הייתי מאוכזבת מאוד (: 

קראתי די מזמן...

עם מי היא התחתנה?

מג התחתנה עם איזה עני אחד... המורה, לא?

ובת' עם מה שמו, השכן העשיר,

וג'ו? עם מי?

איימי התחתנה עם לורי, השכן. בת' נפטרה.

ג'ו התחתנה עם הגרמני שלא זכור לי שמו כרגע, זה שמבוגר ממנה בעשרים שנה, והוא גם כן מורה.

מג התחתנה עם המורה של לורי. 

אכן, איימי התחתנה עם לורי (באמת מבאס גם אותי שהוא לא התחתן בסוף עם ג'ו. אבל זה השאיר אותי עם הרבה מחשבות הסיבה שהיא אמרה לג'ו למה...והמבין יבין.)

מג התחתנה עם ג'ון ברוק

בת', לצערי, נפטרה. (למען האמת, די התחברתי אליה. אליה ואל ג'ו, ואני עדיין מתלבט מי מהן הדמות האהובה עלי)

ג'ו התחתנה לבסוף עם פריץ באר (זה הרגיז אותי. הבדל של 20 שנה עושה אותי מסופק איך באמת אהבה כזאת התפתחה כל כך...כאמור, לורי הרבה יותר התאים לה, ואני חושב - וזה בהמשך להערה הקודמת שלי - שלמרות הסיבות ולמרות הכל, הם כן היו יכולים לחיות באושר ביחד, ולהיות מאוהבים מאוד. בקטע הזה, לדעתי, ג'ו השתמשה רק ברגש ופחות בשכל... אבל זאת ההחלטה שלה וצריך לכבד אותה...וליתר דיוק, של הסופרת).

וסתם ככה - אתם יודעים שיש גם ספר המשך בשם "גברים קטנים"? אני קורא אותו עכשיו. גם נחמד. באמת.

דווקא התחברתי יותר לאיימי, היא וג'ו היו בעלות חולשות אנושיות יותר מבת' ומג, שתי האחרונות סתם הרגיזו אותי. 

הרגיז אותי גם כן כל הפרש הגילאים בין ג'ו לבאר, <ידעתי שהיה משהו עם דב -.-'> אבל בכללי, אני מאוד לא אוהבת ספרים שזה ככה, והספרות הקלאסית מלאה בכאלה, כשחושבים על זה, נראה לי אן שירלי היא בין היחידות שהתחתנה עם אדם בגיל שלה. 

אבא ארך רגליים? הפרש של 14 שנה (!!) 

ג'ין אייר? 20 שנה! (אם לא יותר, ובנוסף לעובדה שזה אחד הספרים היותר דיכאוניים שאפשר להיתקל בהם, כן?.) 

אבל איימי ולורי כן יותר מתאימים, מבחינתי לפחות, ג'ו ולורי מתנהגים כמו ילדים קטנים ביחד ולא כמו אנשים מבוגרים שאמורים להתחתן.

ג'ו ובאר, שהתחתנו ונולדו להם כבר ילדים, מקימים פנימיה לילדים באחוזה של דודה מארץ' שנפטרה. הספר מספר על הפנימיה ועל הילדים בה. רק התחלתי אז אני לא יודע יותר מזה...

במיוחד שברוק מת אאל"ט

אולי יש בניהם פער אבל הם כאלה חמודים יחד, לא מפסיקים לריב

החדשה-

מישהי בשם רינת פרמו מתייחסת ממש לעניין הזה של הבחירה של ג'ו... ודווקא די מעניין מה שהיא כתבה..
היא כותבת שבעצם באותה תקופה שהספר נכתב, כתיבה בתור מקצוע לא היה עיסוק מכובד לאישה, וזה היה בגדר שעשועי ילדות, לא מעבר לזה.

אז בעצם בגלל שהיא לא יכלה להמשיך לתת לגיבורת הסיפור לעשות משהו 'לא ראוי', (במיוחד שזה ספר חינוכי לנערות...), היא הייתה צריכה לתת לג'ו דמות שתגרום לה להפסיק עם השטויות האלה, וזה הפרופסור. כי לורי לא היה מפסיק אותה מלכתוב, גם כי הוא העריץ אותה, וגם כי הוא עודד אותה במהלך הספר לכתוב.

