כולה עברו 6 דקות..

תענו.. |מרגיש מסכן|

אוהבת,, רק בלי לחץ

בס"ד

"העליות והירידות הן תדיריות, במצב האדם היחיד ובמצב העולם בכללו.

ומכל מקום התנועה בכללה היא תנועת עלייה וביסום.

וחילופי המצב אפילו בעת ירידה גדולה אין להם כי אם ערך של מילוי הירח ומיעוטו; או זוטו של ים ונסיגתו; או הנשימה הפנימית  המשיבה את הרוח אל תוכיותו של החי, והחיצונית הדוחפת אותו מתוכו; או הערות והשינה;

שאף על פי שהם נראים כהפכים - מכל מקום שניהם יחד הם מחוללי החיים השלמים" (אורות הקודש ב,תקכא)

החיים שלנו מורכבים מעליות וירידות. תמיד.

ואסור לנו להתייאש ממצב של נפילה. אלא לחשוב איך נתקדם ונקפוץ מהירידה הזאת. "מה רצתה זאת הנפילה..". המשבר הפנימי דומה למשבר חיצוני בכך שבשניהם אנחנו צריכים לנסות להבין מה המטרה של המשבר, ואיך אנחנו צומחים ממנו.

ואיך קמים? מחזקים את האמונה בהי"ת. ע"י לימוד אמונה, ע"י התבוננות ביופי הבריאה, והכי חשוב- ע"י דיבור ישיר איתו!!

כמובן כמובן שתפילה, אמיתית. ישר מהלב. זה הכלי הכי בסיסי להצלחה..

ו- לחזק את האמונה בעצמי. לא להתייאש. לא להאשים את עצמי.

בלי משפטים כמו "אני נהיית טיפשה" וכדו'..

זה יכול לבוא ע"י עשיית דברים שאוהבים או שמוכשרים בהם. ולענ"ד בעיקר לתת. לעסוק בנתינה, בחסד, בעזרה לזולת..

ב"הצלחה!

(וכמובן- מוזמנת באישי..) 

כמה אני יכולה?

כל פעם אחרי שאני עולה,

אני מרגישה שכל זה היה הצגה. לא באמת.

עובדה שעכשיו אני כאן למטה.

אני יודעת שזה נשמע ילדותי, אבל, אין לי כח.

למה לעלות כשאני יודעת שזה רק יגרום לירידה הבאה להיות יותר גדולה?

אולי אני יודעת ת'תשובה, אבל אני צריכה לשמוע אותה.

מכירים את השיר "אחרי החגים יתחדש הכל"?

אז זהו, שהכל התחדש. מלשון לשוב מחדש..

שוב הכל נראה כ"כ רע..

אוף, עצוב לי. 

תמיד היצר הרע אחרי שאדם נופל, גורם לו להרגיש רע עם עצמו.

אסור ליפול ליאוש! צריך לקחת את הירידה בתור תנופה לעליה.

כלומר לעלות מעל המדרגה שהייתה קודם/

"אכן על-פי ההגיון האנושי, מעוות לא יוכל לתקון, החוטא חייב בעונש ואי-אפשר להיפטר מעונש על חטא. אבל התשובה אינה על-פי החכמה האנושית, אלא זהו רצונו יתברך, שבני-אדם ישובו בתשובה, והוא מקבל אותם בתשובה. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. הקב"ה ציוה אותנו על המצוות, והוא גם אמר שאם עברנו ושבנו, הוא סולח ומוחל ומקבל אותנו, ולא עוד, אלא מחזיק לנו טובה על כך. "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים" (יומא פה."-הרב זלמן מלמד

|מרגיש עוד יותר מסכן|

אז נכון שזה היצר, אבל איך מתמודדים?

מה אני אמורה לאמר לו?

זה לא נכון?

אבל זה כן נכון. כן נפלתי. ושוב נפלתי.

אין לי טענות נגדו.

