עברתי את זה לפני חודש.

וגם אני הייתי בטוחה שאני נכנסת כמוך. אבל אני לא יכולה לתאר לך כמה למדתי מזה..

דברי אתי..

לא חייב להדריך!!! זה לא איזה תנאי חובה לנישואים או משו כזה. זה התנדבות! אם את רוצה להתנדב ולמלא את עצמך- יש המון המון המון דברים שאפשר להתנדב בהם. וזה לפי דעתי בדיוק המדד ל- אם את רוצה באמת להדריך מהאידיאל או בגלל החבר'ה.

קיצור, אבל בהצלחה לכל מי שנכנס להדרכה. תשקיעו!

יש אפשרות לעשות דברים ענקים לעמ"י גם בלי הדרכה..

קיצר באמת יש לי הרבה מה לומר לך..

אז את מוזמנת..

בהצלחה!

כן, זה לא הכל בחיים ואפשר גם להסתדר בלעדי זה אבל זה סוג אחר של התנדבות.

זה גם התעסקות בחינוך שלי אישית זה דבר מאוד חשוב. 

וכן זה מבאס, ובאיזה שהוא מקום אתה גם מרגיש דחוי ושמעדיפים אחרים במקומך.(לא צריך להרגיש ככה, זאת מחשבה לא נכונה אבל לפעמים גם מחשבות לא רצויות נכנסות לראש..)

ויש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אין לי כוח עכשיו.. 

(אצלנו פשוט עדיין לא הודיעו...).
כל העניין הזה של ההדרכה הוא בעייתי מלכתחילה כי מתבחשים בו חצי שנה לפני ומי תכנס ומי לא ולאן את רוצה ומה מו מה וזה גורם להגיע למצב שמה זה הכי מגניב להיות בהדרכה (ולאו דווקא אומר שכל הבנות שנכנסות באמת איכותיות ובאות מאידאולוגיה להשפיע אלא רק בשביל הכיף. ) ואז מה? גם יש ציפיות וגם ברור לך שאם את לא בהדרכה את פשוט לא שווה.
ושימי לב למה שהיא אמרה לך צריכים אותך בהגשמה. זה לא אומר שאין בך כוחות להדרכה (אגב גם אם את לא מתאימה להדרכה זה בסדר. כל אחד ויעודו בחיים.יש כאלה שמתאימים לזה ויש כאלה שמתאימים לזה ואין עם זה בכלל בעיה.), אלא שצריך אותך בהגשמה! וכנראה שיש בך כוחות במיוחד שהתפקיד שיש לך בהגשמה הוא באמת מאוד חשוב לדעתי לא פחות מהדרכה ואת יכולה לתת בו המון כי זה דווקא עם כאלה שלא מכירות ובאמת זקוקות לשמוע יהדות בניגוד לחבר'ה שתדריכי שאיך שלא יהיה- יהיה להם את זה.
ולפרגן- קשה אבל אם תחליטי שזהו- זה מה שנבחרת ואת זה את עושה הכי טוב שאפשר זה באמת יהיה ככה.ואת גם תהני מזה. בהצלחה!

בס"ד

אני מבינה אותך ואת ההרגשות שלך, ואני משתתפת בצערך.

שגם לשבט שלי הגיע השלב הזה שצריך לבחור מי נכנסת, אם בכלל, ולאיזה שבט, אני הודעתי מראש שאני לא רוצה להכנס. ידעתי מראש, שאני לא אכנס, ושהמדריכות שלי, שאני כ"כ אוהבת, יגדיו לי "לא" אני אפגע ואכעס עליהם והקשר הטוב שהיה לי איתם במשך שנתיים, ילך לפח. האם זה היה טוב? לא בהכרח.

בסוף חודש ארגון, בהופעות של הסניף, חברות שלי ביקשו ממני לעזור להן, ואני? בשמחה.

הכנסתי לכל בת ובת צ'ופר, והבאתי לכל אחת ממתק, ועזרתי במה שיכולתי- במשך כל החודש, והייתי עם הבנות שלא נכנסו להדרכה, ולא ממש הקשבתי לעצמי, ולרגש שלי. 

שהגיעו ההופעות, חילקתי לכל חברה וחברה את הצ'ופר, חיבקתי אותן וכ"כ שמחתי בשבילהם, ואז, ואז מצאתי את עצמי  יושבת בסוף הקהל, מדוכאת. ברחתי מהר הביתה כי לא הבנתי מה קרה לי, נכנסתי לחדר שלי, ופשוט...פשוט התחלתי לבכות. 

נכנסתי להדרכת חוץ, שאם הייתם שואלים אותי, שבועיים לפני, אם אני אכנס לשם, הייתי אומרת לכם חד וחלק- לא. 

