אוהבת- לא נתקלי באחד...
נגעלת- בא בטבעיות, לוידעת למה...
רוצה שהם יעופו- בהחלט!!!
אני לא שונאת את כווולם, אבל כן, מה לעשות? אני לא מרגישה חופשית לעבור לידם ברחוב! אין להם כבוד לחיים, אין להם כבוד לאדם, זה נשמע מוזר אבל זה באמת בגנים שלהם! אני לא יוכלה להיות בטחה שאם אני מעצבנת אותו בקטנה ואפילו אם לא, הוא הוא לא יוציא סכין ויפגע בי!
הוכחות בשטח- כשהם פה אנחנו בסכנה תמידית! לא הולך שום שלום ושום נעליים! ולא, זה לא בגללנו לגמרי, כשיהודי פוגע בערבי זה פעם בפול זמן וזה דבר יוצא דופן, אבל שערבי פוגע? אני כבר לא עומדת בקצב! זה נהיה חלק משגרה מזעזעת!!!
וכן, גם אם יש לי כלפיהם שנאה זה לא סתם! אם ביום הזכרון יתמקדו בכל אחד מנפגעי הטרור הטקס יהיה ארוך ומייגע!!! רק בטקס של היישוב שלנו, להריץ את השמות והסיפורים של הנפגעים זה ארוך, זה פשוט מזעזע!!!
כן, איבדנו, לא בן משפחה אחד! חוץ מזה שכל עם ישראל אחים ויש חור בלב על כל אחד שנפגע, יש שכנים שנרצחו, מורים שנורו, אהובים שנפגעו, קרובים שהלכו, אחים שנדקרו! איך אפשר לא לשנוא בגלל זה??? אם עוד לא הוצאתי רובה ויריתי באלה שתולים דגלי פלסטין 5 דקות מהבית שלי ונראים שכלום לא מזיז להם, זה נס!!! זה כבר השתדלות עצומה ועבודת הנפש!!!!!!!!
זה נחמד שיש ערבים ש"לא מפריע להם שאנחנו פה", אבל לנו זה כן מפריע שהם פה! מה לעשות? אי אפשר לסמוך עליהם! אנחנו לא יכולים לדעת מי הבא שייקח לנו את היקר לנו!!! יש גבול לרחמנות ולאהבה שצריך לתת לבני אדם!!!