איך אפשר לשמח? נעשתה היום טעות רצינית וכבדה ביותר!
למה שאשמח היום אם משפחות רבות מבכות היום בגלל שרוצחי בנם ובני עמם מסתובבים חופשי?
למה שאשמח היום אם העם שלי והמדינה שלי בוגדים במי שריגל למענם במסירות נפש עצומה??? והמדינה שלי לא הצילה אותו למרות שיכלה, והיום אינה מנסה כלל וכלל להשתמש באמצעים שבידיה כדי לשחררו (מי שלא הבין, מדובר על פולארד)????
למה שאשמח היום אם הממשלה של המדינה שלי עשתה טעות איומה???
למה שאשמח היום אם אני חושבת על הפיגוע של מחר??
היום, ודווקא היום, כולנו זוכרים את פולארד ואת שאר השבויים והנעדרים....
היום, ודווקא היום, כולנו עם המשפחות השכולות שהרוצח של בן משפחתם שוחרר לחופשי....
היום, ודווקא היום, איננו שמחים, כי כולנו זוכרים את הנרצחים....
היום, ודווקא היום, כולנו לא מסוגלים לשמח....
ולכל מי שאומר שאין מה לעשות ושלא הייתה דרך אחרת, אז אני אומרת, הייתה דרך אחרת, אבל המדינה לא מסוגלת לעמוד על שלה ולפעול בה...
הדרך שבה המדינה הייתה צריכה לפעול היא שבכל פעם שקורה דבר כזה אוטומטית אנחנו תופסים את אחד מהרוצחים הנמצאים בכלא ויורים בו, וכך עוים בכל יום עד שהשבוי חוזר!! ותאמינו או לא, לא נספיר לירות ביותר משניים! הטעות הגדולה ביותר היא שאנחנו נותנים להם להכתיב לנו את הקצב וזה ממש טעות!! אנחנו צריכים להדגיש שאנחנו השולטים והם רק אורחים!!
ועל אותה דרך, אחרי כל אירוע שהוא, צריכים להכנס לאחד הכפרים ולערוך כזה חיפוש שהחיפוש עצמו יהיה עונש!!
למה אנחנו מרחמים על הרוצחים האלו???
והרי נאמר שמי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים...
אני פונה אליכם בבקשה-
אנא זיכרו את הנרצחים ואת משפחותיהם, ואת פולארד ושאר השבויים והנעדרים! זהו תפקידנו כעת...
ולא, אי אפשר לשכח אותם ליום אחד ולחזור מחר, עם חיים של אדם לא משחקים...
תודה למי שטרח וקרא עד הסוף
![]()
כמובן שהמעוניינים מוזמנים לדון איתי באישי...
חג שמח!!
לכן אנשים הרגישו הרבה יותר מחוייבות וחיבור למקרה שלו...






