יש מאחורי זה אמירה כבדה.

וגם ריח לא משהו,אגב..

בעזהי"ת.

אבל בחייםםם אנלא אגע בזה...

ואולי זו רק אני עם המקובעות שלי.

ורחלקה- לא ענית,היית נוגעת (רח"ל) בבחור שנוגע בזה? ;)

והריח זה עניין של טעם (שנון!)

כמובן שזה לא דבר שזורקים עליו! (אלא אם כן חיפשת מישהו ממש אחר לגמרי,

וזה עדיין נשמע מוגזם...)

אבל מצד שני - זה שווה הערה ביומן... החכמה היא ללמוד את האישיות הכללית,

ולברר איזה תפקיד משחקת הנרגילה - אם סממן מייצג, או שמא "שריטה" קטנה

ושולית...

נעלבתי...

אני מכירה רבים טובים וצדיקים שמדי פעם מעשנים נרגילה,

אז בואו נקח כל דבר בפרופורציות.

אני כמובן לא נוגעת בדברים האלו.

אותם תנאים- פעם ב.. וכו'. 

אבל פחדתי שאנשים יבהלו..

נעשן נרגילה ביחד........

חחח!!!

מה הבעיה בזה,ברור שלא אחד שמעשן חזק אבל ככה בקטנה לשבת אם החברה מה הבעיה????

אין דברים שעומדים מאחורי זה שאפשר להמציא..

כאילו אם הוא ערס זה משו אחר ;)

אסור מצד עישון נרגילה, וגם אסור משום מושב לצים וביטול תורה...

וואי מה השאלות המסטולות שרצות כאן?

זה עוזר לתפוס ראש תרתי משמע !

לא יוסיף לה / לו נקודות זכות...

ואפילו ערכו ירד בעיני.

[אפשר לעשות על זה הרבה דיונים האם זה מזיק, מסמל משהו, ממכר או לא ראוי,
אני אישית לא חושבת שמתאים לי. נקודה.]

למה לא?

גברת כבר, לא מעשנת אבל כל עוד לא מפריעים לה בתחביביה היא לא נוטה להפריע לאחרים.

ב"ה

נרגילה באופן כללי כבר לא מעיד על לכום בציבור הדתי...לדעתי אין עם העניין שום בעיה אבל כשאני בהריון שלא יעשן

מה שאתה משדר זה מה שאתה אתה יכול לעשן נרגילה ולשדר דבר מסויים או לא לעשן ולשדר דבר אחר- הכל תלוי בך

לכל אחד יש את השאיפות שלו, כמו שאמר "חוויה"-

אבל לכל אחד יש גם את הנשיפות שלו ואת מה שהוא לא מסוגל לקבל.

ואני דווקא לא בררנית במיוחד..

לא נראה לי משהו שראוי שבן תורה (ובכלל כל אדם) יעשה..

אגב הרבה לא יודעים, אבל נרגילה יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר מסיגריה:

לידיעת כל המנרגלים: http://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=6710

כמו שמישהי אמרה לפני -זה אומר עליו משהו.

חוץ מזה שזה הרבה יותר לא בריא מסיגריה.. 

מה יוצא לו מזה שהוא מעשן? הנאה? חבר'ה? סיכון?

אנחנו כבר לא בגיל הזה.. אז כנראה שהוא עדיין כן..

ובשבילי הוא לא בפוטנציאלים...

למרות שגם אני הייתי קצת פה ושם..

אבל ב''ה כלום היום!!!

ריח טוב והכל..אבל לא אצלי ואיתי..

הייתי חותכת על חוסר רצינות, פעילות סתמית מתוך רצון להשתייכות חברתית ולא מתוך מחשבה

לא שאני מעשן חס וחלילה(מעולם לא נגעתי לא בנרגילה ולא בסיגריה - רק בחומר טוב ) אבל בתור אחד שמכיר חבר'ה שמעשנים פעם בכמה זמן נרגילה.......זה ממש לא מעיד על ילדות מסויימת או משהו.....פעם זה אולי כן הראה.
לצערנו היום כבר כמעט ולא.
וחוץ מזה היום הרבה מאד חבר'ה גם דתיים בצא מעשנים בין סיגריות בין נרגילה עם חבר'ה וזה עוד נמשך קצת אחרי הצבא עד שבסופו של דבר הם מפסיקים.

נראה לי שגם אפשר לעשות הבדלה בין מישהו שכל יום, כל היום יושב עם חברים ומעשן נרגילה, לבין מישהו שפעם בכמה חודשים או שנים יושב עם חברים ומעשן נרגילה חצי שעה-שעה. 

