בס"ד
אני מבינה אותך ואת ההרגשות שלך, ואני משתתפת בצערך.
שגם לשבט שלי הגיע השלב הזה שצריך לבחור מי נכנסת, אם בכלל, ולאיזה שבט, אני הודעתי מראש שאני לא רוצה להכנס. ידעתי מראש, שאני לא אכנס, ושהמדריכות שלי, שאני כ"כ אוהבת, יגדיו לי "לא" אני אפגע ואכעס עליהם והקשר הטוב שהיה לי איתם במשך שנתיים, ילך לפח. האם זה היה טוב? לא בהכרח.
בסוף חודש ארגון, בהופעות של הסניף, חברות שלי ביקשו ממני לעזור להן, ואני? בשמחה.
הכנסתי לכל בת ובת צ'ופר, והבאתי לכל אחת ממתק, ועזרתי במה שיכולתי- במשך כל החודש, והייתי עם הבנות שלא נכנסו להדרכה, ולא ממש הקשבתי לעצמי, ולרגש שלי.
שהגיעו ההופעות, חילקתי לכל חברה וחברה את הצ'ופר, חיבקתי אותן וכ"כ שמחתי בשבילהם, ואז, ואז מצאתי את עצמי יושבת בסוף הקהל, מדוכאת. ברחתי מהר הביתה כי לא הבנתי מה קרה לי, נכנסתי לחדר שלי, ופשוט...פשוט התחלתי לבכות.
נכנסתי להדרכת חוץ, שאם הייתם שואלים אותי, שבועיים לפני, אם אני אכנס לשם, הייתי אומרת לכם חד וחלק- לא.
הדרכתי שבט הראה בסניף מעורב עם מד"ש שגדול ממני בשנה- בחיים לא האמנתי על עצמי שאני יהיה מסוגלת לזה.
וכנה, אני פה, עוד מעט יוצאת מההדרכה, מודעת היטב שהייתי צריכה לעבור את כל התהליך הארוך שעברתי, ועברתי בתקופה הזאת המון, הייתי צריכה את כל התהליך, כדי להגיע למצב שאני נמצאת בו כיום.
היה לי קשה, מאוד, היו לי מצבים שנשברתי, שהחלטתי שאני יוצאת, שחניכים שלי לא התייחסו אלי, ולא באו לפעולות בשבת- שבאתי שבת שלמה להיות בישוב שאין לי בו אף אחד שהכרתי לפני, נתקעלתי בבעיות שלא העלתי על דעתי שקיימים מצבים כאלה- והיום, אני שמחה שעברתי את כל התהליך הזה. עם כל הקשיים שהיו לי, והיו לי הרבה, עם כל המקרים העצובים, עם הבכי, הכעס, העלבון, והאי הבנה.
בסופו של דבר- אני נכנסתי להדרכה, אבל זה לא חייב להיות כך.
הנקודה שלי היא שהתחלת תהליך- שמתחיל עוד הרבה לפני- מהרצון העז שלך להכנס להדרכה, משם הוא מתחיל. עד לסוף, שהסוף, לא נראה באופק, אבל הסוף יגיע ואת תוכלי לעמוד מסוף המסלול ולהגיד לעצמך- שכל אבן ואבן שהפילה אותך בדרך, כל ענף ששרט אותך בדרך, כל כלב שנשך אותך בדרך, כל הצלחה או אי הצלחה- כל אלו היו חשובים מאוד לבנייה של האישיות שלך, לבנייה של "האני עצמי שלך", להבנה שלך, לידע שלך, לסיפור החיים שלך.
אני יודעת שעכשיו, זה הדבר הכי מטופש להגיד לך עכשיו 
- אבל שתדעי, שכל מה שתעשי, אם תכנסי להדרכת חוץ, או לא תכנסי, או תלכי להתנדב באלף ואחד דברים- את תהי הכי טובה - כי זה מה שהקב"ה רצה שתעשי.
הוא רצה שלא תכנסי להדרכה המסויימת הזאת ותעשי דברים אחרים, כי זה המסלול שלך.
אני מאחלת לך ב"הצלחה רבה, רבה, רבה, ושתדעי, שאת מוזמנת לפנות אלינו, צוות שמע קולי, תמיד, בכל מצב ובכל עת, ואנחנו, בעז"ה, נשתדל לעשות את המרב, כדי לעזור לך.
