יש מאחורי זה אמירה כבדה.

וגם ריח לא משהו,אגב..

בעזהי"ת.

אבל בחייםםם אנלא אגע בזה...

ואולי זו רק אני עם המקובעות שלי.

ורחלקה- לא ענית,היית נוגעת (רח"ל) בבחור שנוגע בזה? ;)

והריח זה עניין של טעם (שנון!)

כמובן שזה לא דבר שזורקים עליו! (אלא אם כן חיפשת מישהו ממש אחר לגמרי,

וזה עדיין נשמע מוגזם...)

אבל מצד שני - זה שווה הערה ביומן... החכמה היא ללמוד את האישיות הכללית,

ולברר איזה תפקיד משחקת הנרגילה - אם סממן מייצג, או שמא "שריטה" קטנה

ושולית...

נעלבתי...

אני מכירה רבים טובים וצדיקים שמדי פעם מעשנים נרגילה,

אז בואו נקח כל דבר בפרופורציות.

אני כמובן לא נוגעת בדברים האלו.

אותם תנאים- פעם ב.. וכו'. 

אבל פחדתי שאנשים יבהלו..

נעשן נרגילה ביחד........

חחח!!!

מה הבעיה בזה,ברור שלא אחד שמעשן חזק אבל ככה בקטנה לשבת אם החברה מה הבעיה????

אין דברים שעומדים מאחורי זה שאפשר להמציא..

כאילו אם הוא ערס זה משו אחר ;)

אסור מצד עישון נרגילה, וגם אסור משום מושב לצים וביטול תורה...

וואי מה השאלות המסטולות שרצות כאן?

זה עוזר לתפוס ראש תרתי משמע !

לא יוסיף לה / לו נקודות זכות...

ואפילו ערכו ירד בעיני.

[אפשר לעשות על זה הרבה דיונים האם זה מזיק, מסמל משהו, ממכר או לא ראוי,
אני אישית לא חושבת שמתאים לי. נקודה.]

למה לא?

גברת כבר, לא מעשנת אבל כל עוד לא מפריעים לה בתחביביה היא לא נוטה להפריע לאחרים.

ב"ה

נרגילה באופן כללי כבר לא מעיד על לכום בציבור הדתי...לדעתי אין עם העניין שום בעיה אבל כשאני בהריון שלא יעשן

מה שאתה משדר זה מה שאתה אתה יכול לעשן נרגילה ולשדר דבר מסויים או לא לעשן ולשדר דבר אחר- הכל תלוי בך

לכל אחד יש את השאיפות שלו, כמו שאמר "חוויה"-

אבל לכל אחד יש גם את הנשיפות שלו ואת מה שהוא לא מסוגל לקבל.

ואני דווקא לא בררנית במיוחד..

לא נראה לי משהו שראוי שבן תורה (ובכלל כל אדם) יעשה..

אגב הרבה לא יודעים, אבל נרגילה יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר מסיגריה:

לידיעת כל המנרגלים: http://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=6710

כמו שמישהי אמרה לפני -זה אומר עליו משהו.

חוץ מזה שזה הרבה יותר לא בריא מסיגריה.. 

מה יוצא לו מזה שהוא מעשן? הנאה? חבר'ה? סיכון?

אנחנו כבר לא בגיל הזה.. אז כנראה שהוא עדיין כן..

ובשבילי הוא לא בפוטנציאלים...

למרות שגם אני הייתי קצת פה ושם..

אבל ב''ה כלום היום!!!

ריח טוב והכל..אבל לא אצלי ואיתי..

הייתי חותכת על חוסר רצינות, פעילות סתמית מתוך רצון להשתייכות חברתית ולא מתוך מחשבה

לא שאני מעשן חס וחלילה(מעולם לא נגעתי לא בנרגילה ולא בסיגריה - רק בחומר טוב ) אבל בתור אחד שמכיר חבר'ה שמעשנים פעם בכמה זמן נרגילה.......זה ממש לא מעיד על ילדות מסויימת או משהו.....פעם זה אולי כן הראה.
לצערנו היום כבר כמעט ולא.
וחוץ מזה היום הרבה מאד חבר'ה גם דתיים בצא מעשנים בין סיגריות בין נרגילה עם חבר'ה וזה עוד נמשך קצת אחרי הצבא עד שבסופו של דבר הם מפסיקים.

נראה לי שגם אפשר לעשות הבדלה בין מישהו שכל יום, כל היום יושב עם חברים ומעשן נרגילה, לבין מישהו שפעם בכמה חודשים או שנים יושב עם חברים ומעשן נרגילה חצי שעה-שעה. 

