תודה רבה על ההתעוררות!

אשריכם על הדברים!

ושבעז"ה נזכה כולנו למצוא את הנקודות הטובות בעצמינו ובאחרים

וכן, זה עובד לכתוב 10 דברים שטובים בהם.

זה משו שגם מטפלים עושים לפעמים..

לי ישבו על הוריד והייתי צריכה לכתוב דף שלם של דברים שאני טובה בהם..  אבל נתנו לי בונוס- לכתוב גם 10 דברים שצריכים שיפור. לא דברים לא טובים, אלא דברים שצריכים שיפור. ואז יותר קל לכתוב את הדברים הטובים.

וזו לא גאווה, אתם יודעים למה? כי אפחד לא רואה את זה חוץ ממכם.

(אני מרגישה מזה צבועה לכתוב את זה.. אבל שיהיה.. כי אני יודעת שזה עובד.. אפילו שאני בעצמי נראלי הכי צכה לעבוד על הנק' הזו..)

|סותם ולא מפרש|

שטות אחת גדולה. עלולה לגרום לאדם נורמאלי,להפוך ללא נורמאלי.

אולי זה עוזר לחלק מאנשים,אבל לרוב האנשים  - ההפך. סתם מייאש.

אתה יושב מול דף ---> לא מצליח ----> מתייאש מהכל.

כן,נורא נחמד לדעת שאתה טוב ב-10 דברים. ומה אחרי זה ?!  זה לא להתעסק בעיקר.

כדי להציב לנו מטרה,ותוך כדי הגשמתה - למצוא את הטוב.

עדיף להציב יעד ----> להתחיל לפעול ---->לקום,ליפול העיקר לנסות. ---> תוך כדי למידה על הטוב.

מפקפקת בכל התהליך. ובמיוחד בהצלחתו. זוהי לא הדרך.

מבינה מה שאמרתן, ובגלל זה כתבתי שלא חייב דברים טובים על עצמי, אפשר גם 10 דברים שאני אוהבת לעשות- אם זה לשיר, לנגן, לאפות, לשחק, ללכת לטיול וכ'ו..

לעשות את זה, לפתח את זה, לתת לעצמך זמן..

מקווה שהובנתי, ואשמח לשמוע את דעתכן בנושא.

בהצלחה!

שמע קולי לא התכוונו לכתוב את המטרות על דף וכו' וכו'..

אלא את הנקודות הטובות שהאדם מוצא בעצמו!

שמע קולי התכוונו -

לאלו שלא מספיק מעריכים את עצמם!

לאלו שלא מבינים מה טמון בהם ואילו כוחות נפש יש בהם!

לחלק מאיתנו זה לא מתאים! חלק מאיתנו סתם מהרהרים על עצמם אחרי שהם עושים את זה,

ועוד יותר רק מתייאשים כמו שאמרת...(טובי)

אז שוב, אם אתה אדם שדי מודע לעצמך, ויודע מהם הכוחות שלך, ולאן אתה יכול לשאוף ובסופו של דבר גם להגיע...תציב את היעד שזו המטרה, ותתחיל להתקדם! ניפול לא ניפול זו לא הנקודה.

העיקר הוא שאנחנו יודעים לאן להתקדם ולא סתם לצעוד בדרכינו בלי לדעת לאן ואיך...זו הנקודה ששמע קולי עמדו עליה!

ב"הצלחה!

אני יודעת על עצמי שכל הנקודות הטובות,הכשרונות והחלומות - רק ייאשו.

כשאדם לא מעריך ת'צמו זה יהיה מגוחח לתת לו לעשות את זה. הרי הוא לא מעריך.

כשתחייבי אותו לנסות בכל זאת למצוא,הוא רק ימצא דברים שלילים. הוא לא יהיה מוכן לקבל את זה שיש עוד טוב.

אני חושבת שהדרך היחידה לצאת מיזה,זה פשוט להציב את המטרה,לתת מעצמך. ואז מגלים את הכוחות,והערכה עולה.

אבל זוהי דעתי

אוקיי..הבנתי אותך...ואני מקבלת את דעתך..

אבל כמה דברים -

בן אדם שלא יודע מהם הכוחות שלו, וכיצד הוא יכול לממש אותם, יתקשה הרבה יותר להציב יעד ולהגיע אליו!

למה? -

כי הוא לא יודע למה הוא מסוגל!

הוא לא יודע איפה גבול היכולת שלו!

הוא לא יודע מה המסוגלות העצמית שלו!

ואז הוא עלול להציב מטרה שגדולה עליו וח"ו להתאכזב שלא מימש אותה!! ומכאן - גם להתייאש! כי הרי הוא לא הצליח! הוא נפל!! > וזה בגלל שהוא הלך יחף על גחלים! ולא נעל את הנעליים שלו! (במקרה הזה - הנעליים הם הכוחות היכולות!)

ועוד משהו - בחלק הראשון כתבת שיהיה מגוחך לתת לאדם שלא מעריך את עצמו לעשות דבר כזה - הרי הוא לא מעריך...

הוא לא מעריך אבל כן יודע שזה קיים בו!

ולכן, הוא כן ימצא {אפילו אחרי הרבה זמן מחשבה..(לי אישית - כשעשיתי את עם עצמי לפני שנים לקח שבוע!! שבוע!!)} שיש בו משהו טוב! לפחות משהו אחד! זה נמצא לו איפה שהוא בתת מודע והוא רק צריך להעביר את זה לתיקיית המודע! שזה כבר שלב ההערכה!

שלא תביני לא נכון, אני לא באה להילחם בדברייך, הרי זו דעתך ואחרת היא דעתי...

תודה!

ואי, זה הזכיר לי - אני לא זוכרת מי אבל מישהי ספרה לי שהיא עשתה את זה וזה ממש עזר לה..

נכון, זה לא מתאים לכל אחד אבל לנסות לא יזיק.

וסתם עוד עצה- טובי אמרת שהם אומרים שהם לא ימצאו כי הם חושבים שהם לא טובים - אז.. אפילו שילכו לאנשים שמכירים אותם - הורים, שכנים, חברים וכ'ו! כן, זה לא בושה לשאול ולדעת במה אני טוב.

כל בן אדם צריך פרגון!

צריך לדעת במה הוא טוב בשביל להתקדם עם זה ובשביל שהוא יעריך את עצמו לפחות קצת, ולדעת גם במה הוא פחות טוב בשביל לדעת מה לתקן ולשפר,במה להתקדם..

ואז בעצם אם הוא יודע שהוא לא טוב בכיבוד הורים [נניח, סתם לדוגמא כי זה בנאלי ביותר..] אז הוא יודע שהוא צריך ל'עבוד' על זה וכשהוא מצליח להגיע לכיבוד הורים שמבחינתו זה טוב והוא מרוצה מהתוצאה הוא הגיעה אל היעד!

נראה לי, ו.. ואי יצא דיי מבולבל- תתמודדו? סומכת עליכם שכן!

דווקא - דיי התחברתי!

יישר כח

עד לא לפני הרבה זמן הייתי קצת מבואסת מעצמי, והרגשתי כזה רע, ולא ידעתי מה לעשות... ואז הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב, ופשוט-                  גיליתי על עצמי דברים שלא כ"כ ידעתי קודם... זה הזוי, אבל פשוט אמיתי-

לדעתי זה כן אחד הדברים שממש עוזרים.

                                 בהצלחה! שיהיה לכולנו טוב....

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...