את יכולה לעשות את המקסימום שלך,

להחליט לא ליפול, להתאמץ ולהשתדל, והקב"ה ייתן את השאר.

ואם נפלת? 

אז את אומרת שעשית את המקסימום. 

לא עשית המקסימום?

ניסית. הקב"ה אוהב אותך כשאת מנסה. כשאת מתאמצת ורוצה.

'לא המעשה הוא העיקר'!

שתדעי שברגע שאת מדוכאת מזה, וזה מונע ממך את השמחת חיים - זה השלב שבו חטאת.

לא לפני.

לפני זה את סתם משפלת, ואת בנאדם! זה לגיטימי! אנחנו לא מלאכים!

איך אומר משה לה' כשהמלאכים טוענים כלפיו שלא יביא את התורה לבני אדם,

הוא אומר "לכם יש ייצר הרע נגד גילוי עריות?" התורה לא רלוונטית לכם! אז נכון, יש לנו חסרונות - 

אבל איתן גם הייתרונות - אנחנו יכולים להיות בעלי תשובה אמיתיים כשאנחנו רוצים.

אנחנו יכולים לנצח אותו.

ובסוף - תנצחי!

מתנצלת שאני חופרת..

בס"ד לק"י.

ככה זה, שמדובר בעבודת המידות.

תראי, 

יתכן בסופו של דבר, כמדברים על האדם ורוצים להתעלות,

אנחנו מדברים על המידות שלו;

כעס, פזרנות, ענווה, גאווה, קצמנות, שמחה וכו'.

ולעבוד על מידה, אין לה קצבה (זמן) מסוים, שאנו יכולים להגיד: זהו, סיימנו לעבוד עליה.

אין דבר כזה.

מידות זו עבודה לכל החיים. לכל הזמן. 

כאשר אדם בונה דבר על לאט לאט, מהתחתחית, הוא מצליח לבנות בניין עם יסודות חדשים.

כשצרצ'יל בא לכאן, רצינו להרשים אותו ולכן נטענו עצים בשדרה,

אבל שנצליח להוציא אותם אחרי שהוא ילך.

ככה - רק כדי להרשים אותו.

ובאמת, כשהוא בא, הוא התרשם, והתפעל.

הוא החליט לנוח על אחד העצים, שלפתע, העץ התחיל להיות נטוי הצידה.

צרצ'יל צחק.

אבל הוא אמר משפט חכם מאוד: האנשים הם כמו עצים, אם אין להם יסודות ושורשים הם נופלים.

בדיוק כך.

אל תבהלי שאת נופלת, חוזרת אחורה.

זה הגיוני ולגיטימי.

את רק צריכה לזכור שכדי לבנות את עצמך,

יש דרך מיוחדת שצריך לעשות זאת.

וזה לא פשוט לקבל על עצמך דבר מסוים,

עבודת המידות זה דבר קשה. מאוד.

צריך לדעת איך לגשת לזה,

באמת.

אבל תדעי, 

למרות כל הקושי,

זה משתלם.

מאוד.

ולכן, שיהיה לך הרבה בהצלחה.

להתייאש רק גורם לאדם לשקוע עמוק במקום להתקדם.

לא חבל?

תמשיכי לנסות, להשתדל.

בהצלחה.

האמת היא שאת לא טיפשה

את "פשוט מרגישה את זה" כך

כי יש לך אמונות שליליות על עצמך שמושכות למטה למטה למטה

שימי לב: את רק מרגישה!

עד כדי כך שכבר כאילו מצפה בתוכך שזה יקרה שוב ושוב ושוב

זו לא האמת!

כפי שנאמר, היצר עושה התקפות פנימיות כשהוא רואה שאינו מצליח כלפי חוץ,

גם זה יצר. לא פחות. לפעמים בדמות צדיק.

כאילו את לא מספיק טובה ואף פעם לא תגיעי אז למה לך.. תתיאשי מראש..