הדרכתי שבט הראה בסניף מעורב עם מד"ש שגדול ממני בשנה- בחיים לא האמנתי על עצמי שאני יהיה מסוגלת לזה.

וכנה, אני פה, עוד מעט יוצאת מההדרכה, מודעת היטב שהייתי צריכה לעבור את כל התהליך הארוך שעברתי, ועברתי בתקופה הזאת המון, הייתי צריכה את כל התהליך, כדי להגיע למצב שאני נמצאת בו כיום.

היה לי קשה, מאוד, היו לי מצבים שנשברתי, שהחלטתי שאני יוצאת, שחניכים שלי לא התייחסו אלי, ולא באו לפעולות בשבת- שבאתי שבת שלמה להיות בישוב שאין לי בו אף אחד שהכרתי לפני, נתקעלתי בבעיות שלא העלתי על דעתי שקיימים מצבים כאלה- והיום, אני שמחה שעברתי את כל התהליך הזה. עם כל הקשיים שהיו לי, והיו לי הרבה, עם כל המקרים העצובים, עם הבכי, הכעס, העלבון, והאי הבנה.

בסופו של דבר- אני נכנסתי להדרכה, אבל זה לא חייב להיות כך.

הנקודה שלי היא שהתחלת תהליך- שמתחיל עוד הרבה לפני- מהרצון העז שלך להכנס להדרכה, משם הוא מתחיל. עד לסוף, שהסוף, לא נראה באופק, אבל הסוף יגיע ואת תוכלי לעמוד מסוף המסלול ולהגיד לעצמך- שכל אבן ואבן שהפילה אותך בדרך, כל ענף ששרט אותך בדרך, כל כלב שנשך אותך בדרך, כל הצלחה או אי הצלחה- כל אלו היו חשובים מאוד לבנייה של האישיות שלך, לבנייה של "האני עצמי שלך", להבנה שלך, לידע שלך, לסיפור החיים שלך.

אני יודעת שעכשיו, זה הדבר הכי מטופש להגיד לך עכשיו - אבל שתדעי, שכל מה שתעשי, אם תכנסי להדרכת חוץ, או לא תכנסי, או תלכי להתנדב באלף ואחד דברים- את תהי הכי טובה - כי זה מה שהקב"ה רצה שתעשי. 

הוא רצה שלא תכנסי להדרכה המסויימת הזאת ותעשי דברים אחרים, כי זה המסלול שלך.

אני מאחלת לך ב"הצלחה רבה, רבה, רבה, ושתדעי, שאת מוזמנת לפנות אלינו, צוות שמע קולי, תמיד, בכל מצב ובכל עת, ואנחנו, בעז"ה, נשתדל לעשות את המרב, כדי לעזור לך.

כל זה, אבל יש אנשים שזה פשוט הם, והם יודעים שהם יהיו מגיל 0, וכזה תפור עליהם יואו ממש מבינה אותך!! מוזמנת בכיף (אם זו ההגדרה המתאימה) באישי

ואני חייבת להתרומם! יש לכם רעיונות לסניפי חוץ נראלי זאת תהיה ההצלה שלי.... אווווווווווווווווווווווווווף

או שזה לא כיוון מבחינתך?
יש לכם יחסים טובים?

לפי דעתי זה יכול ממש לעזור..

ראיתי הרבה חברות שלי שלא נכנסו להדרכה והתחילו לרוץ לחפש סניפי חוץ להדריך בהם...
אני לא אומרת לך שאת כזאת (ממש לא!!)
אבל לפי מה שזה נראה היום (כמה שנים טובות אחרי..) זה היה ריצה אחרי כתר!!!
ריצה אחרי התואר מדריכה-בלי שום הסתכלות לצדדים שלא תמיד צריך את הכתר הצורח הזה על הראש צריך את העשייה ולא את מה שכולם יגידו...

אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני וקשה במיוחד שזה היה אתמול אבל אל תתיאשי-תנסי..
ותחשבי תמיד אחרי מה את רצה?!?!

לדבר עם המדריכה שלי זה ממש לא לעניין עכשיו . היה לנו קשר כ"כ טוב וכ"כ אהבתי ודווקא בגלל זה נפגעתי.. האמנתי שהיא מכירה בכישרונותיי וגם אם לא שלא תדפוק אותי בכוונה(_כן כן גם במדשיות _) אני מעולם לא רציתי להיות מדריכה בשביל הכתר אני פשוט חושבת שבהדרכה אני יוכל לתרום הכי הרבה מעצמי!! באמת!

