מזדהה לגמרי עם הרבה ממה שכתבת.. גם לי היה קשר של שבוע ששנינו היינו בעננים.. שתביני שזה הגיע לרמות שהרגשנו שאם אנחנו לא מתראים היום אנחנו משתגעים.... ובסוף אני חתכתי..

ולא מצטערת .. בהתחלה היה לי קשה אבל ברגע ששמים את השכל זה עוזר!!

וזה העצה שלמדתי מהמסילת ישרים שהוא אומר שהשכל זה המלך (כמו שכותב הרב אבינר בפירושו למסילת ישרים), ואם בשכל מבינים דברים... אז זה חודר לרגש.. לאט אבל בטוח! בעזהי"ת! לעניינך- אם בשכל תהיה  בטוחה ב100% שאם ה'  הפריד בינכם אז זה לא הבחור שלך זה יחדור לרגש.. אני אומרת את זה גם לעצמי כי גם לי היה קשר ארוך שכמעט התארסנו ועד היום (עוד יומיים- שנה אחרי...) אני חושבת שזה בדיוק מה שמתאים לי.... אבל שוב מנסים לעבוד עם השכל!! וה' עוזר!! והרבה!!! ושלא ישקרו לך שהזמן יעשה את שלו.. הוא יכול לעשות את שלו גם לכיוון ההפוך... כמו שקורה לי..

ולגבי העניין החיצוני אותי לימדו שאם זה לא דוחה אז מנסים...

בהצלחה גדולה, יקירתי! שתשמחי אותנו בקרוב מאוד!!!!

תודה

ממש

המילים שלך ממש עוררו בי נק' למחשבה.

אני מסכימה שעבודה מהשכל יכולה להשפיע בסופו של דבר

אבל אצלי לפחות (אני לא ממש מאנשי 'השכל') זה קורה ממש ממש 'בסוף'..

ובכל הדרך אין לי שמחה

וזה מייאש

לפני שנה גם לי היה קשר מאוד ארוך שבמשך כמה חודשים ניסיתי לעבוד שהטוב שהשכל רואה ישפיע גם על הלב ויגרום לו פשוט לרצות..

וזה היה מייאש ומייגע..

ובסוף נפרדנו כי כבר לא היה אפשר יותר

ואני ממש לא רוצה לחזור על הסרט הזה שוב.

והאמת?

שפעם היה לי יותר קל

אבל אחרי שכבר היו לך כמה פעמים שהלב שלך נפתח ופשוט רצה וגם בשכל זה התאים אז קשה לוותר על המקום הזה

אני מסכימה עם כל מילה שלך

רק פוחדת להכניס את עצמי שוב לעבודה המתסכלת הזאת..

(ויכל להיות שסתם נסחפתי, תכלס נפגשנו רק פעמיים..)

איזה דברים קשים שאתן עוברות..

אין לי מה "לייעץ".. אני רק מאחל לכן שתמצאנה שתיכן, כל אחת בפני עצמה מישהו כ"כ טוב ומתאים (אפילו אם לא "ממבט ראשון"), שתראינה ברור לגמרי מה היתה "נקודת האשליה" במי שחשבתן מקודם.

אני כבר ראיתי מקרים כאלה, באופן ברור לגמרי: כולל נקודת ההרגשה שבהתחלה, כולל האכזבה ותחושת ה"פיספוס" מהסירוב, וכולל ה"אפי-אנד" (עכ"פ במקרים אלו - ב"ה) של מציאת המתאים (ובאחד מהמקרים - מציאה עם התלבטויות והפסקות וחזרות וקצת משיכת זמן וכו') באופן שאח"כ לא נשאר שמץ ספק ושמץ "מזכרת" מהקודם/ים.

אז יש סיכוי, בעז"ה.

שתצליחו ותשמחו לגמרי.

ללב שפה משלו- והיא לא שפת השכל-שפת הדיבורים ההגיוניים...

ולכל אחד שפת-לב משלו. רק את יודעת מה בד"כ מנחם/מדבר אל הלב שלך.

אז אולי תנסי לדבר עם הלב שלך בשפה שלך? לכוון אותו להרפיה?

באופן מעשי, אולי גם אפשר לנסות קצת "להתחנף ללב"? אולי תנסי לעשות עם הבחור משהו שאת אוהבת במיוחד, משהו שממש ממש כיף לך (אני מבינה שזו רק פגישה שניה, אבל זה יכול להיות גם משהו פשוט אבל מאוד אהוב עליך).

ולמרות מה שכתבת, לפעמים מה שעוזר ללב זה רק הזמן שעובר...

אני יודעת שזה לא משהו שכ"כ כיף לשמוע, אבל הלב הוא קצת כמו ילד, לא פועל בדרכים הגיוניות. ולכן צריך להוביל אוותו בדרך שלו למקום שאת רוצה להגיע, וזה מה שרשמתי בפסקה הקודמת..

