על גבול הלא אפשרי ..

שבוע שלם שאנחנו חייבים לשמוח ?! איך אפשר לחייב אותנו להרגיש הרגשה פנימית כ"כ ..

זה לא לנענע איזה לולב - דבר מוחשי .

זה לשמוח,ולא לתת איזה חיוך ציני/הנאה ממשהו גשמי.

אוקי, להיות שמחים בחלקנו .. לא כולנו הגענו לדרגה הזאת.

אז למה למען ה' זה חיוב ?! אני יודעת שיש מצוות במחשבה כמו "ואהבת את ה' בכל לבבך".

אבל זה פשוט קשה מידי .. יש אידיאל,ויש מציאות.

אז שמחה .. בעז"ה.

אעלה על שתי השאלות - גם על השאלה בד"ת הקודם (מצורף קישור) וגם על השאלה הזו, כאן.
קודם כל, בואי נחזור רגע לד"ת הקודם,
ונתעמק בו עמוק בפנים - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t387514#4652144

עברנו את ראש השנה.

ושם, 'ראינו', בעיניי השכל שלנו - כמעט כמו שאנחנו נוטלים לולב -
שה' הוא האלוקים!

אין-עוד-מלבדו.

וביו"כ, התנקנו. אז עכשיו יש ממה לפחד?!...
אם תהיה מלחמה או לא - הכל בידי שמיים.
אם יהיו צרות - הכל בידיים שמיים.
ואת יודעת מי 'מושך' בשמיים? אנחנו. דע מה למעלה? ממך!!

כל מה שקורה למעלה? זה מאיתנו.
איך? אם נשתדל לקיים מצוות, ונשאר נקיים.

ואם אמרנו שעם המצוות - ננצח -

ממילא, לשמוח בסוכות זו מצווה, אז...
זו, המלחמה שלנו! דווקא כן להיות שמח! דווקא כן להאמין ש...
הכל - אבל ממש הכל הכל - זה מלמעלה.
ועם הנצח לא מפחד, כי לנו יש אלוקים אמת.
ובקיצור? "ושמחת בחגך, והיית אך שמח",

זו מצווה - שהיא, כמוה - כפגז על כל מחבל.

אולי צריך להפעיל את הדמיון שיתן קצת אמת לשכל,

אבל זו המציאות. זו - המציאות.
וכשחיים את האמונה הזו, כשנושמים אותה באויר -

אפשר, ואפשר, מאוד, להיות שמחים.



תחשבי על זה. יודעת מה? עזבי. 
בואי נצא קצת לסוכה, לחוש את זה. לחיות את זה, אפילו קצת.
את יודעת, נושמים בסוכה, אמונה.

ואם קצת הצלחת לחוש, אשמח לדעת. ואם עדיין לא,

אז פשוט מאוד. לומדים עוד - גם מה שאנחנו יודעים -
עד שיזלו הידיעות הגדולות, האמונות הכתובות, מהשכל, אל הלב.
ואת יודעת, המרחק הוא קצת יותר מ - 10 ס"מ, אז זה דורש.
בהצלחה, ומקווה שעזרתי קצת. חג ש-מ-ח,
והלוואי בעז"ה שנזכה כולנו ואת איתנו, לחוש יותר את השמחה, ואמן!

שחייבים לשמוח למשך שבוע.

זה מאוד קל להסביר, איך שאנחנו צריכים לשמוח בחלקנו, ולדעת שהכל מגיע מה'.

אבל, למה זה שמקור הכאב הוא ה' מעלים אותו???

אתה טוען שהתנקינו ביוה"כ. ואם יצאתי ממנו בתחושה כבדה? כבדה יותר מכשנכנסתי אליה?

אני לא אומרת שזה שאני לא שמחה זה טוב, ואני אומנם לא מקיימת עשה כשאינני שמחה.

אבל אין לך מושג עד כמה שזה לא קל. אין לך מושג עד כמה שהדרך ההפוכה פשוטה יותר. ובבקשה אל תגיד איך שמקור העצב שלי הוא כי אני יושבת בחוץ בסוכה ויש יתושים. ההבדל היחיד בין בכי בתוך הבית, לבין בכי בסוכה, הוא שבסוכה כולם רואים שאני בוכה. וזהו.

מה לא כיף ולא נוח לישון בסוכה???????

כל השנה אני מחכה לזה!!!!

זה כיף, קריר ונעים!!עם ריח של העצים של הסוכה(=ריח גן עדן?!)

אני ממש נהנית מזה ובעזרת ה' ב"נ אני הולכת לישון בסוכה כל לילה!!!!!!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...