שאלת המשך לבנות ששללו: אם הבחור אומר (ויש יסוד להניח שהוא יקיים) שהוא לא יעשן יותר אם זה כ"כ מפריע לכן? 

למרות שהאמת רק המחשבה על זה דוחה אותי...

פעם ביום העניין הוא על עצם היותו מעשן.מה העניין בעישון?כיף והנאה,החברה מסביב,לפרוק שצריך?יש כ"כ הרבה דברים אחרים לעשות מלבד העישון.כמו שנאמק מעיד מלא על הבנאדם.

ועזוב כל העניין להשמר על נפשותינו-אנחנו מסכנים אותה.

למה שבן אדם יבזבז מכספו ומזמנו לקנות נרגילה ויעסוק בטיפול בה , לחטה בגחלים ושאר ביטול זמן. הוא משעמם ואין נושאים יותר ראוים לעסוק בהם? לימוד, עבודה, יצירהפעילות שיש בה תועלת.

אגב אותן שאלות ביחס לפיפ.

"למה שאדם יבזבז מכספו, ביטול זמן, מישהו גם כתב שזה ביטול תורה. 

משעמם, יש נושאים שיותר ראוי לעסוק בהם..."

עפ"י ההגיון הזה, גם סתם לשבת מדי פעם עם חברים זה ביטול זמן, ביטול תורה, יש דברים שיותר טוב לעסוק בהם ולרוב גם משקיעים בזה כסף (גם כוס קפה עולה כסף, גם אם מכינים אותה בבית, ויותר ממה שעולה "לתחזק נרגילה").

בעצם, כל דבר שהוא לא לימוד תורה או לימוד מקצוע אסור. אין רגע של פנאי לנקות את הראש ולקחת הפסקה - כי זה בזבוז זמן ויש דברים יותר חשובים ומעניינים לעשות. 

אולי תכתבו גם כמה זמן לדעתכם, זה לא בזבוז זמן לאכול ארוחת בוקר, צהריים וערב???

חצי שעה לארוחת צהריים זה סביר, אבל 45 דקות זה כבר ביטול תורה, ביטול זמן ויש דברים יותר מעניינים לעשות... ?

אין לזה הרי סוף.  

מה זה משנה אם קבוצת חברים נפגשת ושותה קפה או מעשנת נרגילה? אף אחד לא הולך לעשן נרגילה בתור עיסוק, אלא בתור משהו צדדי. (ואני לא מדבר על מישהו שכל היום יושב בזולה שלו עם החבר'ה ומעשן נרגילה - אלא משהו שקורה פעם ב...).

אז נכון, יש את הפן הרפואי - אבל, גם קפאין הוא לא סם בריא במיוחד. ומי ששותה בירות - גם אלכוהול הוא לא בדיוק מקור נפלא לויטמין c... - אז למה מפריע לכם מבחינה בריאותית שמישהו מעשן נרגילה פעם בשנה ולא שהוא שותה 2 כוסות קפה ביום? ביחס הנ"ל, הנזק מהקפה גדול לאין שיעור מהנזק של הנרגילה. 

ואני בטוח שיש כאן הרבה שכתבו בצורה מאוד חריפה בגלל הסיבה הבריאותית - אבל אין להם בעיה לשתות קולה, קפה ולאכול סוכריות גומי בשלל צבעי ולא ניזונים רק ממיצי צמחים וחסה. 

אין לי בעיה שאתם סטיגמטים ושטחיים - אבל לפחות תגידו את זה בפה מלא. כי בעיני זו ממש צביעות. 

החברה מכתיבה לכם, אמרה לכם המחנכת באולפנא, אתם מתביישים ממה שהחברים שלכם יחשבו - אבל אני לא מוצא שום דבר שלא נגוע בצביעות מכל הסיבות שכתבתם (וכתבתי גם בדיוק למה בצורה הכי עניינית שאפשר. 

ואני כותב את זה בתור מישהו שעישן נרגילה אולי פעמיים או שלוש פעמים בשבע השנים האחרונות, ומכיר מספיק אנשים דתיים מאוד, קובעים עיתים ואפילו תלמידי ישיבות שאם יגיעו לבית של חבר ותהיה שם נרגילה, אז אולי הם יעשנו קצת. 

אז אני אשמח ולא תהיה לי בעיה להמשיך איתו..

