אם זה נובע כי את חושבת שאת לא חשובה ושאף אחד לא יקשיב לך אז זאת קצת בעיה.

אם זה כי זה האופי שלך אז אין בזה שום פסול.

גם אצל רעשנית- אם זאת מישהי שעושה את זה כי היא רוצה שכולם ישמעו ויקשיבו לה וכו' אז זה רע

אבל אם היא עושה את זה מרצון טוב וכי זה האופי שלה אחת שמארגנת הכל אז זה מעולה.

צריך לדעת את הגבול.

להיות שקטה זה טוב מאוד. (זה לא אומר להתבייש יותר מידי ,"כי מי שמתבייש אוכל אותה"-לא להבהל מהמשפט)

הפנמה זה גם דבר טוב זה לראות דברים לעומק ולא כול דבר להחצין שאז לא טוב בסוף.

איך מצליחים להפתח יותר? (מוזמנת באישי אני אנסה לעזור לך ,זה פשוט ארוך).

לא כ"כ עזרתי חחח מצטערת!!

ולא רעשנית ידי!

לאזן!

אצלי- מה שאנלא אוהבת בלהיות שקטה זה שאני חושבת שאם הייתי יותר פתוחה- היו לי יותר חברות.. שלכן עדיף להיות רעשנית ופתוחה...

אז-- למי אתם יותר מתחברים? לאלה הרעשנים והפתוחים או דווקא לשקטים?..

אפשר גם להרחיב, לפרט, לנמק.. באמת מעניין אותי מה חושבים על שקטים!ותאמת.

שבוע טוב!

אני יותר אוהבת כאלה שקטים שלא מדברים יותר מדי.

א. כי אני יכולה לחפור להם והם ישתקו סתם סתם.

טוב ברצינות.

כי בדרך כלל השקטים הם אלה שכשהם מדברים זה תמיד דברים חכמים ועמוקים.

כמובן שאי אפשר להכליל אבל לרוב.

רעשניים לא יודעת אני לא מתחברת למרות שאני בעצמי לא מי יודע מה שקטה אבל פעם הייתי מאוד שקטה אז אני יודעת איך זה.

הם יודעים לשמור את הבעיות שלהם ולא לצעוק כל דבר!

שקטים הם אנשים טובים! גומלי חסדים וצדיקים! (לא קשור:])

שאלה טובה

המחשבה הראשונה היא שהמציאות שחור\לבן טוב\רע וכד'

זה לא ככה

אולי כרגע את מדגישה את הצד השקט יותר

נסי לזהות למה זה או מה טוב בזה וקחי משם את הדברים הטובים

ככה האיזון יגיע יותר טוב

למשל אולי זה מתוך חוכמה. את בטח לא רוצה להיות טיפשה

אבל אפשרי להיות גם חכמה וגם פחות מופנמת

ועכשיו אני יותר פתוח ויותר דברן (לפעמים יותר מדי ).

הייתי גם ביישן כזה, הייתי עונה תשובות קצרות. בכלל, מעדיף כמה שפחות לדבר.

בבני-עקיבא התחלתי יותר לדבר. בכל זאת, אי-אפשר להשאר בצל יותר מדי במסגרת הזאת...

זה לא קורה ביום אחד, זה תהליך. אבל יש נקודות מפנה.

השינוי העיקרי הוא במחשבה.

להבין שהדעה שלי לא שווה יותר מדעות אחרות, אבל היא גם לא שווה פחות.

יש לך זכות להביע עמדה, וכך גם לי.

היה לי מדריך במסגרת כלשהי שאמר ש"אדם מסתכל על עצמו כמו שהוא חושב שאחרים מסתכלים עליו". מקווה שזה לא מסובך מדי. אני אסביר: אם אני מודע יותר מדי לעצמי ומוטרד כל הזמן ממה שיחשבו עליי - אני נהיה זהיר יותר מדי! זה משתק! זה אומר שהייתי צריך ללמוד איך להשאיר דברים מאחור. "היה - נגמר!!". לא להתעסק בזה יותר. לאט גם לומדים לצחוק על רגעים מביכים. אחרי זה כבר פחות אכפת לי איך מסתכלים עליי. אבל עדיין צריך מידה מסוימת של בושה כדי לא להיות חוצפן... להיות פתוח אין פירושו להשאיר את הלשון משולחת רסן.

שוב, זה תהליך. אצלי זה פשוט עבר עם הגיל. 

שבוע טוב.

יש יתרונות וחסרונות להכל.

בני אדם משתנים, בעיקר כשהם מציירים את עצמם כדמות אחרת, לפעמים זו רק תחפושת, ולפעמים הם מגלים דברים שהיו מצויים עמוק בפנים...

ממש מעריך אתכם, השקט שבאמת חודר עמוק...()

הכל מתחיל ונגמר בהרגשה שלך, האם את באמת רוצה להיות פתוחה ויוזמת יותר או שאם תתחילי עם זה תמצאי את עצמך במרדף חסר מעצורים כדי להשיג את כולם, ולהציב את הדעה שלך הכי במרכז שפשר...מהלך של ביקורת עצמית שהיא כבר לא מבורכת וממש מייגעת...

נסי ליזום, לדבר, להיות מעורבת בתהליכים....לא, לא להתבייש להציג את הדעה שלך... תקשיבי לכאלו שצריכות את האוזן הקשבת שלך ונסי לעזור...

נכון, זה קשה... גם בלי להחשיב את המעצור הראשון...הקושי של ההתחלה...אבל לאט....זה תהליך...

אין שום בעייה שלהיות עם אופי שקט...לעיתים ממש מזדמנות זה מעיד דווקא על בגרות ושיקול דעת בריא....

אם טוב לך להפתח ולהביא לידי ביטוי עוד חלקים, רוצי על זה....!!

יש אנשים פתוחים ומוחצנים - שלא אוהבים את זה, ומשתנים.

יש אנשים סגורים - שלא אוהבים את זה, ומשתנים.

אין כזה דבר "תכונה לא טובה". יש תכונה שאני לא רוצה לעצמי. לאחרים היא וודאי טובה.

את, ורק את -

צריכה לענות לעצמך בכנות -

איפה המקום שלי עכשיו, ולאן אני רוצה להגיע.

אף אחד אחר לא יכול לומר לך, בוודאי לא חברים וירטואליים שלא מכירים אותך.

למי אתם יותר מתחברים? לשקטים או לאלה שבמרכז..?

 תמיד אני חושבת שמסתכלים על השקטות בצורה אחרת.. שהן פחות " שוות"( אינלי מילה אחרת.. )

זה נכון שיותר רוצים בחברתן של הרעשניות ואלה שתמיד במרכז ופחות באלה השקטות?או שזה לא קשור לדעתכם?!?

אומנם הרעשניות יותר מושכות,אבל את העולם העשיר אני אמצע במופנמות יותר.

רוצה ללמד אותי איך להיות שקטה? החלום שלי זה להיות כזאת ..

החלום שלי להיות כזאת

אם היא לא מרגישה נוח אז אין שום בעיה להשתנות.

בחיים משתנים למה זה בעיה?

גם אני הייתי פעם שקטה מאוווווווד אתם לא הייתם מאמינים.

והשתניתי וזה לא דבר רע בכלל.

בלי ההשתנות הזאת לא הייתי מה שאתם מכירים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...