שאלת המשך לבנות ששללו: אם הבחור אומר (ויש יסוד להניח שהוא יקיים) שהוא לא יעשן יותר אם זה כ"כ מפריע לכן? 

למרות שהאמת רק המחשבה על זה דוחה אותי...

פעם ביום העניין הוא על עצם היותו מעשן.מה העניין בעישון?כיף והנאה,החברה מסביב,לפרוק שצריך?יש כ"כ הרבה דברים אחרים לעשות מלבד העישון.כמו שנאמק מעיד מלא על הבנאדם.

ועזוב כל העניין להשמר על נפשותינו-אנחנו מסכנים אותה.

למה שבן אדם יבזבז מכספו ומזמנו לקנות נרגילה ויעסוק בטיפול בה , לחטה בגחלים ושאר ביטול זמן. הוא משעמם ואין נושאים יותר ראוים לעסוק בהם? לימוד, עבודה, יצירהפעילות שיש בה תועלת.

אגב אותן שאלות ביחס לפיפ.

"למה שאדם יבזבז מכספו, ביטול זמן, מישהו גם כתב שזה ביטול תורה. 

משעמם, יש נושאים שיותר ראוי לעסוק בהם..."

עפ"י ההגיון הזה, גם סתם לשבת מדי פעם עם חברים זה ביטול זמן, ביטול תורה, יש דברים שיותר טוב לעסוק בהם ולרוב גם משקיעים בזה כסף (גם כוס קפה עולה כסף, גם אם מכינים אותה בבית, ויותר ממה שעולה "לתחזק נרגילה").

בעצם, כל דבר שהוא לא לימוד תורה או לימוד מקצוע אסור. אין רגע של פנאי לנקות את הראש ולקחת הפסקה - כי זה בזבוז זמן ויש דברים יותר חשובים ומעניינים לעשות. 

אולי תכתבו גם כמה זמן לדעתכם, זה לא בזבוז זמן לאכול ארוחת בוקר, צהריים וערב???

חצי שעה לארוחת צהריים זה סביר, אבל 45 דקות זה כבר ביטול תורה, ביטול זמן ויש דברים יותר מעניינים לעשות... ?

אין לזה הרי סוף.  

מה זה משנה אם קבוצת חברים נפגשת ושותה קפה או מעשנת נרגילה? אף אחד לא הולך לעשן נרגילה בתור עיסוק, אלא בתור משהו צדדי. (ואני לא מדבר על מישהו שכל היום יושב בזולה שלו עם החבר'ה ומעשן נרגילה - אלא משהו שקורה פעם ב...).

אז נכון, יש את הפן הרפואי - אבל, גם קפאין הוא לא סם בריא במיוחד. ומי ששותה בירות - גם אלכוהול הוא לא בדיוק מקור נפלא לויטמין c... - אז למה מפריע לכם מבחינה בריאותית שמישהו מעשן נרגילה פעם בשנה ולא שהוא שותה 2 כוסות קפה ביום? ביחס הנ"ל, הנזק מהקפה גדול לאין שיעור מהנזק של הנרגילה. 

ואני בטוח שיש כאן הרבה שכתבו בצורה מאוד חריפה בגלל הסיבה הבריאותית - אבל אין להם בעיה לשתות קולה, קפה ולאכול סוכריות גומי בשלל צבעי ולא ניזונים רק ממיצי צמחים וחסה. 

אין לי בעיה שאתם סטיגמטים ושטחיים - אבל לפחות תגידו את זה בפה מלא. כי בעיני זו ממש צביעות. 

החברה מכתיבה לכם, אמרה לכם המחנכת באולפנא, אתם מתביישים ממה שהחברים שלכם יחשבו - אבל אני לא מוצא שום דבר שלא נגוע בצביעות מכל הסיבות שכתבתם (וכתבתי גם בדיוק למה בצורה הכי עניינית שאפשר. 

ואני כותב את זה בתור מישהו שעישן נרגילה אולי פעמיים או שלוש פעמים בשבע השנים האחרונות, ומכיר מספיק אנשים דתיים מאוד, קובעים עיתים ואפילו תלמידי ישיבות שאם יגיעו לבית של חבר ותהיה שם נרגילה, אז אולי הם יעשנו קצת. 

אז אני אשמח ולא תהיה לי בעיה להמשיך איתו..

