שאם היו נותנים לי יותר כלים בגיל יותר קטן לא הייתי מגיע לאן שאני היום, הייתי במקום הרבה  יותר גבוה!

[מהרבה בחינות]

רעיון מעניין..

שיתנו לי לגעת ולראות כמ שיותר דברים, ירחיו לי את האופקים והאופציות, יראו לי מה שונה ממני, או דרך חיים אחרת ממני. ככה גם אדע להכיר את עצמי יותר, וזה גם יהיה רבה יותר בי. ואמיתי.

-שלפעמים.. כשצריך.. יסתכלו על תלמיד/ה יותר מבנאדם שהם צריכים לסיים ללמד אותו את החומר ולקבל משכורת...

-שיהיה להם אמון בתלמידים שלהם...

כשלא יזלזלו בתלמידים ושלא יעשו אפליות

על הרצון והאכפתיות וההשקעה.

דבר שני, שלפעמים אנחנו מאשימים אותם בכל מה שקורה לנו - אבל שלא יקחו קשה. עוד עשור או שניים אנחנו נהיה בדיוק במקום שלהם, וכנראה שנעשה גם כן טעויות, וגם אז הנוער יאשים אותנו...

אם יש להם כוונות טובות וגם מאמץ - אז אנחנו מעריכים אותם ומודים להם.

חוץ מזה, אפשר לדבר על תשומת הלב האוטומטית שמופנית ל"מסכנים" וחלשים שבכיתה,

בעוד שה"מוצלחים" כלפי חוץ (אלה שאין להם התמודדויות שצועקות לשמים) נשארים לבד.

זה נכון גם בהקשר הלימודי (משקיעים בחלשים, המחוננים נשארים משועממים...), וגם בהקשר האישי.

אני ממש מסכימה איתך לגבי העובדה שמורות מעבירות תשומת לב אוטומטית לחלשים.

תכל'ס גם אני הייתי אומרת את זה.

 אצל רוב המורות זה קרה אבל זה ממש הזכיר לי איזה מורה שאצלה זה היה ממש בולט. (כאילו- גם אני בנ"א, למה במשך כל השנה, לא כל הבנות בכיתה הספיקו להיות בשיחה אישית בעוד אחרות כבר היו באיזה 7..) 

מה עוד הייתי אומרת?

שהדברים הקטנים עושים את ההבדל. לטובה ולרעה..  

דווקא מהדברים הקטנים ב'מוסד' לומדים על הדרך שהם רוצים להנחיל.

אם מוסד חינוכי מסויים מפמפם שתורה זה חשוב אבל מה לעשות, משום מה יוצא שבחודש אדר כמעט כל שיעורי הקודש מתבטלים אז זה אומר דרשני.

או כשיש פיגוע, משום מה הכל עובר בשתיקה כאילו השלום כבר פה.. 

ומשהו שקצת יותר בוער לי:

על זה שלא מטפחים תלמידים שמעל הרמה הלימודית של הכיתה ושמים דגש רק על החלשים.

כאחת שסבלה מזה, מורים מבינים שאין לתלמיד מה לעשות בכיתה, אבל בכל זאת משאירים אותו להרקב שם.

שתהיה יותר מודעות לקידום תלמידים, אם לדחוף אותם למסגרות שמתאימות להם (כגון בתי ספר למחוננים ומצטיינים) או קיצור שהותם בבית הספר ע"י הקפצת כיתה.

לא לכל אדם עם שכל מתאים לקפוץ כיתה, אבל כדאי מאוד שידעו לזהות את האנשים האלה ולא יהיו כלכך שאננים.

לא רק מתקשים סובלים. לא רק מתקשים צריכים שיעזרו להם. 

המדינה לא רוצה לטפח מחוננים ומצטיינים אבל אחרי זה רוצה את המוחות שלהם. 

אם את רוצה עוד אינפורמציה מנקודת המבט שלי (אני לא יודעת למה את צריכה את זה אבל בכל אופן..) אל תהססי לפנות אלי בשאלות ומקווה שאוכל לענות בהקדם.

רבים חושבים שכיכר לחם חייבת להיראות ככיכר. "כיכר" ו"לחם" בעיני אנשים רבים הם מילים נרדפות, ועיניהם לא נפקחות לראות את ההבדל.

פעמים רבות עולה בי ניצוץ של כעס בהכרת הזמן שבוזבז מחוסר ההכרה של האנשים שהמילה החשובה ביותר היא "לחם", והיא עשויה להיאפות בצורות אין ספור. אנשים רבים לא משכילים לראות כי צורתה של הכיכר אין לה ולא כלום עם ערכו התזונתי של הלחם. הצורה לא היתה אלא עניין של נוחות. חינוכנו התמקד יותר מידי בצורות.

ברגעים מסוימים אני מוצא  עצמי שואל שאלה של כעס: "כמה מתוך מה למדוני שהוא עניין של נוחות?".

(קצת שיניתי אבל מתוך מר אל כאן אנה).

והדברים שאתם אומרים ממש מעניינים.