זו רק הרגשה, או מחשבה\אמונה שלילית. זו לא האמת. זו לא הנשמה.

אל תתרגשי מההרגשה.

את פשוט (רק) מרגישה את זה

וכמו שכבר עניתי באישי אני אחזור על זה:

נראה לי שמצאתי תשובה.

תוך כדי הריקודים בשמחת בית השואבה במרכז,

שרו שיר. ושרתי גם, והרגשתי שהשיר הזה צועק לי את התשובה.

"אין שום יאוש .. בעולם כלל!!

ואח"כ עוד אחד. השיבנו ה' אליך ונשובה.

פתאום הבנתי שה' יכול לעזור לי..

אז עכשיו- אני אנסה לעלות.

אז באמת תודה..

אל דאגה, אני אמשיך לשגע אתכם..

דווקא בגלל שאת נתפסת להרגשות שלך,

ורואה בהן את העליה הרוחנית (ואת התשובה, ואת התקווה) -

הנפילה כל כך קשה.

לרגע ההרגשה הטובה נגמרת, וקולטים כמה המציאות רחוקה.

אי אפשר למדוד עבודת ה' רק על פי רגשות.

זה יעבור אל תדאגי(:

רוב הזמן זה ככה. זו לא תקופה.

לפעמים אני עולה.

זה לא ממש מרגיע כשאומרים זה יעבור.

כי זה עבר, וחזר, ועבר שוב,וחזר.

אז אני אנסה. אם אני לא אצליח, נראה לי אתם כבר תדעו מזה..

בס"ד

של הרב יהושע והרבנית נעמי שפירא.

הוא מדבר שם על כוחה של התשובה.

וזה מה שאת יכולה לענות ליצר - יש את התשובה! באמת אין ייאוש בעולם!!

ניראה לי רובנו מיזדהים .. ואולי לחלקנו יש 'תרוצים' איך לצאת מיזה. [כל מעודדי השירשור]

תראי, אין דבר כזה חיים בלי נפילות ! זה טבע העולם, זה טבע הדברים, זה לא סוף העולם שבן אדם נופל !
ברור שזה קשה כי התאמצת כ"כ, אבל זה כ"כ נורא שנפלת, תמיד תסתכלי למעלה ! ואני אומרת מנסיון, הייתי בחופש בחוף לבנון ובדוגית  עם בנים, והלכתי מזה לא צנוע. אחרי שהבנתי מה עשיתי הייתי כ"כ בדיכאון וכ"כ כעסתי על עצמי. אבל אין מה לעשות, נפלתי, אז מה אנ יישאר למטה ? לאאא ! אני יעלה בכל הכוח בחזרה למעלה !!!

ו.. זה לא הצגה... גם אם את מרגישב ככה..

הרבה פעמים אנחנו מרגישים בעליות שלנו, בהתחזקות שלנו הצגה אחת גדולה..

אבל זה לא נכון!!!

כל השאר זה הצגה! הנפילה היא ההצגה!!

המקור שלך טהור. נקי. הנשמה שלך טהורה.. -"אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא.." והלכלוך הוא ההצגה..

ושבע יפול צדיק וקם... כולנו בנפילות תמידיות..

הנפילה באה לעורר אותנו... שנתרומם יותר גבוה..

הגעת למקום גבוה ונפלת?? עכשיו תקומי למקום יותר גבוה..

אף אחד לא מבטיח לך שלא תפלי שוב.. אבל בעז"ה..

כל החיים הם ככה.. עליות וירידות.. וצריך להתפלל שפשוט יהיהו לנו יותר עליות מירידות..

בעז"ה שנזכה לעלות למעלה למעלה..

ואם צריך- תמיד פה באישי בשבילך..

לכולם!

ואת-אני יודעת שאת פה..

איזה כיף לכם שזה כ"כ ברור לכם.

אני צריכה כל פעם מחדש לנסות ולהפנים את זה..

 |מבואס||מנסה||מחפש||משתדל|

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...