שתהיה ס"ד!

אולי שכל זה טוב בשביל להשתחרר מקשרים ולא להתקע בתוכם

אבל

השאלה אם העודף שכל לא מונע להכנס לקשר ולפתוח את הלב..?

(ואני בטוחה שגם לאנשי שכל יש רגשות..אל תעלו עלי..זו רק תגובה למשפט שלך..)

אהבתי את הרעיון של לדבר עם הלב ולהיות איתו בקשר.

רב צדיק אחד אמר לי פעם שכשלב סגור זה לא סתם כי הוא חסום. זה כי הוא רוצה משהו ומבקש משהו ולא מקבל מענה.

באופן כללי אני ממש מאמינה בהקשבה לקולות הפנימיים בתוכנו.

בטוחה שהם משקפים משהו הרבה יותר גבוה

לגבי 'להתחנף ללב', רעיון טוב לפתיחת הלב, אבל לא בטוחה שיעזור ,אולי בהמשך. כרגע זה ראשוני מדי..

תודה על העצות!

שאת לא ממש רוצה?

אם באמת כל כך כואבת לך הפרידה מהבחור הקודם את צריכה לעשות הפסקה קלה, להרגע ורק אז להמשיך.

אל תלכי בכח נגד נטיית לבך, בסוף את עלולה להצטער מאד מאד.

אני חושבת שדווקא להיפגש עם אנשים אחרים זה מה שגורם להשכיח...

(מנסיון אישי וכואב מאוד...)

וכן, אני גם לא חושבת שזה הכרחי שזה מה שיהיה...

לפעמים העצירה זה סימן לחפש ל'שם'

גם דרך אחרת ,

ואם אנו עוסקים ברבנים צדיקים,

רב צדיק לימד אותי - שהכלי המועדף לפתח את הרצון - הוא התפילה, להתפלל על זה

הלואי שאזכה גם אני לתת ללב שלי הזדמנות להיפתח.

ב"הצלחה

מסכימה שאין שום עניין להמשיך עם מישהו שאני לא רוצה.

מסכימה שאין עניין ללכת בכח נגד נטיית הלב

אני גם ממש לא מתכוונת לעשות זאת.

אבל לא מסכימה

כי לפעמים יש מקום לתת לדברים ולרגשות טיפה זמן להתהוות ולהתברר.

מאוד הגיוני בעיני שאחרי מפגש מאוד משמעותי שהשאיר בי רושם במפגש הבא אחריו (אפילו לאחר הפסקה) ישר הלב יעשה השוואות וישדר מן התנגדות..

ויכל להיות שאחרי מעט זמן הפחד להפתח למשהו חדש (ובכך בעצם להסכים לוותר על החלום הישן..) יכל מעט להתפוגג...

הפסקה זה נשמע הגיוני,

אבל היתה הפסקה של כמעט חודש

וזה לא הכי עוזר

כי אני כל הזמן פוגשת אותו ברחוב :/

שלום

אולי התפילה לה' - שיתן את הסבלנות

ושאם זה זה - שה' יתן את חינו (של הבחור) בעינייך.

לפעמים הפנים לא משתנות

אבל פתאום יש הארת פנים , נשיאת חן,

שכאילו מחברת אותך לפנימה של האדם השני

(מקוה שהסברתי את עצמי ..)

יברכך ה' וישמרך

בס"ד

קורה ובחור בקלות נכנס ללב, ולא מצליחים להוציא אותו.

אחד הדברים שהייתי מציעה לך לחשוב עליהם,

זה שמעבר לתכונות של הבחור המיועד,

היית רוצה שזה יהיה אדם ששם לב לטוב שבך.

שיעריך ויאהב אותך.

אדם שהיה אטום לכל היופי הפנימי שלך,

מסתמא לא היה עושה אותך מאושרת...

את רוצה להתחתן עם אדם שתהיי יקרה לו.

שיסתכל עלייך ויודה לה' יתברך ששלח לו אותך.

וכשזה לא מתקיים, שום תכונה חיצונית או פנימית,

טובה ככל שתהייה לא שווה את זה.

אם את אכן רוצה להמשיך הלאה הייתי מציעה לך

לדחות כל מחשבה\הרגשה שעולה לך בהקשר לבחור ההוא.

חודש זה לא הרבה זמן.

דברים כאלו יכולים להישאר בלב גם שנים.

את רק צריכה להחליט בכנות שאת מוכנה לוותר על הזיכרון הזה.

אם תאמיני ששכל לא סותר את העוצמה הרגשית,

אלא רק נותן לה אפיקים אמיתיים להתבטא בהם

זה יקל עלייך מאד.

הכוונה היא

לעיתים רגשות עוצמתיים "מתלבשים" דווקא במציאויות חסרי סיכוי.

