלקנו גם לא בגיל 30) הדילמות גם מעמיקות וצורת החשיבה מתבגרת. בפורום הזה אין מספיק כתיבה כזאת ואין מספיק אנשים שיכולים להבין דילמות ברמה קצת יותר עמוקה.

  לגבי הוצאת שם רע. אני אישית חושבת שהוצאת שם רע על החילונים. למה אתה חושב שהדיון בפורומים שם הם הם ההיפך ממה שיש פה? אתה באמת חושב שחילונים מדברים רק על הנושא אהחד שבאופן טבעי לא מתאים לדיון בציבור הדתי? אוי ואבוי אם זה מה שאתה חושב. אתה מכיר אותם בכלל כשאתה בא עם קביעות כאלה?

  אני עובדת בבית ספר חילוני ויצא לי לדבר הרבה מאד על זוגיות דווקא עם רווקים חילונים וחשוב שתדע שעד רמה מסויימת, הדיונים אצלם הם בידיוק כמו אצלינו. גם אצלם מתלבטים עם להיפגש עם מישהו עם פגם בגוף. גם אצלם מתלבטים איך לרמוז לגבר להשקיע יותר בקשר וגם שם מתלבטים מי אמור להתקשר למי אחרי הפגישה השלישית ומי משלם.

וגם על הנושאים האלה הם כותבים בפורומים של זוגיות של חילונים. זוגיות אצל, כמו אצלינו זה עולם רחב שכולל המון דילמות והרבה מהן, הן בידיוק כמו הדילמות שלנו.

נכון שהם לא שומרים נגיעה ונכון שקשר זוגי לפני חתונה כולל אצלם כמה דברים שאיו בקשר אצלינו אבל לנושא הזה בדרך כלל יש פורומים נפרדים. אין לי שום ציפיה שידונו בנושאים כאלה כאן בידיוק כמו שלא דנים בזה בפורום בכיפה (והאמת היא שממש נפגעתי מהרמיזה הזאת. חלק מהחינוך התורני שאתה עוסק בו  חייב לכלול לימוד לכף זכות לא?).

כן יש לי ציפיה שהרוב המוחלט של השרשורים כאן יהיה בנושר זוגיות. לא דברי תורה (אחד בשבוע מספיק). לא דיונים פוליטים, לא עדכונים מהחדשות, לא שרשורים של "מי ער", לא בקשות להתפלל לרפואת (אלא אם כן זה קרוב של מישהו מהפורום). אני מצפה שיהיו שרשורים עם שאלות על זוגיות, שיתוף בשאלות על דייטים ולמען השם, השתתפות רבה בצערה של מישהיא שביטלה אירוסין.

הפורום הזה הוא לא פורום חברתי של רווקים לפי ההגדרה שלו והוא לא צריך להפוך לכזה.

הכותבת הינה רווקה בת 27 תורנית, בוגרת אולפנא ושתי מדרשות שבניגוד למה שרמזו, לא מנסה להדיח את הפורום לכיוון שלילי, מאמינה בכתיבה מעמיקה ונקיה וחשיבה יהודית בוגרת  ומאחלת לכל הכותבים שנה טובה.

שימו לב לחשיבה המעמיקה והמבינה באתר כיפה. בהחלט אפשר ללמוד מהם. באתר כיפה יש פורום רווקים שעוסק בכל עולם ההיכרויות ויש פורום נוסף שהוא בעיקר חברתי ושם אפשר לכתוב כל דבר שלא קשור לדייטים (והמנהלים מאד מקפידים על הפרדה בין תכנים וטוב שכך).

אבל

יש עוד פורום שנקרא שלושים פלוס והוא נועד  לרווקים מבוגרים יותר. אני מניחה שהפורום נולד מתוך הבנה שרווקים בגיל 30, 40 הם בכל זאת שונים מרווקים בגיל 20-30. ההסתכלות על העולם מאד שונה. אני מודה שאני אוהבת להיכנס לשם לקרוא לפעמים אבל אני מקפידה לא לכתוב שם כי אני מבינה שאני לא מסוגלת להבין אותם. אני במקום אחר לחלוטין.

