אז עם המסר אני מסכימה במאה אחוז!

זה מה שהעלה את המחיר של גלעד שליט;

היחס של הציבור, התקשורת והתקשורת..

אבל יש בזה משהו יפה, שקצת זלזלו בו..

לדעתי לפחות!

זה לא הנקודה אבל בכל זאת....

קריאתו של י' לוחם השייטת : 

אם חס ושלום, אגיע למצב בו ארגון טרור יחטוף אותי, בבקשה מכם: אל תעשו הפגנות, אל תתראיינו, אל תספרו כמה כואב לכם, אל תפיקו פסטיבלים ופסטיגלים בשמי. כל סוחר מתחיל יודע - ככה לא מורידים מחיר.

אני לא "הילד של כולנו". אני לוחם שנפל בשבי.

אל תהפכו אותי לכלי שרת: אני לא רוצה שכל העולם יידע מי אני ומה שמי, בזמן שאף אחד לא זוכר איך קוראים לחייל שנהרג לידי. לא רוצה שהתקשורת תעשה עליי סיבוב, לא רוצה להפוך לקרדום-לחפור-בו אג'נדות פוליטיות, משחקי כוח ומניפולציות. לא רוצה להיות מדורת השבט ודלת הכניסה לקונצנזוס הישראלי. לא מוכן שהרעיון לשחרורי יהפוך לDOGMA שאחריה אסור להרהר. לא רוצה שיסתמו את הפה לכל מי שמעז לחשוב אחרת. לא רוצה שכלי תקשורת ישתמשו בי כדי להעלות רייטינג, לא רוצה שזמרים יוציאו עליי מזמור כדי לשפץ את התוצאות שלהם בגוגל.
אני לא בקבוק שמפו: אל תעשו לוגו מהתמונה שלי, אל תצרפו את הפרצוף שלי לפרופיל בפייסבוק, אל תסגננו מהצללית שלי סלוגן. אל תשכרו משרדי פרסום כדי לעצב את דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות, אל תקימו צוות קריאייטיב, צוות אופטימיזציה, צוות שיווק, אל תקימו מטה, אל תעשו ישיבות עבודה עם בורקסים ומצגות, אל תעשו 'סיעור מוחות' ואל 'תיצרו סחף ציבורי', אל תבנו תקציב פרסום וחדירת שוק, אל תשרטטו אסטרטגיה, אל תפלחו את האוכלוסייה עם חתכים, גרפים וטבלאות. לא רוצה 'פאנל מומחים', לא רוצה כנסים, לא רוצה שיספרו את הימים שאני יושב, לא רוצה שקבלני דיכאון יעשו קריירה מהסיפור שלי.
אל תוציאו סיכות ודגלים ועניבות וחולצות, אל תעשו תהלוכות וצעדות והפגנות ודוכנים להחתמה בקמפוסים.
זה מוריד את הסיכוי שלי לצאת, זה זורה חול בעיניים של מקבלי ההחלטות. אני לא תוכנית ריאליטי: לא רוצה שתבואו להצטלם עם אבא שלי למזכרת בזמן שמשחררים אלפי רוצחים בשבילי. לא רוצה שתניפו דגלי כחול לבן בזמן שהאווירה כולה צווחת דגל לבן.
לא רוצה לראות רוצח בדם קר של שישה עשר אנשים משתחרר בחיוך, מעט שמנמן מכפי שהיה שנים ספורות אחרי שעשה למשפחות הנרצחים בפרצוף V בבית משפט. לא מוכן שמאות משפחות שקברו לא מזמן תינוקות, יתפוצצו מזעם ו"ייתפסו בציבור" כ"משביתי שמחות". לא מוכן שילד שהלך לאכול פיצה עם אמא, אבא ושלושת אחיו - וחזר לבד, יצפה ברוצח אוכל בקלאווה בסוכת ניצחון 20 קילומטר ממנו. לא רוצה שרוצחים שמשתחררים למזרח ירושלים ייסעו ברכבת הקלה ביחד עם אחיינית שלי. לא רוצה שמשפחות שכל העולם קרס עליהן, תשמענה מהעיתון שההוא שהרג להם את הילד יוצא לקלאב מד בטורקיה. לא רוצה שהכאב שלהן יקבל מסגרת של שמינית עמוד קצת לפני הספורט, כי "זה יותר נכון דיווחית." הם כבר יודעים שהדם של הבנים שלהם זול, לא צריך לדרוך להם על הלב ולעשות קוואץ'. ממש מנחם אותי שהנשיא "חונן אבל לא סולח".
לא רוצה שלאינתיפאדה הבאה יקראו על שמי.

תמיד יהיו אלה שיכתבו את הדברים האלה..

ואבל לא כולם בגודל וברמה הזאת....

http://www.atzuma.co.il/petition/yarontoren/1

ואאל"ט..מישהי כאן פתחה על זה שרשור....

קריאתו של י' לוחם השייטת : 

אם חס ושלום, אגיע למצב בו ארגון טרור יחטוף אותי, בבקשה מכם: אל תעשו הפגנות, אל תתראיינו, אל תספרו כמה כואב לכם, אל תפיקו פסטיבלים ופסטיגלים בשמי. כל סוחר מתחיל יודע - ככה לא מורידים מחיר.