היא אומרת גם שרק הנערות, בעצם, מצטערות על הבחירה הזאת. היא טוענת שהנשים מבינות את הבחירה- היא בחרה בבעל שמבוגר ממנה, והוא פרופסור, שלא כמו לורי, שמכונה שם "נער שעשועים". ולטענתה, כל אישה תעדיף גבר, מבוגר יותר(לא זקן, כן?), עם 'ראש על הכתפיים'.

לא יודעת, לא סיפק אותי, אבל לפחות קצת מסביר ^^

אחרי הכל, שניהם ילדותיים מדיי ביחד, יש לי בעיה שהיא בחרה באדם שמבוגר ממנה ב-20 שנה.

ג'ון ברוק הוא דוגמה לאדם אחראי ורציני שהפרשי הגיל בינו לבין מג לא בשמיים, היא סופרת, היא הייתה יכולה להמציא מישהו בן 28-30 אפילו. 

לגבי עניין הגילאים:

שמבחינה עובדתית-סטטיסטית, תוחלת החיים של האשה גבוהה משל הגבר,

(הזוי, אה? אחרי מאמצים פיזיים מטורפים שהיא עוברת- הריונות לידות וכו'... אין עלינו!!!)

ואם לוקחים עוד את פער הגילאים שיש בד"כ בין בני זוג, לא פלא שיש הרבה יותר אלמנות מאשר אלמנים (קשישים)

ולכן אני בעד שיוויון בין הגיליאם, אם לא שהאשה תהיה כבר יותר מבוגרת...

במקרה של אן היו לה רגשות כלפי גילברט מרגע שהכירה אותו, ולא משנה שאלו היו רגשות שנאה כי הם נבעו מאותו מקום שממנו נובעת האהבה.

לג'ו לא היו רגשות רומנטיים כלפי לורי, הוא ראתה בו אח חביב ולא מעבר לזה.

אהבתי דווקא את מה שהתפתח בינה לבין הפרופסור, נוצר שם משהו יפה. ויכול להיות שהפרש הגילאים בתקופה הזאת לא היה נחשב כלא מהוגן כמו שהוא נתפס היום. וגם אם כן - לא זה המקרה.

אם היתה לי אכזבה היא היתה דווקא מכיוונו של לורי, 

במיוחד היה לי קשה עם זה שהוא התחתן אח"כ עם איימי, גם בגלל שהיא טיפוס אחר לגמרי, וגם בגלל שהיא אחותה והוא עתיד להמשיך להתקל בגו' כל הזמן. וגם סתם ככה - יש משהו מתסכל קצת במחשבה שאנשים מתגברים על אהבה נכזבת... סתם, ב"ה שזה ככה. אולי מה שמתסכל זה שיש מושג כזה אהבות קודמות, אבל כנראה שכאבי הלב האלו הם אלו שנותנים הרבה טעם, לפחות ברומנים לקריאה אם לא בחיים עצמם.

התאהבות, יותר נכון לומר. הוא היה יצור פוחז וקל דעת כשהצהיר בפניה על רגשותיו, לאחר מכן הוא התבגר יותר, וכבר היה בשל לקשר אמיתי, שבא בדמותה של איימי. איימי והוא מבחינתי דווקא כן משלימים אחד את השני, אם כי זה באמת מפריע שהיא וג'ו אחיות... 

וכן, בעבר להתחתן עם מישהו בהפרש גילאים גדול כ"כ לא היה משהו נדיר.

אליסה בארץ הפלאות'  ובהם הוא כותב (יפה כדרכו)את סיפור כתיבתם של סיפורים מפורסמים.

בין השאר הוא מביא באחד הספרים (יש שלושה כרכים, הראשון שהזכרתי לעיל, מ'שלגיה ועד אמיל.' ועוד אחד שאת שמן שכחתי) את סיפור כתיבתו של נשים קטנות.