ואני חושבת שהתפיסה הזאת צריכה להיות גם כאן. בתחושה שלי יש פער עצום בין העולם של רוב הרווקים כאן (שהם בגילאים 18-23) לבין העולם שלי ושל חמשת (כן לירז. יש כאן רק חמישה) הרווקים שעברו כבר דייט ראשון ושני. הפורום כאן עד לפני חצי שנה בערך התאים לרווקים כמונו ועכשיו, כשהוא כבר לא בגלל ההגירה ההיסטרית מפורום נוגה, צריך פורום חדש. אפשר לקרוא לו עשרים פלוס ולרמוז בעדינות לחברה הצעירים כאן ולחברה של נוגה שהם מוזמנים לקרוא אבל עדיף שהם ישתתפו בשיח, רק עם הם באמת עם מנטליות של עשרים פלוס.

ומודה שכשהייתה לי שאלה רצינית, כתבתי אותה בכיפה, כי פשוט הרגשתי שזה לא מתאים לאווירה ולאוכלוסיה שפה.

אין בעיה לעבור לאתר אחר - אך לא לציין זאת כמראה על בעיה כאן. חמישה אנשים שאת מכירה, לא אישית, שעברו - זה אפילו לא מיעוט קטן.  כפי שהנחתי בתגובתי לעיל.

סימן שרוב אלה שפה, מרגישים כאן לא נוח.  על כן, להגיד - לי לא נוח, תואילו ללכת מפה, אינו ראוי לחלוטין.

לגיטימי לנסות ליזום פורום ל"מבוגרים" יותר אם יהיה לך ביקוש. לא לגמרי ברור. לפעמים טוב גם להם להרגיש את הרעננות שעם הצעירים מהם. ענין של טעם.

לגבי דילמות ברמה "קצת יותר עמוקה" - אינני מכחיש שיתכן דבר כזה, אך לא פעם זה פשוט דילמות מתוסבכות יותר. זו עובדה.  אז יש לכך מקום - אך לא תמיד יש מה להתפאר בכך. העומק שבפשטות והראשוניות - שם לפעמים בכיס הקטן דברים כאלה. אמנם לא תמיד.

לגבי "הוצאת שם רע על ה"חילונים" " - לא הוצאתי. ב"ה, אני אוהב את כל עם ישראל.

גם לא אמרתי שאין שם גם דיונים נורמליים.  אך כשמישהי "מתפארת" בכאלה שעברו לפורומים "חילוניים" - אז למה להזכיר שהם חילוניים?  לכן אמרתי שזה ההיפך מכאן. וכן - זה ההיפך.  זה לא איזה פרט שולי: השאלה אם היעד הוא להתחתן וזה בלבד - או, אכן, גם להתלבט מי משלם וכו', אך המטרה אינה דווקא החתונה - השאלה הזו היא הכל.  מי שלא מבין את זה - אינו מבין מאומה לדעתי.  

וזה שמעלים שם גם בעיות "נורמליות" - עדיין אינו מכשיר את הענין.  אדם מכאן אינו נכנס לפורום בעניינים כאלה, בגלל שיש שם "גם" דברים נורמליים.  אבל יש גם לא, מלבד הבנת המושג בכללו, כמו שכתבתי לעיל. ולכן דעתי, שלומר כאילו אנשים מכאן עוברים לפורומים "חילוניים" בנושא זה, זו אכן הוצאת שם רע. ובאמת זו עובדה שאינה נכונה.          

ציטוט: "אתה באמת חושב שחילונים מדברים רק על הנושא האחד שבאופן טבעי לא מתאים לדיון בציבור הדתי? אוי ואבוי אם זה מה שאתה חושב. אתה מכיר אותם בכלל כשאתה בא עם קביעות כאלה?"

