בס"ד
'מפני שבכל דבר שאדם עושה, נותנים לו רוח ממרום והוא מסייע אותו לעשות עוד דברים כאלה. וזה הרוח אינו נח ושקט עד שעושה עוד דברים כאלה, והוא נהנה מהם. ומזה יש לו נחת רוח, הן בדבר מצוה או בדבר עבירה... וכל דבר עבירה שהיא גדולה, גם הרוח הבאה ממנה היא גדולה ומתאוה יותר לעבירה עוד. וכן בדבר מצוה, בא רוח ממקום קדוש מאוד ומתאוה מאוד למצוה ונהנה מאוד מחמת זה ממצות. וידוע שהמצוה הגדולה מכל המצות היא לימוד התורה, ולהיפך דברים בטלים ולצנות, שהם הפך התורה, ולכן יש הנאה מדברים בטלים ולצנות יותר מכל העבירות, אף שאין בזה עולם הזה, אך מחמת שרוח הטומאה גדולה עד מאד והיא כמעין הנובע, היפך התורה שהיא כמעין הנובע... כי התורה כנגד כולם והנאת רוח הקודש גדולה מרוח הטומאה, מפני שזו היא הנאה אמיתית.' (ביאור הגר"א על משלי, א', כ"ג)
