אז ככה 
הייתי לא מזמן בטיול נוער - סתם כזה בקיץ, זה היה בזוויתן אם אני לא טועה ומטעמי משרד החינוך לא נתנו לנו להיכנס למים. כולן התחילו להתבאס וזה.. המדריכה המקסימה שהייתה איתנו הושיבה אותנו על איזה אבן וסיפרה סיפור (אי אספר בלשונה, גוף ראשון ) :
לפני כמה שנים טיילתי במדבר יהודה, באיזה חור מטורף עם עוד כמה בנות. הגיע יום שחברה שלי ואני הינו צריכות כל אחת להתקשר לאן-שהוא. הלכנו וחיפשנו ללא הצלחה נקודה עם קילטה. בעודנו מסתובבות הופיע איזה בדואי שגר שם כל חייו. החלטנו לנצל ת'בנאדם ושאלנו אותו אם הוא יודע באיזה אזור יש קליטה לפלאפון. הבנאדם - קשיב טוב - שאל כל אחת מאיתנו באיזה רשת היא. אני - אורנג', היא - פלאפון. כל אחת מאיתנו הוא הנחה בדיוק כמה צעדים ללכת ואיפה לפנות ימינה ושמאלה כדי שנגיע לנקודה המדוייקת שבה יש קליטה.
אתה קולט?? הבנאדם מכיר את האזור כ"כ טוב - לא פלא, הוא גר שם כל חייו - עד שהוא יודע בדיוק באיזו נקודה יש קליטה לאיזו רשת!!
מדהים, לא??!
כשהמדריכה מסיימת לספר לנו היא אומרת - בנות, תבינו. כשנילחם על פיסת הארץ הזו, לא משנה כמה אני אדבר על זכות אבות והבטחה מה' וכו'. אני לא באמת אוכל לעמוד מול הבדואי הזה ולומר - זה הבית שלי.
כי זה יותר הבית שלו מאשר שלי.
כמה שמוזר, הזוי וכואב לומר את זה.
הרי לא מתקבל על הדעת שאני לא אכיר את הבית שלי, נכון?? כל פינה, כל מטר, כל ארון וחלון ופינה.. לא מתקבל על הדעת שלא יהיו לי אלף סיפורים על מה קרה לי בחדר הזה ואיך התחבאתי בחדר ההוא כששיחקנו מחבואים וכו'!! נכון??
אותו דבר הארץ שלנו. קל ונחמד לומר "זה הבית שלנו", אבל אי אפשר לומר את זה מתוך שכנוע אמיתי, וזה לעולם לא יהיה מספיק אמיתי, אם אני לא מכירה את כל האזורים שנאי מדברת עליהם. אם אני לא מכירה כל מטר בארץ הזו.
לכן, כל טיול, כל פסיעה שלי בארץ - היא משמעותית.
אברהם אבינו התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה לפני שהוא התיישב במקום מסויים, נכון? כי ככה הוא קנה את הארץ. איפה שהוא הלך - שם קרו לנו דברים משמעותיים. לא סתם אומרים (לאו דווקא על אברהם אבינו) את הביטוי "כבש את הארץ ברגליו". כי כשאני הולכת בארץ ישראל, אני כובשת אותה.
וזו המטרה העיקרית של הטיול הזה. שחמישים חבר'ה צעירים, נוער, "יכבשו את הארץ ברגליהם". ממש כך.
מעבר לזה, היו לנו מטרות נוספות - כשניסינו להביא אנשים הדגשנו את החשיבות שבלהביא חבר'ה "חיים בסרט", כאלה שלא עברו את הקו הירוק בחייהם ומשוכנעים שהכל כאן זה יריות, מלחמות, יידויי אבנים..
הצוות שלנו מתעסק עם עוד הרבה תחומים, אבל הגענו למסקנה שאת הארץ לא כובשים דווקא במלחמות. קודם כל צריך שהארץ תהיה בלב שלנו, ושנכיר אותה כמו את כף ידינו - ויותר!!
כל מי שקרא עד כאן, הלוואי שהבין את החשיבות העצומה שבטיול כזה. גם ל"חיים בסרט", אבל גם לכל אחד מאיתנו.
כי בכל טיול כזה, אנחנו קונים את הארץ שלנו.
ניפגש?