אני לא כ"כ יודעת איך מדריכה שלך תגיב אבל דווקא בגלל שאת אומרת שהיה לכם קשר מאוד טוב אני הייתי ממש סומכת עליה-למרות שאולי זה הכי קשה עכשיו,ואפילו אם הייתי קצת עצבנית כן הייתי רוצה לבוא ולברר איתה טיפה מקורה? למה אני שם? מה אני יכולה לתרום? לא לבוא לשיחה בגישה של עצבים לבוא ולצעוק ולהתעצבן אלא בגישה של אני באמת רוצה לדעת!!
אם את אומרת שהיא מכירה אותך אז תאמיני בה..
אני יודעת שזה נשמע טיפה קשה ולא מציאותי ואת חושבת עכשיו בלב-" קל לך לדבר את לא במצב.."
אבל אני ממש בעד לנסות-זה אף פעם לא הרג מישו-לבוא ולנסות ולא בבאסה אלא עם חיוך ומקסימום לא הולך עוזבים עם חיוך...
אם את באמת בקטע של לבוא ולתרום תנסי ללכת להגשמה (אין לי מושג מה זה כ"כ אומר ולא הבנתי מה את אמורה לעשות..-אשמח להסבר;)
אבל לא נראלי שמכניסים סתם בנות למקומות שלא באמת תורמים..
אני ממש אשמח לדבר איתך גם באישי
בהצלחה!!!

אני ממש מבינה. עברתי בדיוק את אותו הדבר לפני שנה (התחלתי לקרוא ותהיתי אם זאת לא אני שכתבתי ).

דבר ראשון- תני לעצמך להתבאס. 

מותר. זה לגיטימי. ואולי גם קצת חיובי. 

תני לעצמך להוציא את כל הכעס, הצער והעלבון- ככה את יכולה לפנות מקום לדברים אחרים.

ואחרי השלב הזה מגיע השלב הקשה באמת -לצאת מהבאסה.

איך בדיוק? אני לא יכולה לתת לך נוסחה מדוייקת כי לכל אחת זה הולך אחרת.

את יכולה לדבר עם מישהו שמכיר אותך טוב.

יכול להיות שכן כדאי לך לדבר עם המדריכה- להסביר לה מה את מרגישה, אולי לנסות להבין מה קרה. לי זה עזר.

בקשר לפרגון- זה אחד הקטעים הכי קשים שהיו לי (אני ממש לא מנסה לייאש, כן?).

את לא צריכה לפרגן היום. וגם לא מחר.

אמנם עוד כמה ימים הן כן יצפו לפירגון אבל את לא חייבת.

תנסי לפרגן להן בלי כוונה, אולי זה יידבק בך?

אני אישית, התקשרתי לאחל לכל אחת בהצלחה תוך כדי שיש לי דמעות. זה לגיטימי גם להראות להן את הכאב, שידעו להיות רגישות (לפחות בהתחלה).

אם את רוצה משו- דברי איתי, אני ממש אשמח לעזור .

סורי אם יצא קצת מבולגן וארוך 

בהצלחה!

אני לאט לאט מתעודדת. כאילו מצד אחד הכי בא לי בעולם לבכות ולבכות ולבכות ולבכות וכו'..........ומצד שני אני כבר רוצה לאסוף את עצמי ולהתקדם. דיי לבכות מספיק! יש לכם הצעות והפעם בנימה אופטימית איך עושים את זה??

לכולנו יש נסיונות בחיים, אנחנו לא בוחרים אותם הבחירה שלנו היא רק איך להתמודד איתם-להתרסק או לצמוח מהם...
מרגישים שממש לא קל לך אבל זה מדהים לראות איך את מתמודדת ומנסה להרים את עצמך!
רואים שאת רוצה לתת באמת ולא חשוב לך רק ה"כתר"...

בסוף את יוצאת הכי מרווחת מהעניין-אי אפשר להשוות מישי שמקבלת הכל על מגש של כסף למישי שעוברת דברים קשים ומצליחה להתמודד איתם, מנסיון אישי יוצאים מזה הרבה יותר בוגרים-אין מה לומר זה בונה משהו באישיות שלך..
לכל דבר בחיים יש רווח והפסד,עד עכשיו התמקדת בהפסד -תתחילי להתמקד ברווח. ותהפכי אותו לדבר הכי מרכזי..

ברגע שאת תשדרי לכולם (למרות שאולי בפנים זה קצת קשה..) שאת נמצאת במקום טוב, את תתפלאי לראות איך לך ולכולם תשתנה החשיבה!!
 בהצלחה!

יש כ"כ הרבה סניפים שהמדריכים מיואשים

למה???

הכי גרוע

אתה מדריך לבד על 2 שבטים

וגם אם לא להדריך לבד על שבט קטן כשאתה רק פעם בשבועיים זה קשה.

סניפים שיש להם מדריכים מיותרים מוזמנים לתרום 

לתרומות אנא חייגו

0524295106

(מישהו מההנהלה הארצית של אריאל)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...