קוראים לזה "אורות דתוהו" שנמשכים ל"כלים קטנים" שמתנפצים מעוצמת האור.

כמו רצון חזק למשהו עכשיו, מייד, שלא מוכן לחכות בסבלנות גם לא דקה אחת.

לרוב דווקא עוצמת הרצון שגורמת לחוסר סבלנות, היא הגורמת לכך שבסוף הדברים לא קורים.

כדי למתן את הרצון, ולהביא לכך שהוא יתממש צריך "לבנות כלי רחב"-

ז"א להשתמש בשכל, וליצור בסבלנות מציאות שתוכל להכיל את האור הגדול.

כאשר הכלי מספיק רחב, האור לא מנפץ אותו, אלא שורה בתוכו, ומאיר לעולם.

ולעינייננו.

האהבה היא אור.

הרב גנזבורג כותב שאהבה זה אחד מגילויי האלוקות הגדולים בחיינו.

כדי שהאהבה הזאת תשרה, צריך בסבלנות ובהתמדה,

לבנות קשר נכון מבחינה שכלית.

ככל שמבחינה שכלית תראי יותר התאמה בקשר,

 תקשורת זורמת, הבנה הדדית, הזדהות,

יחס טוב ומכבד וכ', אז הקשר יהיה כלי יותר רחב, להכיל את האהבה,

ובע"ה לנישואין.

שהשכינה תוכל לשרות בקשר.

צריך לזכור שה"וויתור" על הרגש העוצמתי הוא לא לתמיד.

הוא זמני.

ובבוא העת כשהזמן והמקום (הנפשי ) יגיע, גם הרגש יבוא בעוצמה,

שרק הולכת וגדלה, בהתאם להשקעה.

אבל אם אנו לא מוכנים לוותר על אשליית האהבה שחווינו,

קורה דבר מאד עצוב.

בגלל אשליות ודמיונות עלולים לפספס את הדבר האמיתי.

כי לא באש ה'

 ולא ברוח, אלא בקול דממה דקה.

בהצלחה!

תכונות בבחור שיקרות לך, וחשובות לך,

אחרי שרואים איזה מין סוג של שלמות,

ומאמינים בזה, ורוצים את זה,

מאוד קשה להשתחרר, והכל פתאום נראה כמו פשרות.

אחרי שרואים שזה קיים...

ליבי איתך.

לכן  היה טוב ללכת עם המוח ולא עם הלב...

אבל, בהחלט שהמראה החיצוני צריך להיות מושך וגם צריך שיהיה משיכה בין בני הזוג המיועדים.

אם אין משיכה יתכן שהיא תבוא בהמשך אבל יתכן גם שלא או שייקח הרבה זמן להתרגל למראה החיצוני.

כדאי להתייעץ בנושא עם בעלי נסיון ומקצוע כדי לקבל החלטה בלב שקט ותשועה ברוב יועץ.

כמובן שההחלטה תמיד בידיהם של המיועדים להיות נשואים...

ולכן ההחלטה צריכה להישאר רק בידים שלך וכן צריך לשלב כאן גם את הרגשת הלב.

מאחלת לך מכל הלב שהמוח והלב שלך יתמזגו לקבלת החלטה אחת טובה בין אם זה עם הבחור הזה או עם בחור אחר.

בהצלחה רבה!!

היתה לי חברה, שסבלה מאותו סיפור, פגשה משהו התקדמו יופי, היתה בעננים ואז פרידה מהממת.

כל מי שבא אחריו היה תמיד מושווה.

זה קשה מאוד. כמו שאמרו כאן, השכל צריך לתת את המילה שלו יותר מהלב,

אבל זה קשה. תנסי להעלות בעינייך את המעלות הטובות שיש בו שאליהם את נמשכת וכמה את רוצה אדם כמוהו,

כי באמת, יש מלא אנשים מדהימים בעולם. אבל יש אחד בשבילך.

יכולת לפגוש הרבה מדהימים אבל הם לא. ככה שאו שהוא בשבילך או שהבחור הקודם יחזור..

ככה היה לי עם בעלי.

בהצלחה עם הרבה תפילה לה' שיכוון אותך.

בנושא הזה ברוך ה' אין לי הרבה נסיון [רעייתי היא השלישית שפגשתי] אבל אני חושב שתמיד צריך לחשוב על החיוב , ז"א תמיד השאלה צריכה להיות למה כן להתחתן איתו/ה ואז ממילא אין מקום להשוואות עם אחרים כי אני מבודד את הבחור/ה הנ"ל לבדו מה אני מוצא/ת בו.

בכל מקרה העיקר לדעת להיות תמיד אופטימיים, לשמח ולקבל את החיים כמו שהם [למרות שזה קשה לפעמים צריך לדעת שיש לנו את כל הכוחות להתמודד עם מה שקורה לנו].

בכל מקרה " מהרה ה' ישמע ב...."

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.