אבל כמובן שזה תלוי גם בסיבה שהוא מעשן-כי הסיבה לא תתנדף גם אם הוא יפסיק....

אפשר לשדך ביניהם...

וברצינות-קצת בעיתי לשאול דבר כזה בתור שאלה כללית.

יש כאלה שזה מפריע להם ויש כאלה שלא, ויש מספיק בנים ובנות משני הסוגים.

נוער מליגה אחרת לגמרי, חבל על דאבדין. ה-איניות היום לובשת צורות מפחידות של ריקנות ושאר מרעין בישין.

לא בהכרח מדובר בנורמות חברתיות.

יוצא לי גם לשבת עם עצמי, אני נהנה מזה גם לבד, ויש עוד כאלה.

גם ההורים שלי, מהזרם החרדלניקי, יסתכלו על זה בעין צרה..

אז מה?

שיתרגלו!

חבל על דאבדין?

לדעתי -הדור הזה רק משתבח!

ויש כל כך הרבה שבחים להגיד עליו

[בניגוד לדור שלהם (בעעע) !!]

אז- קח בקלות

חנהא - אנחנו באמת בליגה אחרת!!

הרבה הרבה יותר גבוהה!

אבל כמעט ואין לי חברים של מעשנים פעם ב... (ויש לי חברים מהמון סוגים)

ובקשר לנרגילה בדיוק אתמול בלילה היה קטע שכמה חברה רצו ללכת לסוכה של איזה אחד לעשן נרגילה ואשתו ממש אבל ממש לא הסכימה כנראע שיש בזה משהו ששונה אצל בנות

מי שמעשן נריגלה בתדירות גבוהה אני מסכים שיש אם זה בעיה

מי שמעשן פעם ב... יכול בלי בעיה להפסיק

וכמו שאחד הרמי"ם בבני צבי אמר שזה כמו פויקיה

תכלס אין בעיה אבל האוויריה בעיתית אבל פעם ב.. זה סבבה

שהוא תימני ואצלם לעשן נריגלה זה כמו לפצח גריענים

וזה ממש לא ואמר כלום

זה ביטול תורה, ביטול זמן, יש דברים יותר מעניינים וחשובים שאפשר לעשות בזמן הזה, זה נראה לי גם בדיוק ההגדרה ל"מושב לצים" - ולשבת מול מחשב זה ממש לא בריא למפרקים, לגב, לעיניים, למערכת הלב-ריאה וכל איבר אחר בגוף. 

אני לא הייתי יוצא עם מישהי כזאת... במיוחד אם מהסיבות האלה היא פוסלת מישהו שמעשן נרגילה... 

אלא בגלל שישנן סטיגמות ביחס לרוב מי שמעשן נרגילה.

ואני שואל אותך: האם הסטיגמות האלה נוצרו יש מאין?

לא ראיתי מישהי שכתבה שהיא לא תצא עם מישהו בגלל הסטיגמה. אין כאן אפילו אדם אחד, בחור או בחורה, שהיה מספיק ישר לכתוב את זה. 

ולנקודה - סטיגמות לא נוצרות יש מאין. (אולי יש מקרים בודדים שכן, אבל בהכללה גסה...)

אבל שוב, נראה לי שיש להפריד כאן בין 2 סוגים של אנשים. בגלל זה ההפרדה שעשיתי באחת התגובות הקודמות שלי. 

אני חושב שהסטיגמה בנושא זה, כלפי מי שמעשן פעם בהרבה זמן היא שגויה לחלוטין ונוצרה בגלל אותם אנשים שמעשנים כל יום כל היום ומתבטלים, ומשם זה התפתח והפך לסטיגמה כ"כ שלילית, שעכשיו אם בנאדם מעשן נרגילה פעם בשנה, אז הוא פסול חיתון מבחינת נשים מסוימות למרות שהסיבות שבגללן נוצרה הסטיגמה ממש לא חלות עליו. 

וכמו יהודי טוב, אענה לך בשאלה: למה התקבעה סטגימה שכזאת על מי שמעשן נרגילה, עם בשנה ולא על מי שיושב פעם בשובע עם חברים על כוס קפה?   

(ושוב, אני לא מדבר על אנשים שכל היום יושבים ומעשנים נרגילה)

ואפילו כאלה אני מכיר, חבר'ה ממש נפלאים שאשרי מי שתזכה להתחתן איתם.

סטיגמה על מישהו שמעשן פעם בהרבה זמן? פעם בשנה!?... לא שמעתי על

קיומה של סטיגמה כזאת. ואם כן - תמוה בעיני איך זה הגיע לאוזני המשודכת.

