הזדמנות מצויינת לברר איזה שרשור טוב נתן העקיבא לכינויים לענות בו.
כולנו מכירים את השיר האגדי של שולי "נקודה טובה". נכון?
חבר שלי אמר לי פעם - בצדק לדעתי - שברסלב היא החסידות הכי
עצובה. הראיה שלו היא ה"תורה" הכי קלאסית בליקוטי מוהר"ן - תורה
רפ"ב. באחת הפסקאות התמציתיות באותה תורה, כותב תלמידו:
(שווה מאוד לקרוא ה-כ-ל בלי קשר לנקודה שלי כאן, לכן הבאתי הכל)
[וְהִזְהִיר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְאד לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת כִּי הוּא יְסוֹד גָּדוֹל
לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וּלְבַל יאבַד עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם
כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה
וְעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ
מַעֲשֵׂיהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו וּמֵחֲמַת זֶה הֵם
נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל
וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן.
עַל כֵּן צָרִיך הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאד עַל דָּבָר זֶה כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ, אַף עַל פִּי
שֶׁהוּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּאֱמֶת עִם כָּל זֶה, הַנְּפִילָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ, וְהָעַצְבוּת
וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל יְדֵי זֶה הַכּל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ
כְּדֵי לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם.
עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאד, לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בְּכָל
פַּעַם אֵיזֶה מְעַט טוֹב וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ כַּנַּ''ל וְעַל יְדֵי זֶה יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ,
וִיצַפֶּה לִישׁוּעָה עֲדַיִן וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה', בִּבְחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלקַי
בְּעוֹדִי כַּנַּ''ל וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב בֶּאֱמֶת אֶל ה' כַּנַּ''ל.]
למה צריכים לחפש נקודה טובה אחת? הכל עד כדי כך שחור? אלא, מכאן ראיה
שברסלב היא דווקא לא חסידות שמחה, אלא עצובה (וחייכנית ומוזיקלית!).
לענייננו, לדעתי ברמה מסויימת כשקוראים לאשכול "איזה טוב ד'" יש כאן בעצם
הנחה שצריך לחפש ולמצוא את הנקודות הטובות. יש כאן עבודת ד' מאוד ברסלבית,
וזה מאוד חשוב ליהודים שקשה להם, שידעו למצוא את הטוב, שכידוע בחסידות זו
היא עבודתו של הצדיק, לברר את הטוב, האור והאחדות שבבריאה.
לכן זה האשכול שאני הכי הכי אוהב שבעולם.
בשתי מילים: "עקיבא, אשריך!"
שבוע טוב ושמח!...