הסיפור נכתב על בסיס חייהן האמיתיים של הכותבת ואחיותה. גם השמות דומים לשמותיהן (ג'ו היא לואיזה מיי אלקוט, שכונתה כך.. בשל חיבתה לנערים) והתאורים לקוחים מהווי חייהן שובה הלב לטעמי.

לואיזה מיי אלקוט נותרה רווקה עד יום מותה  (היא מתה בגיל 41 כמדומני...)

כך שכל התאור של נישואיה של ג'ו עם פריץ הינו דימיוני.

מה שכן אוריאל אופק מצטט את דבריה של הסופרת המפורסמת בקשר ל'איחוד' הכ"כ רצוי לקוראיה, בין ג'ו ללורי: 'אני לא אשיא את ג'ו ללורי רק כדי לגרום לקוראים נחת...'

אהבתי את המשפט הזה שהוא 'ג'ואי'  (כלומר תואם את ג'ו שבספר) כ"כ... שבהחלט הבנתי איך יתכן שהסופרת לא השיאה את שני הגיבורים החביבים עלי..

לד"ר באר יש חן משל עצמו... ועם זאת הוא מעט מאכזב...(כבד כזה, אבל עם זאת טוב לב... נו שוין... שידוך טוב דוקא...)

גברים קטנים מתמקד יותר בחייהם ובסיפורם של נערי הפנימיה שהקימה ג'ו יחד עם ד"ר באר, כך שמבחינת נשמתי שוחרת הרומנטיקה, היה מדובר בהחלט בירידה ברמה...

אבל עדיין זה ספר חמוד.

אני לא יודעת בדיוק למה, אבל הקשר הזה בינהם, והנישואים בפרט- הגעילו אותי.

בכלל, לא אהבתי את איימי, מן סטיילינטית דביקה כזאת.

הרדיפה אחר המותרות הרתיעה ואתי, והיתה לי תחושה שלורי נכנס כאן למערבולת שלא תסתיים- היא תרצה עוד ועוד ועוד, וכמובן לא תשבע, כי חומר לא משביע את הרוח.

וגם ההתאהבות שלו בה ג"כ הרגישה לי לא טוב משום מה...

(הדבר היחיד שאהבתי בה הוא השם שלה- ג'וספין) היא דמות קצת מוחצנת מידי ונשמעת קצת לא ריאלית לתקופה, גם קצת מעצבנת ההרגשה שהיא די עוקפת את אחותה הגדולה.

לא יודעת, אני פשוט לא אוהבת את ג'ו.

אני ממש אוהבת את מג, די התחברתי אליה...

להתחתן עם לורי... 

דווקא את החיזורים הראשונים שלו - אם אני לא טועה, כן? - היא די דחתה, היא נגעלה ממנו בהתחלה, מהאדם שהוא נהיה. אם היא הייתה רודפת אחר מותרות, ממזמן הייתה קופצת על ההזדמנות להתחתן איתו, עם אותה התנהגות שהגעילה אותה, וזה לא מה שקרה. הסיפור שלהם דווקא מתוק להפליא (: 

מה שכן, איימי היא אכן המפונקת ביותר מבין הבנות, וזו שאוהבת מאוד דברים יפים, חשובה לה אסטטיקה בתור אומנית וציירת, ואפשר להבין את זה. 

רק אחרי שהם טיילו חמש שנים באירופה

( אם אני לא טועה קראתי את זה לפני שש שנים)

מודה ומתוודה, אבל משהו בקשר שלהם הגעיל אותי בכ"ז...

ת'אמת שאני לא זוכרת לפרטי פרטים את הענין, אז אין לי כרגע לע מה לשים את האצבע.

דג זהב - 

אולי - רק אולי, כן? - זה מפני שהסופרת עושה קפיצה מאוד מהירה במעבר בין השנים (אם אני לא טועה), דבר שיוצר רושם שהקשר ביניהם נוצר כשאיימי עדיין בערך בת 15 ולורי הוא פרחח בן 17 שרק שבר את ליבו כשקיבל סירוב מוחץ מג'ו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)