אני לא "הילד של כולנו". אני לוחם שנפל בשבי.

אל תהפכו אותי לכלי שרת: אני לא רוצה שכל העולם יידע מי אני ומה שמי, בזמן שאף אחד לא זוכר איך קוראים לחייל שנהרג לידי. לא רוצה שהתקשורת תעשה עליי סיבוב, לא רוצה להפוך לקרדום-לחפור-בו אג'נדות פוליטיות, משחקי כוח ומניפולציות. לא רוצה להיות מדורת השבט ודלת הכניסה לקונצנזוס הישראלי. לא מוכן שהרעיון לשחרורי יהפוך לDOGMA שאחריה אסור להרהר. לא רוצה שיסתמו את הפה לכל מי שמעז לחשוב אחרת. לא רוצה שכלי תקשורת ישתמשו בי כדי להעלות רייטינג, לא רוצה שזמרים יוציאו עליי מזמור כדי לשפץ את התוצאות שלהם בגוגל.
אני לא בקבוק שמפו: אל תעשו לוגו מהתמונה שלי, אל תצרפו את הפרצוף שלי לפרופיל בפייסבוק, אל תסגננו מהצללית שלי סלוגן. אל תשכרו משרדי פרסום כדי לעצב את דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות, אל תקימו צוות קריאייטיב, צוות אופטימיזציה, צוות שיווק, אל תקימו מטה, אל תעשו ישיבות עבודה עם בורקסים ומצגות, אל תעשו 'סיעור מוחות' ואל 'תיצרו סחף ציבורי', אל תבנו תקציב פרסום וחדירת שוק, אל תשרטטו אסטרטגיה, אל תפלחו את האוכלוסייה עם חתכים, גרפים וטבלאות. לא רוצה 'פאנל מומחים', לא רוצה כנסים, לא רוצה שיספרו את הימים שאני יושב, לא רוצה שקבלני דיכאון יעשו קריירה מהסיפור שלי.
אל תוציאו סיכות ודגלים ועניבות וחולצות, אל תעשו תהלוכות וצעדות והפגנות ודוכנים להחתמה בקמפוסים.
זה מוריד את הסיכוי שלי לצאת, זה זורה חול בעיניים של מקבלי ההחלטות. אני לא תוכנית ריאליטי: לא רוצה שתבואו להצטלם עם אבא שלי למזכרת בזמן שמשחררים אלפי רוצחים בשבילי. לא רוצה שתניפו דגלי כחול לבן בזמן שהאווירה כולה צווחת דגל לבן.
לא רוצה לראות רוצח בדם קר של שישה עשר אנשים משתחרר בחיוך, מעט שמנמן מכפי שהיה שנים ספורות אחרי שעשה למשפחות הנרצחים בפרצוף V בבית משפט. לא מוכן שמאות משפחות שקברו לא מזמן תינוקות, יתפוצצו מזעם ו"ייתפסו בציבור" כ"משביתי שמחות". לא מוכן שילד שהלך לאכול פיצה עם אמא, אבא ושלושת אחיו - וחזר לבד, יצפה ברוצח אוכל בקלאווה בסוכת ניצחון 20 קילומטר ממנו. לא רוצה שרוצחים שמשתחררים למזרח ירושלים ייסעו ברכבת הקלה ביחד עם אחיינית שלי. לא רוצה שמשפחות שכל העולם קרס עליהן, תשמענה מהעיתון שההוא שהרג להם את הילד יוצא לקלאב מד בטורקיה. לא רוצה שהכאב שלהן יקבל מסגרת של שמינית עמוד קצת לפני הספורט, כי "זה יותר נכון דיווחית." הם כבר יודעים שהדם של הבנים שלהם זול, לא צריך לדרוך להם על הלב ולעשות קוואץ'. ממש מנחם אותי שהנשיא "חונן אבל לא סולח".
לא רוצה שלאינתיפאדה הבאה יקראו על שמי.

כן,כן,כולנו מסוגלים להגיד את זה עכשיו שאנחנו לא חטופים.זה כמו,להבדיל,שאח שלי שהוא חייל אמר לי:תקשיב,ביננו,אנלא יודע אם אני אצליח לסרב פקודה במקרה שנידרש לפינוי.

והוא ימני לגמרי, רק שכשאתה בסיטאציה זה שונה לגמרי..הייתי רוצה לראות את כולכם פצועים,בודדים,מוקפים בחיות אדם ומתעקשים לא לשחרר חיות כמוהם כדי שתוכלו לראות את המשפחה שלכם.

אולי יש כאלה שמסוגלים גם במציאות כזאת לומר דברים כאלה,אבל נדיר מאוד.

זה גם נראה ככה.בנאדם נורמלי לא היה כותב כמו שזה כתוב.מצטער.זה כתוב יותר מדי ספרותי כזה,מפרט.

אם היה כותב את זה לוחם שיטת לא נראה לי שהוא היה כותב ככה.

ברוך ה' שזו הדיעה הרווחת אצלנו....אחד בשביל כולם...

(בדיוק העברתי השבת פעולה על זה...)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...