אמא שלי אמרה שהיא לא צנועה...

באמת. "אורי"", למשל, הוא נכס ברזל בספרות העברית החדשה. 

הקטע הכואב בכתיבה שלה, שנתקלתי בו לא פעם, היא שספרים רבים מאוד שלה נגועים בבעיות צניעות לא קלות, שפשוט הורסים לקורא הדתי... לכן אני באופן אישי הפסקתי לקרוא אותה, למרות שהיא באמת יודעת לכתוב. 

וכל אחד יעשה את הבחירה שלו...

רוצה להכניס שם דמויות דתיות וקטעים דתים אבל היא לא מבינה בזה שום דבר, וזה פשוט פאשלה ענקית שלה (היא הוכיחה את זה בבירור בקיץ כתום שהוא כולו פאשלה...)

בתכלס היא מעניינת וכותבת טוב, אבל כשחושבים שוב על הספר רואים שבתכלס הוא לא עד כדי טוב (חוץ מאורי ואליפים ואולי רועי אבל מה שהרס בהם הוא שייש להם את אותו קו עלילה)

כעיקרון יש לה ספרים טובים אבל כל אחד סובל מפאשלה גדולה מסוימת (דוגמא: הספר "שבעת המנעולים" למשל, סובל מהערות סוגריים בכמעט כל דף, מה שמפריע את רצף המשפט וגורם לפיסקה להישמע מגוחכת וגם הדמויות שם ממש שטוחות)

אני אוהבת אותה מאוד!!!!

הספרים שלה הם באמת נכסים לספרות הישראלית!

קרראתי אותם מזמן ממש (באמת הגיע הזמן לקרוא אותם שוב...) וזכורים לי מכה קטעים לא נקיים, אבל לא משהו שבגללו צריך לא לקרוא אותה.

ולגבי פאשלות בתחום הדתי- אם זה כ"כ צורם לכם- פשוט אל תקראו את קיץ כתם! אבל אל תמחקו אותה בגלל זה.

מהספרים שקראתי, כולם היו טראגים. וזה הפריע לי, בייחוד כי לא יצא לי לקרוא ספר שמח שלה [: 

אם אתה רוצה להנות מייזה...

יחסית שלה.

שהיא כותבת את הספרים עפ"י רמת הנוער באותו זמן-שפה ושאר סגנונות התנהגות וכו'...

אורי ואליפים הם ספרים יחסית ישנים-ולכן כתובים בשפה יותר ספרותית, אבל הספרים החדשים מוצלחים הרבה פחות.

ואגב, קראתי ממש לאחרונה את אליפים-בקריאה קצת ביקורתית- ובעצם הרמה שלו לא משהו בכלל. העלילה נחמדה, אבל לא הרבה יותר מזה... (או שהוא פשוט ספר לבני 15 בערך, ולא יותר..)

הרומנים הזולים שמוציאים היום .

ורוב הספרים שלה לא גסים , כאילו רומן והכול

אבל לא גס.

רומן הוא סיפור בעל עלילה מקיפה, רבת דמויות ומקומות...

ויש עוד כמה ספרים שלה, יחסית חדשים, שאני זוכרת שלא התפעלתי מהם במיוחד...

לא לרוח היהדות .

וגם אמרתי רוב ,כי חלק מהספרים שלה כן גסים.

רומן הוא סוגה ספרותית. בימינו מקובל לכנות בשם "רומן" כל יצירת סיפורת בפרוזה שהיא רחבת היקף דיה^[1]; סיפורת מצומצמת יותר מכונה סיפור קצר או נובלה. הרומן התפתח באירופה מתוך האפוס (שהוא עלילתי באופיו, שלא כמו יתר סוגי השירה) והרומנס. מקובל לראות בדון קישוט של מיגל דה סרוואנטס את הרומן האירופאי הראשון, אם כי יש המקדימים וכוללים כבר את גרגנטואה ופנטגרואל של פרנסואה רבלה במסגרת סוגה זו. הספר "מעשה גנז'י" של הסופרת מורסקי שיקיבונחשב גם הוא לרומן, אף שהקדים את הרומנים האירופאים בכ-500 שנה. אונורה דה באלזאק נחשב בעיני רבים לאבי הרומן המודרני.

למען הסר ספק, רומן אינו בהכרח רומן רומנטי. אמנם עד למאה ה-18 התייחס המונח לספרים המתארים עלילות רומנטיות, אך כיום הוא מקיף את כל תחום יצירת הסיפורת רחבת ההיקף בפרוזה.

לעתים קרובות מאופיין הרומן בעלילה מורכבת ורבת-רבדים, או אף בכמה עלילות מקבילות, וכן בריבוי מקומות, זמנים ודמויות מורכבות (עגולות). המבנה עשוי לכלול אקספוזיציה, הסתבכות העלילה, נקודת מפנה, נקודת שיא, התרה וסיום.

אין הסכמה גורפת על הגדרת הרומן, וחוקרים אחדים עשויים לחלוק על האמור לעיל. יחד עם זה, האמור לעיל משקף את הדעות הרווחות ביותר וכן את השימוש היומיומי במילה רומן.

מקור המילה רומן ככל הנראה בגרמנית שבה מכונה הסוגה roman. בכמה שפות אירופאיות אחרות נעשה שימוש במונח נוֹבֵל, אשר מקורו במילה הצרפתיתnouvelle ("חדש").

מתוך:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F

אני התכוונתי למה שכתוב על הספרים

שלה" רומן לבני הנעורים " וככה רוב הספרים שלה

לכן אמרתי לא לרוח היהדות .

וגם הם לא היו משו....

וככל שהספר יותר 'ישן' הוא יותר טוב.

קיץ כתום באמת פאשלה רצינית.

אבל היא טובה מאד!

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.