אז ככה:

ניתנה לי ההזדמנות לכתוב טור חודשי בעיתון במיועד בעיקר לאנשי חינוך - אבל לא רק. אני לא באה ממקום של תקיפה או ביקורת.. אני פשוט אמורה לכתוב מנק' מבט של נוער - על כל נושא. אבל חשבתי שאני יכולה לנצל את זה בשביל להיות ממש בקול של הנוער..

מצד שני, זה מתפרסם תחת השם שלי והרבה אנשים קוראים את זה. אז - אני לא רוצה להיראות מסכנה או מקופחת וכו'.. תבינו וזה

כל מורה רוצה לדעת מהי נוסחאת הפלא שגורמת לו להיות "מורה טוב"

בשביל זה הרבה פעמים המורים משקיעים מאמצים כדי שהתלמיד יחבב אותי... לקנות את הקשר הטוב איתו

משקיעים מאמצים להוביל כיתה, להעמיד במשמעת, להעביר שיעור מעולה, להעביר  מסר נחרץ.

כל זה טוב ויפה, כל זה מצליח להעביר משהו לתלמיד, אבל כל זה לא מקדם אותנו לעבר המטרה להיות "מורה טוב"

מורה טוב אינו שווה ל "מורה שמעביר שיעור מעולה"

מורה טוב הוא זה שעובד על מידותיו, מתקדם בעבודת ה', מתפלל על כל תלמיד ותלמיד שיצליח שיפרח,

הוא זה שאינו מגיב באינסטינקטים אלא עושה חשבונות נפש עם עצמו.

ואז, התלמידים, שהם בעצם המראה של אותו מורה, יעלו גם הם באותם מעלות

ואז, המורה הזה, באמת יהיה מורה טוב.

וטאטאטה וטאטאטטה וזורמים 

שייתנו לנו יותר הזדמנויות להתבטא. לתת לנו יותר מרחב לחשוב, לדבר.

וגם לתת לנו לטעות. לפעמים הרושם שנוצר הוא שטעות זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות. 

ושכשהם מנסים להיכנס לראש שלנו, שלא יחשבו על איך הם היו בתור נערים. אנחנו נערים אחרים (בכל מיני מובנים).

ושמילה טובה, כך סתם באמצע היום, יכולה לעשות המון.

בטח יש לי עוד, אבל זהו בינתיים...

א. שידברו עם הנוער על מה שצריך בנים ברית בנות צניעות נסינות החיים.

ב. שכל תלמיד זה משהו אחר ולא לחנך במסגרתיות לכן לדבר אם כל תלמיד לפי מוקמו ומעמדו ולא בתור אחד מהכיתה אלא בתור הוא עצמו.

שבעיקר בחינוך הדתי לא כולם יוצאים הדוסים המושלמים..
שאפשר להיות מחונך ולהיות קצת אחרת..
שחינוך שבא ממקום של הטפה לא עוזר אלא רק הורס!!

בהצלחה

 שלא יגזלו לנו את ההפסקות

מחזק.

ולא כי אכפת לי (זה ממש לא, מצדי להמשיך...). פשוט כי זה לא צודק.

כמו שנדרש מאיתנו להגיע בזמן לשיעור וכך עלינו לנהוג, יהיה ראוי שהמורה לא יחזיק אותנו מעבר למסגרת השיעור הקבועה.

זה מעצבן במיוחד כשהמורה מאחר ברבע שעה ומשלים את הזמן על חשבון ההפסקה...

שלמרות שלימודים זה חשוב, יותר חשוב שידאגו לנשמה שלנו פחות מהלימודים שלנו...

עדיף שמישהו לא ילמד מאשר שתשאר לו צלקת ממורה כלשהו...

אוזן קשבת לצורכיו של התלמיד .זה הדבר הכי חשוב לדעתי.

בנוסף , שתמיד יתחשבו ויעזרו לתלמידים שקשה להם.

חד משמעית, זה אחד הדברים שהכי יעזרו במישור הלאומי לארץ שלנו. לחנך כבר מגיל קטן לכלכלה נבונה. שיעור כלכלה, עם אנשים שמבינים בתחום, ויתנו לנו כלים להיות צרכנים נבונים בעתיד, ולדעת לכלכל את עצמנו כלכלית כשנהיה מבוגרים...

אולי זה יותר מתאים לגיל תיכון ופחות ליסודי, אבל אפילו בתיכון אין דבר כזה, וזה משהו שצריך להעיר אליו את תשומת לב אנשי החינוך.

מלמדים אותנו משוואה טריגונומטרית עם שורש ריבועי שלאתעזור לנו בערך כלום בחיים, אבל דברים כמו איך להתנהל נכון מבחינה כלכלית לא מלמדים, ואז לפעמונים יש עבודה יותר קשה כשאתה ואשתך נכנסים למינוס בבנק בעוד עשר-חמש עשרה שנה.

ואל תגידו - זה לא מתאים בגיל הזה. חינוך צריך להשריש זמן רב לפני שהוא רלוונטי בפועל. ולכן לדעת איך לחיות בעולם הזה, זה אומר חוץ מללמוד חשבון, ללמוד גם גכלכלה - שבטווח הארוך יותר תעזור מהנדסה אנליטית שיומיים אחרי התיכון אתה בכל מקרה שוכח עד האוניברסיטה, אם בכלל...

זה מה שאני הייתי אומר לאנשי החינוך.

התקציב, "על חשבון המדינה" ועוד. וכו'.

הייתי אומרת להם להיות תמיד קשובים, לשתף מחייהם, כי אין מה לעשות מורה צריך לספר גם מה עובר עליו, ועל מקרים דומים שקרו לו, אם הוא רוצה שיחשבו שגם הוא בן אדם שנתקל בקשיים, שמסוגל להבין את תלמידיו.

והכי חשוב לאהוב, ולתת אמון...!!!

כל מורה, אפילו למתמטיקה צריך לדעת ללמד את התלמידים לא למבחן או לבגרות הקרובה אלא לחיים! דורש הרבה יותר השקעה אבל זה הלימוד האמיתי!

אם כל הרצון הטוב, לא תמיד אני רוצה לשתף בכל מה שעובר עליי. לא תמיד אני מרגיש בנוח לדבר על הסניף, חברים, משפחה, חלומות.

זה טוב וזה חשוב, אבל כשזה יותר מדי זה מעיק.

אז שיגלו קצת זהירות...

מילת המפתח ששמעתי כשהתחלתי ללמוד הוראה לפני ... שנים מהרב בני איזנר הייתה שאם אין לכן יראת שמים אל תעזו לגעת בילדי ישראל.

אנחנו עובדים בעבודת קודש איחור לשיעור מלמד את התלמידים שמותר לגנוב כמו גם איחור להוציא להפסקה ללא סיבה אמיתית = גזל זמן.

לבוא מוכנים לשיעור זה גם נוגע בגזל ...

כל דבר שעושים מתוך יראת שמים ובאמת משדר משהו לתלמידים.

אם יש יראת שמים יש אנשי אמת וכשעומד איש אמת מול התלמידים הם מכירים בו ולא מזלזלים בו.

אבל אם אני רק אנסה לכתוב את כל מה שיש לי להגיד אני אצטרך לכתוב כאן עד מוצאי שבת...

שישימו לב, שיראו יותר מסתם תלמיד, אלא בן אדם עם רגשות.

סיפור אמיתי לגמרי-(אני מספרת בגוף ראשון כי ככה יותר נוח לי..=)

לפני חצי שנה קיבלתי טלפון מאחת בשם הדר שרצתה להיפגש איתי, ואמרה שיש לה משהו לספר לי, אני מתוך סקרנות קבעתי להיפגש איתה.

נפגשנו אחרי שבוע וזה מה שהיא מספרת:

אולי את לא זוכרת אותי אבל אני הייתי תלמידה שלך לפני חמש עשרה שנה ואני יודעת שאת עדיין מורה לכן באתי לספר לך.

אני בכיתה ה' כשחינכת אותי עברתי התעללות, במשך השנה הייתי ילדה אחרת, שונה לגמרי.

בגיל  19 ניסתי להתאבד, והגעתי  לבית-חולים במצב קשה,  אחרי  כמה זמן הצלחתי לחזור לעצמי והתחלתי ללמוד.

בגיל 22 ניסתי שוב להתאבד  והגעתי לבית חולים במצב אנוש.

הים אני בת 26  אני ליצנית רופאית טוב לי ב"ה.

אני רק רוצה להגיד משהו, שלא ק אני אמרתי, גם הפסיכולג וכולם. אם היו מטפלים בזה בגיל צעיר אולי זה לא היה כמו שזה עכשיו.

אני רק רוצה שתשימו לב! שלא תבאו, תלמדו ותלכו... כי יש לכם כוח! יש לכם במה לעזור! מה לשנות!

אני מצטערת שאני מפילה את זה עליך. את לא אשמה.

אני רק שמחר שתבואי לכיתה תשמי קצת יותר תשומת לב למה שקורה מעבר ללימוד.

כי כל זה התחיל בכיתה ה'.

עד כאן מה שהיא סיפרה לי...

הייתי בשוק.  ואנ דואגת לספר את הסיפור הזה כמה שיותר. שידעו שישימו לב.

אני היו מורה שונה ממה שהייתי לפני חצי שנה, וטוב שכך.

(עכשיו זאת אביטל) אמ... זה הסיפור בקצרה.. מקווה שהבנת וזה סיפור אמיתי, אני מכירה את מי שזה קרה לה.

זה רק יעצבן.בנאדם רוצה לעשות משו מתוך חשק עצמי,ולא מתוך זה שהמורה שלך העיר לך....

כמובן,לא בכל דבר,אם בנאדם עוד שניה זורק ת'כיפה-לדבר איתו...אבל להגיד לבנאדם ללמוד,למשל,כשהוא בבית-ואין לו חובה מהמורים,אלא סתם חובת לימוד תורה-זה מעצבן ואני לא סובל את זה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...