אבל כמובן שזה תלוי גם בסיבה שהוא מעשן-כי הסיבה לא תתנדף גם אם הוא יפסיק....

אפשר לשדך ביניהם...

וברצינות-קצת בעיתי לשאול דבר כזה בתור שאלה כללית.

יש כאלה שזה מפריע להם ויש כאלה שלא, ויש מספיק בנים ובנות משני הסוגים.

נוער מליגה אחרת לגמרי, חבל על דאבדין. ה-איניות היום לובשת צורות מפחידות של ריקנות ושאר מרעין בישין.

לא בהכרח מדובר בנורמות חברתיות.

יוצא לי גם לשבת עם עצמי, אני נהנה מזה גם לבד, ויש עוד כאלה.

גם ההורים שלי, מהזרם החרדלניקי, יסתכלו על זה בעין צרה..

אז מה?

שיתרגלו!

חבל על דאבדין?

לדעתי -הדור הזה רק משתבח!

ויש כל כך הרבה שבחים להגיד עליו

[בניגוד לדור שלהם (בעעע) !!]

אז- קח בקלות

חנהא - אנחנו באמת בליגה אחרת!!

הרבה הרבה יותר גבוהה!

אבל כמעט ואין לי חברים של מעשנים פעם ב... (ויש לי חברים מהמון סוגים)

ובקשר לנרגילה בדיוק אתמול בלילה היה קטע שכמה חברה רצו ללכת לסוכה של איזה אחד לעשן נרגילה ואשתו ממש אבל ממש לא הסכימה כנראע שיש בזה משהו ששונה אצל בנות

מי שמעשן נריגלה בתדירות גבוהה אני מסכים שיש אם זה בעיה

מי שמעשן פעם ב... יכול בלי בעיה להפסיק

וכמו שאחד הרמי"ם בבני צבי אמר שזה כמו פויקיה

תכלס אין בעיה אבל האוויריה בעיתית אבל פעם ב.. זה סבבה

שהוא תימני ואצלם לעשן נריגלה זה כמו לפצח גריענים

וזה ממש לא ואמר כלום

זה ביטול תורה, ביטול זמן, יש דברים יותר מעניינים וחשובים שאפשר לעשות בזמן הזה, זה נראה לי גם בדיוק ההגדרה ל"מושב לצים" - ולשבת מול מחשב זה ממש לא בריא למפרקים, לגב, לעיניים, למערכת הלב-ריאה וכל איבר אחר בגוף. 

אני לא הייתי יוצא עם מישהי כזאת... במיוחד אם מהסיבות האלה היא פוסלת מישהו שמעשן נרגילה... 

אלא בגלל שישנן סטיגמות ביחס לרוב מי שמעשן נרגילה.

ואני שואל אותך: האם הסטיגמות האלה נוצרו יש מאין?

לא ראיתי מישהי שכתבה שהיא לא תצא עם מישהו בגלל הסטיגמה. אין כאן אפילו אדם אחד, בחור או בחורה, שהיה מספיק ישר לכתוב את זה. 

ולנקודה - סטיגמות לא נוצרות יש מאין. (אולי יש מקרים בודדים שכן, אבל בהכללה גסה...)

אבל שוב, נראה לי שיש להפריד כאן בין 2 סוגים של אנשים. בגלל זה ההפרדה שעשיתי באחת התגובות הקודמות שלי. 

אני חושב שהסטיגמה בנושא זה, כלפי מי שמעשן פעם בהרבה זמן היא שגויה לחלוטין ונוצרה בגלל אותם אנשים שמעשנים כל יום כל היום ומתבטלים, ומשם זה התפתח והפך לסטיגמה כ"כ שלילית, שעכשיו אם בנאדם מעשן נרגילה פעם בשנה, אז הוא פסול חיתון מבחינת נשים מסוימות למרות שהסיבות שבגללן נוצרה הסטיגמה ממש לא חלות עליו. 

וכמו יהודי טוב, אענה לך בשאלה: למה התקבעה סטגימה שכזאת על מי שמעשן נרגילה, עם בשנה ולא על מי שיושב פעם בשובע עם חברים על כוס קפה?   

(ושוב, אני לא מדבר על אנשים שכל היום יושבים ומעשנים נרגילה)

ואפילו כאלה אני מכיר, חבר'ה ממש נפלאים שאשרי מי שתזכה להתחתן איתם.

סטיגמה על מישהו שמעשן פעם בהרבה זמן? פעם בשנה!?... לא שמעתי על

קיומה של סטיגמה כזאת. ואם כן - תמוה בעיני איך זה הגיע לאוזני המשודכת.

