גנבת לי.

בקצרה:

מדובר שם על חייל, מפקד פלוגה בסיירת גולני.

כשהיה ילד בן שלוש הוא היה מעורב בתאונת דרכים ונותר קטוע יד.

כשהגיע הזמן שלו להתגייס הוא התעקש להגיע לסיירת גולני.

הוא הצליח להיות פקיד בסיירת, אבל המפקד בסיירת נתן לו להתאמן עם נשק.

כעבור זמן הוא אפילו נכנס לתוך לבנון להילחם.

את הנשק הוא מפעיל ודורך עם יד אחת.

יש אנשים שפשוט לא יודעים עליהם עד כמה הם מיוחדים!

שירבו כמוהו  בישראל!

זה מדהים הכוח רצון הזה.
ותתפלאו אבל יש אנשים כאלה גם ביננו, אז נכון שאין להם את אותם נסיונות להתמודד איתם והכל,
אבל יש לי חברה שהייתה ב3 במת' וב4 הכי נמוך באנגלית בתחילת חמישית. [אין לנו 3...]
בתחילת שישית היא קפצה ל5 במת', ובתחילת שביעית ל5 באנגלית.
זה פשוט כוח רצון, שום דבר אחר.
האנשים האלו מדהימים אותי כל פעם מחדש.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....