לא כל דבר שאני עושה פעם בשנה יגיע לאוזני המשודכת - כך יש לקוות לפחות.

תשובה לשאלה יהודית: נניח שמציאותית אתה צודק, ויש סטיגמה כזאת.

לעתים, לא רק הנרגילה עושה ריח, אלא אפילו השם שלה. זאת גופא הראיה

עבורך עד כמה הסטיגמה שנוצרה היא קשה (וגם זה לא יש מאין), עד כדי

כך שבנות מתקשות לעשות את החילוק הזה.

היא שואלת את עצמה: מה, זה לא מפריע לו לעשות מעשה שיש בו מטען

כזה של כיעור? הוא מזדהה עם הרעיון הזה?...

ואגלה לך בסוד (שאף אחד לא יקרא, בבקשה): אני אישית מכיר כמה

בייני"שים מצויינים, שלילה אחד בשנה הם שותים עצמם לדעת...

ולא עוד, אלא שלמחרת בצהרים הם חוזרים ועושים אותו דבר שוב

בשנית...

לביא שואל במפורש על מישהו שמעשן פעם בכמה שבועות או חודשים ולא משהו כרוני. 

אז אין לי בעיה עם בחורה שלא מוכנה לצאת עם בחור כזה (או גם עם בחורים שהתבטאו מאוד בחריפות בנושא) - אבל שלא יעטפו את זה במעטה של צדקנות מזויפת כמו: ביטול תורה, ביטול זמן, יש דברים יותר טובים\מעניינים\חשובים לעשות, זה לא בריא וכו'...

שתגיד שקיימת סטיגמה והיא לא מספיק חזקה להתמודד איתה. זה חילחל פנימה וזה המצב. 

שיהיו ישרים. זה הכל. 

ולגיטימי (חוץ מלא מעט כאלה שצריך ללמוד לעקר ולשרש, ובשביל זה יש כאן פורום) -

יהיה יותר קל להודות בריש גלי: כן, יש לי סטיגמה ביחס למי שעושה מעשה שלא נראה

מי יודע מה...

(אני מדגיש שמדובר על סטיגמות בעקבות מעשים, ולא על סטיגמה שנובעת על רקע

מגדרי או גזעי.)

אגב, יש גם סטיגמות לגבי אנשים שחיים את חייהם לפי סטיגמות...

גם לא תמיד חכם לנשום. למשל: כשעוברים דרך גז רעיל...

ואגב - בדיוק על כך מחית לפני כן: על אנשים שיש להם סטיגמות על מי

שיש לו סטיגמות, והם מפחדים להתוודות שהם כמוהו, לכן הם מחפשים

תירוצים...

וראתה את אבא שלה ודוד שלה עם הדבר הזה,

אם זה נודע לי בפגישה ראשונה זה יהיה חלק מסיבה לפסילה

אבל לא סיבה יחידה, אם הבחור דוחה אותי

הנרגילה תעשה את זה מצויין, אם הוא בחור טוב אבל

חושב שהוא מגניב לעשן נרגילה, אבל בשאר הדברים הוא לטעמי

אז לא אפסול, רק אזרוק לו אותה מהחלון או אנפץ אותה בכל הכוח.

בכלל מעשנים זה דבר נורא, זה איכסה ולא מושך בעליל

ומוריד את המניות שלכם בחורים, גם אם אתם חתיכי וצדיקי עולם.

אז עם נרגילה-ברור שכן!

אין לה ריח לוואי. היא לא בריאה בכ"מ.

לא תוכלי לזהות מעשן נרגילה, בלי שתתפסי אוטו עם הצינור בפה... 

ולרוב מדובר בריח מתוק, לא כמו סיגריות.

עם הוא כול ערב פותח נרגילה אז לא!!

אבל עם זה ככה עם חברים... וזה לא קבוע(לא פעם בשבוע או חודש) אז לא אכפת לי...

הייתי מעדיפה שבעלי לא יעשן..מבחינה בריאותית!!

אבל לא אפסול בגלל זה!

סיבה לפסול- לא.

(סביר להניח שזה יגיע עם מכלול נתונים שלא יתאימו לי מסיבות אחרות. אגב, זה נכון לגבי עוד כל מיני פרטים, הנקודה הספצפית לא תהיה סיבה לפסול אבל כל הנתונים יחד כן. לסטיגמות לפעמים יש סיבות מוצדקות).

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים