זה אפשרי.
לחייך באמת מתוך אושר.
מרן הרב זצ"ל במגד ירחים לחודש חשוון (לשנת תרע"ב אני חושב), כתב משפט ידוע:"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".
אפשר להעמיק בו המון, וכדאי לקרוא בספר מגד ירחים עם הסבר של מו"ר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל.
אבל קצת לפחות.
כשיש מצב רוח קצת עצוב, ובחוץ יש ערפל ושמים מעוננים, זה עושה עוד יותר עצוב. אבל אם באמת שמחים אז בשמחה, לא שמחה רדודה אלא שמחה אמיתית, פתאום אז גם כשהשמיים מעוננים הכל מלא אור!
רק שהקושי נשאר באיך להגיע למצב של "כשהנשמה מאירה", וזה לא ברור איך מגיעים לזה. זה קל להגיד, מאוד קשה לעשות. אז נראה לי שהדרך היא שצריך נקודת התחלה, נקודת אור שממנה נתחיל. מה זאת אומרת? שצריך למצוא בעצמנו נקודה טובה. כי בכל דבר ובכל יהודי את תמצאי איזו נקודה טובה."אפילו רקים שבכם מלאים מצוות כרימון", כי באמת כל היסוד שלהם הוא טוב (לעיין באורות התשובה, פרק ט"ז פסקה י"ב, אם אני לא טועה) אלא שיש כמו מסכים שמסתירים. תנסי למצוא נקודה טובה, שהיא נקודת אור, שתגרש את החושך ותבקע פתח במסכים הללו. את בטוח תמצאי משהו טוב שיש, ולפי דעתי משם צריך להתחיל ולהמשיך הלאה עם אמונה גדולה ב"ה, שמחה ואור גדול!
חודש טוב! הקב"ה יחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה. אמן!