לא כל דבר שאני עושה פעם בשנה יגיע לאוזני המשודכת - כך יש לקוות לפחות.

תשובה לשאלה יהודית: נניח שמציאותית אתה צודק, ויש סטיגמה כזאת.

לעתים, לא רק הנרגילה עושה ריח, אלא אפילו השם שלה. זאת גופא הראיה

עבורך עד כמה הסטיגמה שנוצרה היא קשה (וגם זה לא יש מאין), עד כדי

כך שבנות מתקשות לעשות את החילוק הזה.

היא שואלת את עצמה: מה, זה לא מפריע לו לעשות מעשה שיש בו מטען

כזה של כיעור? הוא מזדהה עם הרעיון הזה?...

ואגלה לך בסוד (שאף אחד לא יקרא, בבקשה): אני אישית מכיר כמה

בייני"שים מצויינים, שלילה אחד בשנה הם שותים עצמם לדעת...

ולא עוד, אלא שלמחרת בצהרים הם חוזרים ועושים אותו דבר שוב

בשנית...

לביא שואל במפורש על מישהו שמעשן פעם בכמה שבועות או חודשים ולא משהו כרוני. 

אז אין לי בעיה עם בחורה שלא מוכנה לצאת עם בחור כזה (או גם עם בחורים שהתבטאו מאוד בחריפות בנושא) - אבל שלא יעטפו את זה במעטה של צדקנות מזויפת כמו: ביטול תורה, ביטול זמן, יש דברים יותר טובים\מעניינים\חשובים לעשות, זה לא בריא וכו'...

שתגיד שקיימת סטיגמה והיא לא מספיק חזקה להתמודד איתה. זה חילחל פנימה וזה המצב. 

שיהיו ישרים. זה הכל. 

ולגיטימי (חוץ מלא מעט כאלה שצריך ללמוד לעקר ולשרש, ובשביל זה יש כאן פורום) -

יהיה יותר קל להודות בריש גלי: כן, יש לי סטיגמה ביחס למי שעושה מעשה שלא נראה

מי יודע מה...

(אני מדגיש שמדובר על סטיגמות בעקבות מעשים, ולא על סטיגמה שנובעת על רקע

מגדרי או גזעי.)

אגב, יש גם סטיגמות לגבי אנשים שחיים את חייהם לפי סטיגמות...

גם לא תמיד חכם לנשום. למשל: כשעוברים דרך גז רעיל...

ואגב - בדיוק על כך מחית לפני כן: על אנשים שיש להם סטיגמות על מי

שיש לו סטיגמות, והם מפחדים להתוודות שהם כמוהו, לכן הם מחפשים

תירוצים...

וראתה את אבא שלה ודוד שלה עם הדבר הזה,

אם זה נודע לי בפגישה ראשונה זה יהיה חלק מסיבה לפסילה

אבל לא סיבה יחידה, אם הבחור דוחה אותי

הנרגילה תעשה את זה מצויין, אם הוא בחור טוב אבל

חושב שהוא מגניב לעשן נרגילה, אבל בשאר הדברים הוא לטעמי

אז לא אפסול, רק אזרוק לו אותה מהחלון או אנפץ אותה בכל הכוח.

בכלל מעשנים זה דבר נורא, זה איכסה ולא מושך בעליל

ומוריד את המניות שלכם בחורים, גם אם אתם חתיכי וצדיקי עולם.

אז עם נרגילה-ברור שכן!

אין לה ריח לוואי. היא לא בריאה בכ"מ.

לא תוכלי לזהות מעשן נרגילה, בלי שתתפסי אוטו עם הצינור בפה... 

ולרוב מדובר בריח מתוק, לא כמו סיגריות.

עם הוא כול ערב פותח נרגילה אז לא!!

אבל עם זה ככה עם חברים... וזה לא קבוע(לא פעם בשבוע או חודש) אז לא אכפת לי...

הייתי מעדיפה שבעלי לא יעשן..מבחינה בריאותית!!

אבל לא אפסול בגלל זה!

סיבה לפסול- לא.

(סביר להניח שזה יגיע עם מכלול נתונים שלא יתאימו לי מסיבות אחרות. אגב, זה נכון לגבי עוד כל מיני פרטים, הנקודה הספצפית לא תהיה סיבה לפסול אבל כל הנתונים יחד כן. לסטיגמות לפעמים יש סיבות מוצדקות).

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח