שאם היו נותנים לי יותר כלים בגיל יותר קטן לא הייתי מגיע לאן שאני היום, הייתי במקום הרבה  יותר גבוה!

[מהרבה בחינות]

רעיון מעניין..

שיתנו לי לגעת ולראות כמ שיותר דברים, ירחיו לי את האופקים והאופציות, יראו לי מה שונה ממני, או דרך חיים אחרת ממני. ככה גם אדע להכיר את עצמי יותר, וזה גם יהיה רבה יותר בי. ואמיתי.

-שלפעמים.. כשצריך.. יסתכלו על תלמיד/ה יותר מבנאדם שהם צריכים לסיים ללמד אותו את החומר ולקבל משכורת...

-שיהיה להם אמון בתלמידים שלהם...

כשלא יזלזלו בתלמידים ושלא יעשו אפליות

על הרצון והאכפתיות וההשקעה.

דבר שני, שלפעמים אנחנו מאשימים אותם בכל מה שקורה לנו - אבל שלא יקחו קשה. עוד עשור או שניים אנחנו נהיה בדיוק במקום שלהם, וכנראה שנעשה גם כן טעויות, וגם אז הנוער יאשים אותנו...

אם יש להם כוונות טובות וגם מאמץ - אז אנחנו מעריכים אותם ומודים להם.

חוץ מזה, אפשר לדבר על תשומת הלב האוטומטית שמופנית ל"מסכנים" וחלשים שבכיתה,

בעוד שה"מוצלחים" כלפי חוץ (אלה שאין להם התמודדויות שצועקות לשמים) נשארים לבד.

זה נכון גם בהקשר הלימודי (משקיעים בחלשים, המחוננים נשארים משועממים...), וגם בהקשר האישי.

אני ממש מסכימה איתך לגבי העובדה שמורות מעבירות תשומת לב אוטומטית לחלשים.

תכל'ס גם אני הייתי אומרת את זה.

 אצל רוב המורות זה קרה אבל זה ממש הזכיר לי איזה מורה שאצלה זה היה ממש בולט. (כאילו- גם אני בנ"א, למה במשך כל השנה, לא כל הבנות בכיתה הספיקו להיות בשיחה אישית בעוד אחרות כבר היו באיזה 7..) 

מה עוד הייתי אומרת?

שהדברים הקטנים עושים את ההבדל. לטובה ולרעה..  

דווקא מהדברים הקטנים ב'מוסד' לומדים על הדרך שהם רוצים להנחיל.

אם מוסד חינוכי מסויים מפמפם שתורה זה חשוב אבל מה לעשות, משום מה יוצא שבחודש אדר כמעט כל שיעורי הקודש מתבטלים אז זה אומר דרשני.

או כשיש פיגוע, משום מה הכל עובר בשתיקה כאילו השלום כבר פה.. 

ומשהו שקצת יותר בוער לי:

על זה שלא מטפחים תלמידים שמעל הרמה הלימודית של הכיתה ושמים דגש רק על החלשים.

כאחת שסבלה מזה, מורים מבינים שאין לתלמיד מה לעשות בכיתה, אבל בכל זאת משאירים אותו להרקב שם.

שתהיה יותר מודעות לקידום תלמידים, אם לדחוף אותם למסגרות שמתאימות להם (כגון בתי ספר למחוננים ומצטיינים) או קיצור שהותם בבית הספר ע"י הקפצת כיתה.

לא לכל אדם עם שכל מתאים לקפוץ כיתה, אבל כדאי מאוד שידעו לזהות את האנשים האלה ולא יהיו כלכך שאננים.

לא רק מתקשים סובלים. לא רק מתקשים צריכים שיעזרו להם. 

המדינה לא רוצה לטפח מחוננים ומצטיינים אבל אחרי זה רוצה את המוחות שלהם. 

אם את רוצה עוד אינפורמציה מנקודת המבט שלי (אני לא יודעת למה את צריכה את זה אבל בכל אופן..) אל תהססי לפנות אלי בשאלות ומקווה שאוכל לענות בהקדם.

רבים חושבים שכיכר לחם חייבת להיראות ככיכר. "כיכר" ו"לחם" בעיני אנשים רבים הם מילים נרדפות, ועיניהם לא נפקחות לראות את ההבדל.

פעמים רבות עולה בי ניצוץ של כעס בהכרת הזמן שבוזבז מחוסר ההכרה של האנשים שהמילה החשובה ביותר היא "לחם", והיא עשויה להיאפות בצורות אין ספור. אנשים רבים לא משכילים לראות כי צורתה של הכיכר אין לה ולא כלום עם ערכו התזונתי של הלחם. הצורה לא היתה אלא עניין של נוחות. חינוכנו התמקד יותר מידי בצורות.

ברגעים מסוימים אני מוצא  עצמי שואל שאלה של כעס: "כמה מתוך מה למדוני שהוא עניין של נוחות?".

(קצת שיניתי אבל מתוך מר אל כאן אנה).

והדברים שאתם אומרים ממש מעניינים.

אז ככה:

ניתנה לי ההזדמנות לכתוב טור חודשי בעיתון במיועד בעיקר לאנשי חינוך - אבל לא רק. אני לא באה ממקום של תקיפה או ביקורת.. אני פשוט אמורה לכתוב מנק' מבט של נוער - על כל נושא. אבל חשבתי שאני יכולה לנצל את זה בשביל להיות ממש בקול של הנוער..

מצד שני, זה מתפרסם תחת השם שלי והרבה אנשים קוראים את זה. אז - אני לא רוצה להיראות מסכנה או מקופחת וכו'.. תבינו וזה

כל מורה רוצה לדעת מהי נוסחאת הפלא שגורמת לו להיות "מורה טוב"

בשביל זה הרבה פעמים המורים משקיעים מאמצים כדי שהתלמיד יחבב אותי... לקנות את הקשר הטוב איתו

משקיעים מאמצים להוביל כיתה, להעמיד במשמעת, להעביר שיעור מעולה, להעביר  מסר נחרץ.

כל זה טוב ויפה, כל זה מצליח להעביר משהו לתלמיד, אבל כל זה לא מקדם אותנו לעבר המטרה להיות "מורה טוב"

מורה טוב אינו שווה ל "מורה שמעביר שיעור מעולה"

מורה טוב הוא זה שעובד על מידותיו, מתקדם בעבודת ה', מתפלל על כל תלמיד ותלמיד שיצליח שיפרח,

הוא זה שאינו מגיב באינסטינקטים אלא עושה חשבונות נפש עם עצמו.

ואז, התלמידים, שהם בעצם המראה של אותו מורה, יעלו גם הם באותם מעלות

ואז, המורה הזה, באמת יהיה מורה טוב.

וטאטאטה וטאטאטטה וזורמים 

שייתנו לנו יותר הזדמנויות להתבטא. לתת לנו יותר מרחב לחשוב, לדבר.

וגם לתת לנו לטעות. לפעמים הרושם שנוצר הוא שטעות זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות. 

ושכשהם מנסים להיכנס לראש שלנו, שלא יחשבו על איך הם היו בתור נערים. אנחנו נערים אחרים (בכל מיני מובנים).

ושמילה טובה, כך סתם באמצע היום, יכולה לעשות המון.

בטח יש לי עוד, אבל זהו בינתיים...

א. שידברו עם הנוער על מה שצריך בנים ברית בנות צניעות נסינות החיים.

ב. שכל תלמיד זה משהו אחר ולא לחנך במסגרתיות לכן לדבר אם כל תלמיד לפי מוקמו ומעמדו ולא בתור אחד מהכיתה אלא בתור הוא עצמו.

שבעיקר בחינוך הדתי לא כולם יוצאים הדוסים המושלמים..
שאפשר להיות מחונך ולהיות קצת אחרת..
שחינוך שבא ממקום של הטפה לא עוזר אלא רק הורס!!

בהצלחה

 שלא יגזלו לנו את ההפסקות

מחזק.

ולא כי אכפת לי (זה ממש לא, מצדי להמשיך...). פשוט כי זה לא צודק.

כמו שנדרש מאיתנו להגיע בזמן לשיעור וכך עלינו לנהוג, יהיה ראוי שהמורה לא יחזיק אותנו מעבר למסגרת השיעור הקבועה.

זה מעצבן במיוחד כשהמורה מאחר ברבע שעה ומשלים את הזמן על חשבון ההפסקה...

שלמרות שלימודים זה חשוב, יותר חשוב שידאגו לנשמה שלנו פחות מהלימודים שלנו...

עדיף שמישהו לא ילמד מאשר שתשאר לו צלקת ממורה כלשהו...

אוזן קשבת לצורכיו של התלמיד .זה הדבר הכי חשוב לדעתי.

בנוסף , שתמיד יתחשבו ויעזרו לתלמידים שקשה להם.

חד משמעית, זה אחד הדברים שהכי יעזרו במישור הלאומי לארץ שלנו. לחנך כבר מגיל קטן לכלכלה נבונה. שיעור כלכלה, עם אנשים שמבינים בתחום, ויתנו לנו כלים להיות צרכנים נבונים בעתיד, ולדעת לכלכל את עצמנו כלכלית כשנהיה מבוגרים...

אולי זה יותר מתאים לגיל תיכון ופחות ליסודי, אבל אפילו בתיכון אין דבר כזה, וזה משהו שצריך להעיר אליו את תשומת לב אנשי החינוך.

מלמדים אותנו משוואה טריגונומטרית עם שורש ריבועי שלאתעזור לנו בערך כלום בחיים, אבל דברים כמו איך להתנהל נכון מבחינה כלכלית לא מלמדים, ואז לפעמונים יש עבודה יותר קשה כשאתה ואשתך נכנסים למינוס בבנק בעוד עשר-חמש עשרה שנה.

ואל תגידו - זה לא מתאים בגיל הזה. חינוך צריך להשריש זמן רב לפני שהוא רלוונטי בפועל. ולכן לדעת איך לחיות בעולם הזה, זה אומר חוץ מללמוד חשבון, ללמוד גם גכלכלה - שבטווח הארוך יותר תעזור מהנדסה אנליטית שיומיים אחרי התיכון אתה בכל מקרה שוכח עד האוניברסיטה, אם בכלל...

זה מה שאני הייתי אומר לאנשי החינוך.

התקציב, "על חשבון המדינה" ועוד. וכו'.

הייתי אומרת להם להיות תמיד קשובים, לשתף מחייהם, כי אין מה לעשות מורה צריך לספר גם מה עובר עליו, ועל מקרים דומים שקרו לו, אם הוא רוצה שיחשבו שגם הוא בן אדם שנתקל בקשיים, שמסוגל להבין את תלמידיו.

והכי חשוב לאהוב, ולתת אמון...!!!

כל מורה, אפילו למתמטיקה צריך לדעת ללמד את התלמידים לא למבחן או לבגרות הקרובה אלא לחיים! דורש הרבה יותר השקעה אבל זה הלימוד האמיתי!

אם כל הרצון הטוב, לא תמיד אני רוצה לשתף בכל מה שעובר עליי. לא תמיד אני מרגיש בנוח לדבר על הסניף, חברים, משפחה, חלומות.

זה טוב וזה חשוב, אבל כשזה יותר מדי זה מעיק.

אז שיגלו קצת זהירות...

מילת המפתח ששמעתי כשהתחלתי ללמוד הוראה לפני ... שנים מהרב בני איזנר הייתה שאם אין לכן יראת שמים אל תעזו לגעת בילדי ישראל.

אנחנו עובדים בעבודת קודש איחור לשיעור מלמד את התלמידים שמותר לגנוב כמו גם איחור להוציא להפסקה ללא סיבה אמיתית = גזל זמן.

לבוא מוכנים לשיעור זה גם נוגע בגזל ...

כל דבר שעושים מתוך יראת שמים ובאמת משדר משהו לתלמידים.

אם יש יראת שמים יש אנשי אמת וכשעומד איש אמת מול התלמידים הם מכירים בו ולא מזלזלים בו.

אבל אם אני רק אנסה לכתוב את כל מה שיש לי להגיד אני אצטרך לכתוב כאן עד מוצאי שבת...

שישימו לב, שיראו יותר מסתם תלמיד, אלא בן אדם עם רגשות.

סיפור אמיתי לגמרי-(אני מספרת בגוף ראשון כי ככה יותר נוח לי..=)

לפני חצי שנה קיבלתי טלפון מאחת בשם הדר שרצתה להיפגש איתי, ואמרה שיש לה משהו לספר לי, אני מתוך סקרנות קבעתי להיפגש איתה.

נפגשנו אחרי שבוע וזה מה שהיא מספרת:

אולי את לא זוכרת אותי אבל אני הייתי תלמידה שלך לפני חמש עשרה שנה ואני יודעת שאת עדיין מורה לכן באתי לספר לך.

אני בכיתה ה' כשחינכת אותי עברתי התעללות, במשך השנה הייתי ילדה אחרת, שונה לגמרי.

בגיל  19 ניסתי להתאבד, והגעתי  לבית-חולים במצב קשה,  אחרי  כמה זמן הצלחתי לחזור לעצמי והתחלתי ללמוד.

בגיל 22 ניסתי שוב להתאבד  והגעתי לבית חולים במצב אנוש.

הים אני בת 26  אני ליצנית רופאית טוב לי ב"ה.

אני רק רוצה להגיד משהו, שלא ק אני אמרתי, גם הפסיכולג וכולם. אם היו מטפלים בזה בגיל צעיר אולי זה לא היה כמו שזה עכשיו.

אני רק רוצה שתשימו לב! שלא תבאו, תלמדו ותלכו... כי יש לכם כוח! יש לכם במה לעזור! מה לשנות!

אני מצטערת שאני מפילה את זה עליך. את לא אשמה.

אני רק שמחר שתבואי לכיתה תשמי קצת יותר תשומת לב למה שקורה מעבר ללימוד.

כי כל זה התחיל בכיתה ה'.

עד כאן מה שהיא סיפרה לי...

הייתי בשוק.  ואנ דואגת לספר את הסיפור הזה כמה שיותר. שידעו שישימו לב.

אני היו מורה שונה ממה שהייתי לפני חצי שנה, וטוב שכך.

(עכשיו זאת אביטל) אמ... זה הסיפור בקצרה.. מקווה שהבנת וזה סיפור אמיתי, אני מכירה את מי שזה קרה לה.

זה רק יעצבן.בנאדם רוצה לעשות משו מתוך חשק עצמי,ולא מתוך זה שהמורה שלך העיר לך....

כמובן,לא בכל דבר,אם בנאדם עוד שניה זורק ת'כיפה-לדבר איתו...אבל להגיד לבנאדם ללמוד,למשל,כשהוא בבית-ואין לו חובה מהמורים,אלא סתם חובת לימוד תורה-זה מעצבן ואני לא סובל את זה.

או אם לא היה חרם דרבינו גרשום אז שתי סיבות...😜😜

יאללה עוד מעטט חח רציני הייתה רוצה 2?

והיא תהיה כולה שלי...

אז.. כן גם אני גם ממש רוצה זה

זה הדבר היפה בלחכות עד לחתונה ולשמור למרות שזה קשה רצח....

והאחת הזאת היא תהיה כולה רק שלי, ואני אהיה כולי רק שלה ולא של עוד אחת...

אצל אף אומה ועם בעולם, מלבד מי שחיים בתרבות של העולם העתיק, באורח חיים של שבטים, חמולות…

לא פשוט בכלל לתחזק זוגיות ומשפחה רגילה, נדרשת השקעה יומיומית, אז להחזיק משפחה של יותר מאישה אחת?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....