במחילה, זה בראש שלך, ה"נושא" הזה.. אני לא הזכרתי. אמרתי שאין המשמעות שם "לקראת נישואין", אלא כאילו זה דבר גם בפני עצמו. וזה - כנ"ל - היפך כל האוירה והמטרה כאן.

כדאי להיזהר עם "עקיצות", "אתה מכיר אותם בכלל"... גם בהודעה הקודמת שלך הבעיה היתה עם חריפות - היתר של הניסוח.   מכל מקום, אני, כנראה, מכיר "אותם" יותר ממך..

מאיזו "רמיזה" נפגעת שראית לנכון לנסות ו"לפגוע" ע"י עקיצה, שחינוך תורני צריך ללמד זכות? הרי כתבתי מפורש שאיני יודע לגבייך כי איני מכיר אותך. למה להיפגע בכח?  אבל אני בהחלט פגשתי במקרים כאלה שהציפיה הממושכת לנישואין העבירה אותם קצת על דעתם, והנושאים והצורה שהם מדברים בהקשר זה, זה נורא עד מעורר חמלה, ולא בציניות. והם מאוד מעוניינים "לדבֵּר".. זה כזה תחליף לנישואין בפעל אצלם, רח"ל.

לגבי מה שאת מצפה מהפורום - לגיטימי.  אך את רואה שהרוב כאן מרגישים נוח איך שזה (ולדעתי, בצדק. יש כאן המון נושאים ישירים להגדרה של "לנ"ו", ומסביב - עוד דברים של אנשים שמרגישים שותפות כלשהי.. והרי הנושאים ה"אחרים" לא באים "על חשבון" המקום המוקצב לענייני לנ"ו)

אז איך את יכולה לבוא ו"לנפנף" כי שמעת על 5 שעברו מכאן?..

אני שמח (באמת) שאת תורנית ובוגרת מקומות תורניים, ושיחד עם זה יש לך עין טובה על אחינו ה"חילוניים" - ואני באמת מאחל לך שתזכי למצוא את זיווגך ההגון בקרוב.

ו.. קראתי שוב את דברי - ולא מצאתי בהם כל "רמיזה" שת מנסה להדיח את הפורום לכיוון שלילי.

אני גם שמח שאת מאמינה בכתיבה נקיה, אם כי חושב שכעסך טיפה גרם לנטות ממנה בסגנונן הודעתך זו.

ולגבי "חשיבה יהודית בוגרת" - מה אעשה, אני מקבל "אלרגיה" בד"כ כשאני שומע בעד חשיבה בוגרת וכד'.. לי אישית זה מצלצל כאילו אחרים הם לא כך...  יכול באמת להיות שזה רק בראש שלי. יש טוב בילדות ויש טוב בבוגרות - והכי טוב כשהם יונקים זה מזה...

לא מזמן אמרתי שצריך לפצל את הפורום ל3

עכשיו אני רואה- שצריך לפצל ל4....

<ה>

מסכימה איתך שצריך קצת מיקוד ורצינות

לא משנה הגיל של בני אדם- אלא שלא יהיו ילדותיים

ושהשנתונים הגדולים יותר ישמיעו קולם- כדי לגלות ש"אני לא הזקן הבודד פה" יש עוד כמה

כדי שיהייה שותף כאן... <צצצצצצצצצצצצ>

את אמרת שצריך לפצל ת'פורום???

הרי לא תמכת כשביקשנו לפתוח פורום חברתי לבוגרים... מחקת לנו שירשורים חברתיים שלא היו קשורים לזוגיות כלשהיא, ונעלת לנו שירשורים אחרים.

הייתי אומר את דעתי על החבורה הסנובית שיש כאן, אבל תצנזרי לי... אז בקטנה ככה: רוב מי שכאן, כאשר הוא בקיבוץ הזה של הפורום, זו חבורה של מתנשאים. וככה סתם, באחד על אחד, אתם הרבה יותר נורמלים. (אמרתי רוב, כי יש כמה בודדים שהם עדיין סנובים גם מחוץ לפורום, יאק!).

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך